דוידי גילה מנפיק את פייזקום לפי שווי של כחצי מיליארד דולר

קבוצת תום-גלרן-איכות שוקי הון שיגרה היום (א') לבורסה הודעה מעניינת. שלוש החברות דיווחו על ההנפקה המתוכננת חברת VYYO האמריקאית בנאסד"ק, בה הן מחזיקות, כל אחת, בין %2 ל-%3. VYYO מי? ובכן, אותה ואיו היא לא אחרת מאשר פייזקום, חברה בשליטת דוידי גילה, ששינתה את שמה לפני זמן קצר. גילה, אם כן, 'משחרר' עוד חברה שיזם אל הבורסה האמריקאית, ועל פי הערכות ואיו תונפק לפי שווי של כחצי מיליארד דולר.

גילה התחיל את דרכו ההיי-טקית ב-87', כשרכש מחברת קומברס תמורת כמה עשרות אלפי דולרים חברה קטנה בשם "קולטוק", ששכנה אז ברחוב המסגר בתל-אביב. החברה, שעסקה בדחיסת דיבור, הקטנת רעשים וזיהוי דיבור, היוותה את הבסיס עליו הקים גילה את חברת די.אס.פי גרופ (הנסחרת כעת לפי שווי של כ-1.2 מיליארד דולר), החברה הראשונה שהנפיק בבורסה האמריקנית, ואשר ממנה פוצלה מאוחר יותר חברת די.אס.פי.סי.

די.אס.פי.סי, יצרנית שבבים למכשירים סלולריים, נמכרה באוקטובר אשתקד לאינטל תמורת 1.6 מיליארד דולר. די.אס.פי.ג'י עצמה שימשה כמצע פורה ליזמות היי-טק. פורשיה הקימו את חברת אודיוקודס, שגם היא הונפקה בנאסד"ק ונסחרת כעת בשווי של כ-1.2 מיליארד דולר.

גילה עצמו התגורר מספר שנים ביפן, כשהוא מוביל את ניסיונות החדירה של די.אס.פי.סי. משם נדד כעבור מספר שנים לעמק הסיליקון שבקליפורניה, שם הוא שוהה עד היום. ההצלחה אליה הוביל גילה את די.אס.פי.סי בולטת במיוחד על רקע העובדה שהוא אינו מצויד ברוב הסממנים של מתעשרי ההיי-טק החדשים. את די.אס.פי.סי הקים גילה וניהל ללא רקע טכנולוגי כלשהו, הוא אינו מתהדר בהשכלה אקדמית, ואת עיקר הצלחתו ניתן לזקוף לזכות הסוד הגדול שלו: חושים חדים לעסקים ומיומנות פיננסית מרשימה. את המיומנות הזו מפגין גילה גם ב-"בייבי" החדש שלו - ואיו.

אז מיהי ואיו? פייזקום הוקמה בארה"ב ועל החברה השתלטו בינואר 94' ד"ר יהודה עתי יחד עם קבוצת תום-גלרן-איכות, שבשליטת בועז עדיני, יקותיאל גביש וצבי בירן. מאוחר יותר, באמצע 96', נרכשה השליטה על ידי דוידי גילה ושותפיו שהשקיעו בפייזקום סכום שנראה עתה מגוחך - 4.2 מיליון דולר.

ואיו היא ספקית של מערכות גישה אלחוטיות בפס רחב הנמצאות בשימוש על ידי ספקיות שירותי טלקומוניקציה לצרכי העברת מידע מהיר, באמצעות חיבורי וויירלס לעסקים ולמנויים פרטיים. המערכת של החברה מציעה ארכיטקטורה מנקודה אחת לריבוי נקודות, המתבססת על פרוטוקול אינטרנט (IP), הנחשב לסטנדרט הנמצא בשימוש להעברת קול ומידע באמצעות האינטרנט. המערכת של ואיו מיועדת לאפשר לספקיות הגישה לגשר, בצורה מהירה וזולה, על אותו חלק של התשתית המחבר בין המערכות של ספקיות הגישה ובין בית המנוי, חלק הידוע כ"מייל האחרון".

ואיו, אם כן, נהנית מכל ההמולה בתחום התקשורת. הגידול בתעבורת המידע והאינטרנט יצר ביקוש לתקשורת מהירה וזולה ואחת מהן היא טכנולוגיית הוויירלס. זו אמורה לספק את פתרון הפס הרחב לספקיות השירותים (כמו סלקום למשל) תוך כדי עקיפת המגבלות של התשתית הקווית הקיימת.

