הנבואה על פי פרס

שמעון פרס לא מופתע ממצב תעשיית ההיי-טק הישראלית. הוא בהחלט חשב שככה היא תיראה. הוא גם לא נח על זרי דפנה. יש, הרי, עוד הרבה עבודה לעשות. ראיון

השר לפיתוח אזורי, חתן פרס נובל, שמעון פרס, עושה ובועט. למרות העובדה שתקציב משרדו עדיין לא אושר בוועדת הכספים של הכנסת, אין לו מנוחה. בתוקף תפקידו המעומעם, הוא מעופף בין בירות האזור ונפגש עם השועים. וכשאנחנו אומרים אזור אנחנו מתכוונים לכפר הגלובלי, כי לצורך העניין ברלין, פריס או אוסלו הן גם כן באזור.

אהוד ברק קלע בינגו. במינוי פרס לתפקיד, הוא הביא לנטרולו המלא מהתחום המדיני. ככה כולם מרוצים. אהוד ברק עושה עסקים עם הסורים, פרס עסוק בלהיות נוסע מתמיד. לצורך התפקיד הנכבד, השר לפיתוח אזורי שמעון פרס נטש באופן זמני את הבייבי שלו: מרכז פרס לשלום. על-פי כללי המינהל התקין, ופרס מתאמץ לפעול על-פיו, אסור לשר להיות מעורב בפעילות במרכז כזה. פרס: "עכשיו אני שר, יש הפרדה מוחלטת ביני לבין המרכז. הפקדתי אותו בידיים טובות".

כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר שפרש בעקבות רצח רבין, עומד בראש המרכז.

ביום השישי, בו הקדיש לי פרס שעה מזמנו היקר, התארח גילון בלשכת השר בבית אמות המשפט בתל אביב. אולי אני קטנונית, אולי פרס התנתק מהמרכז, אבל לא לגמרי.

בכל אופן, לא בשביל זה באתי אל שמעון פרס. הלכתי אליו כדי לבדוק איתו אם השמועות על זה שהוא "המציא" את ההיי-טק הישראלי נכונות; הלכתי לבדוק אם יש לו חזון שקשור לתחום; אם הוא גולש או מעודכן.

את מי אתה מכיר בעולם ההיי-טק?

"אני מוצא את עצמי במצב מוזר. ילדי מלמדים אותי. הם בית הספר שלי. צביה מתקנת את העברית, יוני, שהוא וטרינר, מלמד אותי איך להתייחס לבעלי החיים וחמי מלמד אותי היי-טק ועל העתיד. הוא מסביר לי על הכיוונים החדשים, ומסביר לי את הגישה שלו, שכנראה היא נכונה - אחרת הוא לא היה מצליח כל-כך".

אתה גולש ברשת?

"אני לא משוטט באינטרנט. לפעמים אני משתעשע מול המחשב, אבל עדיין אני מעדיף ספרים. המחשב הוא מכונה, ותמיד יישאר מכונה. כשצריך אז אני קורא ספרים על האינטרנט".

אז הכוהן הגדול של ההיי-טק הישראלי הוא לא טכנופיל אם לא טכנופוב. זה לא נורא, העיקר שיש לו חזון.

יש לך תחזית לקראת האלף הבא?

"אני מצפה לבום עולמי. ברגע שיתגברו על הבאג ישתחררו הרבה תקציבים. הרבה השקעות נעצרו בצנרת בגלל החרדה מהבאג ומהצורך להשקיע תקציבי ענק בהכנה לקראתו. אחריו, הכל ישתחרר. אני צופה התעוררות גדולה בעיקר בשני תחומי טכנולוגיה עיקריים: בטכנולוגיה של האור, שתחליף את טכנולוגית הקול. ובביוטכנולוגיה". עכשיו כשזה רשום, נראה אם דבריו יעמדו במבחן הזמן.

