בעלי הבתים רוצים עוד

התאחדות בעלי בתים עתרה לבג"ץ נגד משרד השיכון והארגון הארצי להגנת הדייר, במטרה להסיר מ-27 עסקים נוספים את הפיקוח על שכר דירה.

בג"ץ ידון באמצע ינואר 2000 בעתירת ההתאחדות, שהיא ארגון המאגד קבוצה גדולה של בעלי בתים שרכושם מושכר על פי תקנות של חוק הגנת הדייר. בין 27 העסקים הנוספים שהם מבקשים להסירם מרשימת הפיקוח: חנויות, בתי מרקחת, בתי דפוס, מספרות, מוסכים, בתי מלון ברמה רביעית ואטליזים.

בקשה נוספת שהוגשה לבית המשפט היא לשנות את ההחלטה המאפשרת לגבות שכר דירה ריאלי מקבוצה נוספת של חמישה עסקים, שלגביהם הוחלט שניתן יהיה לגבות מהם שכר דירה ריאלי רק אם לא שולמו עבורם דמי מפתח. את התאחדות בעלי בתים מייצג עו"ד ד"ר רענן הר-זהב.

מעבר לפן האישי של בעלי הבתים החשים שזכויותיהם הקנייניות מופקעות, קיים לחוק זה גם היבט ציבורי. על פי הסקר הממשלתי האחרון שפורסם ב-93', ברחבי הארץ קיימים כ-38,000 דירות ועסקים, הממוקמים ב-6,500 מבנים, הנכללים במסגרת חוק הגנת הדייר. מתוכם 23 אלף דירות ו-15,000 עסקים, ברובם בערים הגדולות והוותיקות, תל-אביב, ירושלים וחיפה, אך גם בהרצליה, נתניה, פתח תקוה ועוד.

בחוות דעת שפרסם המכון ללמודים אסטרטגים ופוליטיים מתקדמים נכתב, שמבנים אלה סובלים בדרך כלל מהזנחה רבה, בשל חוסר העניין של בעל הבית ושל הדיירים להשקיע בשיפוצם, ולכן רחובות ראשיים של ערים רבות ברחבי הארץ נראים כאילו קפאו אי שם בשנות ה-50. הדבר אינו מאפשר ניצול נכון של תשתיות, גורם לבזבוז קרקע יקרה, אינו מאפשר את פיתוח מרכזי הערים, הפיקוח על שכר הדירה מקטין את ניידות הדיירים והעסקים והוא פוגע בזכויות בעלי הבתים. מתכנן ערים אמר: "כשברחובה הראשי של עיר עומדים בתים מתמוטטים בני קומה אחת, סימן שהם מושכרים בדמי מפתח".

* * * חוק הגנת הדייר נחקק ב-1933 בתקופת המנדט הבריטי, כאשר ממשלת הוד מלכותו קבעה, שכל חוזי השכירות של נכסים פרטיים או עיסקיים יוארכו אוטומטית, ושכר הדירה בהם יוקפא נומינלית.

ב-1940 נחקק חוק הגנת שכר הדירה בדירות וב-1941 הורחב החוק גם לבתי עסק. חוקים אלה הקפיאו את שכר הדירה הנומינלי, אסרו על פינוי הדיירים גם לאחר פקיעת החוזה, כל עוד המשיכו לשלם את דמי השכירות שנקבעו בחוק. בנוסף, נאסר על בעל הדירה להשכיר את דירתו לפני שבית משפט מיוחד לשכירות יקבע את שכר הדירה הראוי לה. תקנה נוספת איפשרה לדייר ברכוש המוגן להוריש את הנכס לבן הזוג או לצאצאיו אם התגוררו איתו לפחות ששה חודשים. יצויין, שמדינה ישראל היא היחידה בעולם שבה נהוג שכר דירה מוגן לגבי עסקים.

עם קום המדינה אימצה הממשלה את חוק הגנת הדייר, ובמשך השנים בוצעו בו שינויים שונים בהתאם לרוח התקופה ובהתאם להמלצות הוועדות שהוקמו במשך השנים. בין השאר הוחלט, שבעת חילופי דיירים מקבל בעל הבית דמי הסמכה עבור הסכמתו להתחלפות דייריו, ואילו הדייר העוזב מקבל אף הוא את חלקו בתשלום. בדרך זו נולדו "דמי המפתח" ששילם הדייר הנכנס עבור זכויותיו בנכס. דמי המפתח קיבלו לגיטימציה חוקתית ב-1958.

במשך השנים הוקמו ועדות שונות, שכולן ניסו למצוא פתרון לשאלת השכירות המוגנת. ב-1983, בעקבות מסקנות ועדה שהוקמה על ידי משרד השיכון, הוחלט לשחרר רשימה ראשונה של 21 סוגי בתי עסק מתיקרת דמי השכירות המוגנים, ביניהם בנקים, חברות ביטוח, עסקי יבוא וייצוא, אולמות שמחה, סוכנות נסיעות, מרפאות, מתווכי מקרקעין, מלונות ועוד. הסיבה: בתי העסק התחזקו מבחינה כלכלית, מצב שיצר הגנה סוציאלית בלתי ראויה לגביהם. בעקבות החלטה זו החלו בעלי העסקים לשלם שכר דירה ריאלי. להחלטה זו לוותה תופעה נוספת: ברגע ששכר הדירה הפך ריאלי, חלק מהדיירים ביקשו לעזוב, אבל מאחר והתקשו למצוא שוכר שיקנה מהם את דמי המפתח, הושב הנכס לבעליו.

ביוני 97' נוספו לרשימה זו עוד 5 סוגי עסקים, אך הפעם הוחלט שרק עסקים ששוכריהם לא שילמו דמי מפתח, יחוייבו בשכר דירה ריאלי. אירגון בעלי הבתים טען בתגובה, שבעקבות סעיף זה רק אחוז קטן מהעסקים יחוייבו בתשלום שכר דירה, וזאת משום שרוב בעלי הנכסים הוותיקים לא שילמו דמי מפתח.

* * * בעתירה הנוכחית, התאחדות בעלי בתים טוענת, כי אין שום הצדקה כלכלית ועניינית שהמחוקק יגן על עסקים רווחיים בחוקים שנועדו להגנה סוציאלית, כאשר הגנה זו משמעותה פגיעה בלתי מוצדקת בקניינם של בעלי הבתים בהם מתנהלים עסקים אלה. לטענתם, פגיעה זו בבעלי הבתים היא בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם החובה לכבד את קניינו של האדם.

משרד השיכון טרם הגיש את תגובתו לעתירה.« דליה טל « בעלי הבתים רוצים עוד « בעתירה לבג"ץ מבקש אירגון בעלי הבתים להסיר 27 עסקים נוספים מרשימת הפיקוח על שכ"ד מוגן וכן לשנות ההחלטה המונעת גביית שכ"ד ריאלי מקבוצה אחרת של 5 עסקים משום ששילמו דמי מפתח. הטענה: אין הצדקה כלכלית ועניינית שהמחוקק יגן על עסקים רווחיים בחוקים שנועדו להגנה סוציאלית