הרשות נתונה, אבל ניתנת לשינוי

האם רשות להחזיק במקרקעין, שניתנה ללא תמורה וללא תיחום של זמן, ניתנת לביטול? בית משפט השלום בחיפה השיב על כך בשלילה, וקבע, כי מדובר ברשות בלתי הדירה, התלויה אך ורק בצורך בר הרשות. בערעור לבית המשפט המחוזי נתבטלה קביעה זו. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין רשות שאינה ניתנת לביטול. הפה שאסר הוא הפה שיכול להתיר. השאלה היחידה היא, האם יש לפצות את בר הרשות בגין ביטול הרשות, ובכמה.

המערערת, רשות הנמלים והרכבות (להלן: "המערערת"), הגישה לבית משפט השלום בחיפה תובענה, במסגרתה היא עתרה להורות על סילוק ידן של המשיבות, אגודת יורדי ים זבולון ישראל והסתדרות הצופים העבריים בישראל (להלן: "המשיבות"), משטח ומבנים הידועים כמספר 75 עד 81 שבנמל קישון (להלן: "המבנים") והמוחזקים על ידן.

המערערת השתיתה את עילת תביעתה על חוזה שכירות שנכרת בשנת 1962 בין מדינת ישראל ובין החבל הימי לישראל (להלן: "חי"ל"). משהוקמה המערערת קיבלה זו לרשותה את המבנים. על פי אותו חוזה שכירות, השכירה המדינה לחי"ל את המבנים לתקופה של שבע שנים. תוקפו של חוזה השכירות הוארך. אולם החל משנת 1988 לא נחתם כל חוזה. מטרת השכירות היתה לצורך שיקום והפעלת מועדוני ספורט ימי.

לטענת המערערת, חי"ל - בחתימתו על חוזה השכירות - פעל כשליחן של המשיבות. לטענת המערערת, עם תום תקופת השכירות, ומשנתברר כי חי"ל חדל לטפל בענייני מועדוני ספורט ימי, הציעה המערערת למשיבות להתקשר עימה במישרין, בחוזה אשר על פיו תשכיר להן המערערת את המבנים בהן החזיקו. משנענתה בסירוב להצעה זו, באה הטענה מפי המערערת, כי החל משנת 1988 המשיבות מחזיקות במבנים שלא כדין ויש לסלקן מן המקום.

* * * הטענות העיקריות שבפי המשיבות היו שתיים. האחת, כי הן מחזיקות במבנים מכוח רשות בלתי הדירה ובלתי מוגבלת בזמן, שניתנה להן על ידי המערערת, ואשר על פיה הן רשאיות להוסיף ולהחזיק באותם מבנים כל עוד הן זקוקות להם לצורך פעילותן. השניה, כי מעמדן במבנים הינו מעמד של דייר מוגן.

בית המשפט קמא (השופט ע. רנד) דחה את הטענה כי למשיבות קמה זכות של דיירות מוגנת במבנים. נפסק, כי לא הוצגה תשתית עובדתית שתצביע על יצירת מעמד של דייר מוגן.

עם זאת, קבע בית המשפט קמא, כי המשיבות הן בנות רשות במבנים, וכי אותה רשות היא בלתי הדירה. נפסק, כי לאור העובדה שבמשך עשרות שנים, בהן המשיבות מחזיקות במבנים, לא הגיעו הצדדים לכלל הסכם, בין בע"פ ובין בכתב, שיסדיר את מעמדן המשפטי של המשיבות במבנים, נוצרה - על ידי התנהגות הצדדים - תשתית עובדתית לפיה מעמד המשיבות הינו של בר רשות במבנים. לאור המדיניות המוצהרת של המערערת, שנבעה מהכרתה בחשיבות פעולותיהן של המשיבות בשטח הספורט הימי, הרי שיש להסיק, כי המערערת נתנה למשיבות רשיון להחזיק במבנים ללא תמורה ולתקופה בלתי מוגבלת, שתלויה, אך ורק, בקיומו של צורך המשיבות להוסיף ולהחזיק במבנים למטרת טיפוח הספורט הימי. לכן, אין המערערת זכאית לכפות על המשיבות להסכים לשינוי הסטטוס החוקי שלהן במבנים. מכאן נדחתה תביעת הפינוי של המערערת כנגד המשיבות.

על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים: ש. פינקלמן (אב"ד), י. גריל, ש. שטמר). פסק הדין העיקרי בערעור ניתן מפי השופט פינקלמן.

* * * השופט פינקלמן מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא, לפיה המשיבות הינן בנות רשות במבנים. והרשות שניתנה היא ללא תמורה. דא עקא, קובע השופט פינקלמן, שאין להסכים לכך שאותה רשות אינה ניתנה לביטול. אין לך רשות - קובע השופט פינקלמן - שאינה ניתנת לביטול. השאלה האחת והיחידה הצריכה הכרעה הינה: התנאים בהם ניתן לבטל את הרשות. הפה שהתיר הוא גם הפה המוסמך לבטל את ההיתר. יכול בתנאי ויכול בלא כל תנאי.

הדעת אינה סובלת מציאות, שבה יהא מעמדו של בר רשות, ללא כל תמורה, חזק כמעט כמעמדו של בעלים. התוצאה שהמשיבים מוליכים אליה יוצרת מעין שותפות בין בר הרשות ללא כל תמורה לבין הבעלים של הנכס, לפיה הבעלים נושא בכל החובות, ואילו לבר הרשות, ללא כל תמורה, עומדות כל הזכויות. המדובר במצב בלתי אפשרי. ויודגש, כי בענייננו הרשות כלל לא נרשמה בספרי המרשם. מאומה לא נרשם שם.

נפסק כבר ע"י בית המשפט העליון, כי רשות חינם ניתנת לביטול בכל עת, על ידי כך שנותן הרשות מגלה דעתו כי אין ברצונו להרשות יותר את הפעולות שלגביהן ניתנה הרשות.

עוד קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון כל מקרה לגופו, לצורך ההכרעה בשאלה האם יש לשלם פיצויים לבר הרשות עקב ביטול הרשות, ומה שיעורם.

התוצאה הסופית: נקבע כי הרשות שניתנה למשיבות להחזיק במבנים, בוטלה. בית המשפט מורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שיכריע בשאלת הפיצויים שהמערערת תשלם למשיבות כתנאי לביצוע הפינוי, אם בכלל.

ע.א. 4069/98.

בית המשפט המחוזי חיפה.

השופטים: ש. פינקלמן (אב"ד), י. גריל, ש. שטמר.

בשם המערערת: עו"ד שרויאר.

בשם המשיבות: עו"ד שמילוביץ.« עו"ד רמי שר-ישראל « הרשות נתונה, אבל ניתנת לשינוי «