עם פרס לא צריך לרדת לפרטים קטנים ומעיקים כמו שמות. פרס תמיד רואה את הכל במבט כולל יותר. הוא לא צריך לדקלם שמות של סטרטרים מצליחים, לו יש ראייה מקיפה יותר. לזכותו חייבים לזקוף את העובדה שהוא עקבי. פרס: "המדע יחליף את האדמה, את זה הבנתי כבר במלחמת העצמאות. כדי להגשים את ההבנה הזו החלטתי להקים מרכזים טכנולוגיים בישראל. ככה קמו רפא"ל, התעשייה האווירית, הכור בדימונה, תדיראן והתעשייה האלקטרונית בכלל".

אם הבנת שהמדע ינצח, למה קידמת בעיקר את המדע ששימש את הביטחון?

"זה עניין מוזר. גיליתי שהעם מסכים להקצות משאבים למחקר כשזה למען הצבא. אני חושב שזה נובע מהידיעה שחילחלה, שאנחנו קטנים, שאין לנו יתרונות או כסף - ולכן יש לנו צורך להשקיע משאבים במחקר. בשנות החמישים היה אמברגו, ולכן החלטתי לגדל דור של מדענים שיוכלו לעשות כאן הכל. עכשיו אנחנו רואים שהדור הזה מגיע לשיאים של תחכום".

מאיפה הידע שיכול לבסס השקפה כזו?

"אני תמיד קראתי. גם כשהייתי נער. מהקריאה שאבתי ידיעות, ראיתי לאן העולם נע, ופעלתי בכיוון. צחקו עלי. כשאמרו לי שאנחנו מדינה קטנה. אני הייתי עונה שאנחנו מדינה גדולה במחשבה. אמרו עלי שאני ביצועיסט, שאני לא יודע על מה אני מדבר. השמיצו אותי, אבל זה לא הפריע לי. ידעתי שאני צודק, שהדרך היחידה שלנו היא להשקיע בפיתוח המדע והטכנולוגיה".

פרס נזכר בימי הצנע: "כשביקשתי תקציבים למחקר ופיתוח אמרו לי שאני מרושש את המדינה ורוצה להשאיר אותה בלי לחם. אני חשבתי שלמרות המצב הקשה אנחנו חייבים להיות אמיצים".

ולהיות אמיץ זה לקצץ בתקציבים חברתיים ולהשקיע במחקר ופיתוח?

"אני מבחין בין אומץ לב להעזה. כשיש ברירה, אפשר לבחור להעיז ולהסתכן. כשאין ברירה, כשמתקיפים אותך, אתה חייב להיות אמיץ. אני תמיד מוכן להסתכן. תמיד מוכן להעיז. היה לי מזל גדול כי דוד בן גוריון ראה והבין את העמדה שלי והחליט למנות אותי, אדם צעיר מאד, לא מדען מפורסם, לא בן למשפחה מיוחסת. הוא אהב והעריך אצלי את הגישה הנועזת. מאז לא הפסקתי להעיז. גם אוסלו הייתה העזה".

פרס שמח לראות שגישתו התגשמה. הוא גאה: "צמח פה דור יוצא מהכלל: התעשיות האלקטרוניות, אלה שמשגשגות היום, נוצרו על ידי אנשים שגדלו במערכת הביטחון. עכשיו זה מקובל ונורמלי, אבל כשאני דיברתי על מידוע לעגו לי. הכל התגשם, תודה לאל".

הייתה לך איזו תוכנית אב, או שפשוט התקדמת להיכן שאפשר היה להתקדם?

"זה התחיל עוד במחתרת. אני חלמתי על תע"ש, רפאל וייצור מטוסים כשהאנשים פה עוד היו עסוקים בלעשות דווידקות וסטן. ראיתי לאן העולם הולך והבנתי שאם ישראל לא תהפוך למדינה מתקדמת ביותר אין לה סיכוי". עכשיו זה נשמע הגיוני.

"עכשיו. אז, ההנחה הייתה שרק מעצמות העל יכולות להשקיע בתחום המחקר והפיתוח. זה לא היה נכון והיום אנחנו רואים את זה. תחום ההיי-טק נותן בפירוש יתרונות למדינה קטנה. מדובר בתחום שאפשר להצליח בו בלי להיות מעורב בייצור המוני".

תסביר.

"כשמייצרים בארה"ב מטוס יש אינסוף דרגי ייצור: המתכננים, בוני החלקים, בוני המנועים, מיצרי השעונים וכך הלאה. לכל דרג שמייצר את אחד מחלקי המטוס צריך להיות רווח מינימלי של %15. כל מפעל משלם מס הכנסה וכך הלאה. העניין מסתבך והופך לא רווחי לחברה קטנה כשלנו. אצלנו, לעומת זאת, המהנדסים עולים פחות, יש פחות דרגים של מקבלי החלטות. המאמץ שאנחנו צריכים להשקיע הוא לא בהכרח כספי אלא מאמץ בגילוי וגידול הכשרונות שלנו. זו הייתה העמדה שלי כשהקמנו את הכור הגרעיני".

וקיבלו אותה?

"מובן שלא. כל מי שהיה בקיא בתחום הגרעין פשוט סרב לשתף פעולה. שר האוצר התנגד וסרב לתת תקציבים, בחיל האוויר התנגדו. אמרו עלי שאני שרלטן. אני הבנתי שצריך לדגל דור של מדענים שמתמחים בגרעין, והם יקימו את הכור. פרופ' עמוס דה שליט הטיל ספק, אבל בסופו של דבר שינה דעתו ואמר שצריך לבקש ממני סליחה. דה שליט היה האיש שריכז את המדענים שעבדו על הקמת הכור. להילחם בשמרנות זה תמיד קשה. כשעוסקים בדברים חדשים ומהפכניים תמיד קורים פנצ'רים, ואז כולם קופצים ומאשימים. היו עושים לי את המוות".

במבט לאחור ועם יד הלב, זה מה שהיינו צריכים אז, כור גרעיני?

"אני מאמין שדימונה הביאה אותנו לאוסלו".

איך בדיוק?

"הכור בדימונה יצר הרתעה וביטל את ההנחה שאפשר להשמיד את ישראל. מאז יום כיפור לא תקפו אותנו, ולא במקרה. כך גם הטרור הממוסד הפסיק את פעולתו. אני מאמין שזה איפשר לשכנים שלנו להבין שהם חייבים לדבר אתנו. לעשות שלום". נראה כאילו שמעון פרס מתרפק, כאילו הוא אומר לעצמו בלב 'אמרתי להם', ושואב מזה הנאה גדולה.

זה נראה כאילו שכשתוקפים אותך אתה נהנה.

"נו. לא בגלל ההתקפות נהניתי. עבדה אתי קבוצת אנשים נלהבת ויוצאת מהכלל: אל שווימר בתעשייה האווירית, מוניה מרדור ברפא"ל, פרופ' ארנסט ברגמן. הם היו כמוני, פעלו מתוך שכנוע פנימי ועזרו לי לגייס את הכוח. בעזרתם ידעתי שאני אעשה וכך היה. התוצאות: אלביט, אלסינט ובעצם כל התעשיות האלקטרוניות, גם תדיראן שאחר כך התאזרחה".

ומה היתה המטרה בהקמת כל אחד מהם, ראית בסוף הדרך את ההיי-טק הישראלי כמו שהוא היום?

"בשלב ההוא זה היה כדי להצליח להשיג יתרונות יחסיים. התעשיות הצבאיות הצליחו לייצר את טיל האוויר-אוויר הכי טוב בעולם, התעשייה האווירית ייצרה את הווסט וינג ומכרה כ-100 מטוסים. במקביל תיקנו מטוסים מכל העולם. במלחמת יום כיפור הם תיקנו 100 מטוסים ביום. זה היה אז ממש הכרחי".

אבל עכשיו מדובר בענף אזרחי, שמצליח להיות השני בחשיבותו בעולם אחרי עמק הסיליקון. אפשר לנסות להבין איך זה קורה דווקא כאן?

"אותי זה לא מפתיע. החלוצים שהגיעו לישראל ייצרו את החקלאות המתקדמת בעולם. העולים החדשים שהגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה ישר לסיטואציה של מלחמה, השתלבו בצבא והקימו את אחד מהצבאות הטובים בעולם. מהשילוב בין שני אלה נולד ענף ההיי-טק הישראלי, שיצר כלכלה קונבנציונלית וכלכלה טכנולוגית שהיא מהמובילות בעולם. זה קורה כאן כי הארץ שופעת בכשרונות, אמביציה ומסירות אין קץ. האנשים כאן מוכנים להשקיע ולהקריב הכל כדי להשיג את מטרתם".

חזון ההיי-טק הישראלי של פרס עולה בקנה אחד עם החזון המדיני שלו. לדעתו העיסוק בהיי-טק יאפשר להניח לאדמת המריבה. פרס: "חייל או איכר חייב להיות צמוד לקרקע, לעבד או להילחם עליה. בהיי-טק לא צריך להיות צמוד לשום מקום. לכן אני קושר את השלום עם היי-טק".

איך זה מתקשר?

"הערכים והחזון הם אלה שמובילים את התחום. אנשים משכילים רוצים לחיות במדינה עם איכות חיים. אני לא מדבר רק על גינה קטנה, אלא על מדינה חופשית וערכית שאינה מדכאת, ומשקיעה בחינוך ובילדים. רוב אנשי ההיי-טק הם אנשי שלום. זה ערך עליון עבורם".

אתה בטוח?

"מי שעובד בהיי-טק יודע שאין גבולות, רק תחרות כלכלית בעולם פתוח".

סליחה, אבל מה משנה עמדתם הפוליטית?

"אני חושב שאנחנו מרוויחים גם מאלה שמכרו לאמריקאים ב-100 מיליון דולר. נכון, הם לא מוכרים מוצר או מפעלים, אבל הם מוכרים רעיונות, ויש לזה ערך עצום. זה מסמן בעיני כיוון חדש. גם השכנים שלנו, שעדיין שקועים באדמה, רואים את זה. זה העתיד".

ומה עם היסטוריה?

"אני תמיד אמרתי שלא צריך ללמוד היסטוריה, שצריך להקטין את לימודי ההיסטוריה. מה זה משנה כרגע למה לחמו? אנשים הגנו על עצמם ועל אדמתם. זה הכל. צריך ללמד היסטוריה של נביאים, לא של מצביאים".

פרס שומט את "האדמה" כערך, למרות שה"אדמה" היא עדיין מכונן הזהות המרכזי בעולם: "חייבים להבין שאדמה זה לא הדבר החשוב ביותר. בהיי-טק מבינים את זה: אצלם אין גבולות ולא משנה לאיש איפה אתה נמצא".

אתה תומך בתהליך הגלובליזציה?

"הגלובליזציה אינה ערך אלא התוצאה של המעבר מהקרקע לאינטלקט. העולם אינו כפר גלובלי: כל חדר של ילד עם מחשב הוא גלובוס בזכות עצמו. אין רחמים - רק תחרות. הבכורה הערכית היא עכשיו ליצירתיות של השימושים בטכנולוגיה. אין יותר גוליית צבאי, רק גוליית מדעי. והכי טוב זה שכל אחד יכול להצליח. מי שישקיע בחינוך הילדים יוכל להצליח בלי קשר לגודל הקרקע או המשאבים שברשותו. תראו איך ארה"ב קלטה מיליון מדענים מאפריקה. הכל פתוח.

"נוצר דור גלובלי ולא לאומי, שיכול להתאים את עצמו למצבים חדשים. אני מאמין שלא ירחק היום ושליש מהמשק יהיה מושקע בחינוך. מי שלא יזכה לחינוך יהיה מפגר. צריך יהיה ללמוד לא בשביל לדעת, אלא ללמוד כדי לדעת איך ללמוד. צריך יהיה להשחיז את הכשרונות הצעירים, לעודד אותם לדמיין, לחזות, לפתח את הכריזמה".

ובעיניו אין דרך אחרת: "אין לנו אלטרנטיבה. אין לנו מים או אדמה. רק אינטלקט".« בתיה פלדמן « הנבואה על פי פרס « שמעון פרס לא מופתע ממצב תעשיית ההיי-טק הישראלית. הוא בהחלט חשב שככה היא תיראה. הוא גם לא נח על זרי דפנה. יש, הרי, עוד הרבה עבודה לעשות. ראיון

צרו איתנו קשר *5988