המערכת של ואיו פרושה ביישומי נקודה למספר נקודות, ובתדרי רדיו המוכרים כ-LMDS ו-MMDS. איך זה עובד? המערכת של ואיו מורכבת ממוקד אלחוטי, הממוקם בתחנת בסיס ומודם אלחוטי הנמצא בידי המנוי. כל מוקד כזה משגר, מקבל ומנהל תעבורת רשת אל ומהמודמים האלחוטיים, המותקנים אצל המנויים. ואיו מציינת בתשקיף כי קבלה מוקדמת של המערכת שלה על ידי לקוחותיה הראשונים סייעה בפרישתה המסחרית של המערכת ב-21 אתרים מקומיים ובינלאומיים.

לוואיו מחכה עבודה קשה מול מתחרות כמו סיסקו, לוסנט ונורטל. על פי התשקיף, המתחרה הבולטת של החברה כרגע היא Hybrid, הנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כ-200 מיליון דולר.

ואיך כל זה מתחבר לסלקום? סלקום, כדי להכשיר את הקרקע לתחרות בבזק, מבצעת כבר ניסויים בתקשורת LMDS - טכנולוגיה המאפשרת שידור אלחוטי נייח של נתונים אל הבית או המשרד, ליישומי טלפוניה, תקשורת נתונים רחבת פס ומולטימדיה בקצבים מהירים.

הטכנולוגיה הזו מיועדת לשמש Clecs, אותן חברות טלקומוניקציה צעירות המעוניינות להתחרות במונופולים המבוססים מבלי לחפור כבישים ומדרכות בעלויות אסטרונומיות ולהניח קווי תקשורת עד לבית הלקוח. יחד עם זאת, הדרך כנראה עוד ארוכה. הטכנולוגיה נמצאת בשלביה ההתחלתיים, ואחת מבעיותיה העיקריות היא ששידור באלחוט בקצבים מהירים מתאים בעיקר לבתי עסק, והרבה פחות ללקוחות פרטיים, שצריכת תקשורת הנתונים שלהם נמוכה משמעותית לעומת זו של בתי העסק.

זאת ועוד, השימוש בטכנולוגיה הזו, שהיא למעשה טכנולוגיה של שידור על בסיס גל מיקרוגל, דורש קו ראייה בין מוקד השידור לאנטנה הקולטת. הוא גם סובל מהפרעות בימים לחים או גשומים במיוחד, מאחר שאנרגיית מיקרוגל מתפזרת במגע עם מים. כדי להתגבר על בעיה זו, יש להתקין יותר אנטנות ש"יחפו" אחת על השנייה, מה שמגדיל את העלויות - ובמקביל גם את זעמן של הרשויות, לאור ריבוי האנטנות והחשש הבריאותי.

ולוואיו. זו תנפיק, כאמור, על פי שווי מוערך שבין 400 ל-500 מיליון דולר ותגייס, על פי התשקיף הראשוני, 115 מיליון דולר. החברה מכרה ב-99' בכ-4.2 מיליון דולר והפסידה כ-12.2 מיליון דולר.

גילה, שהרוויח מעיסקת אינטל-די.אס.פי.סי כ-140 מיליון דולר, מחזיק בחברה, טרם הנפקתה, כ-%61 מהמניות המוערכת בכ-200 מיליון דולר. בעלת המניות השנייה בגודלה היא חברת ADC האמריקאית, המחזיקה כ-%10 ממניות ואיו אותן רכשה לפי שווי של כ-50 מיליון דולר. ADC (שרכשה את טלדטה הישראלית) היא אחת מהלקוחות הבולטות של ואיו.

בין בעלי המניות בוואיו אפשר למצוא את חברו הקרוב של גילה, עו"ד אבי פישר. פישר, שהרוויח מעיסקת אינטל-די.אס.פי.סי כ-4.7 מיליון דולר מחזיק %1.3 מהמניות, המוערכות בכ-5 מיליון דולר.

ואיו אומנם רשומה כחברה אמריקאית אבל היא למעשה ישראלית. החברה מעסיקה 110 עובדים מהם 95 עובדים במרכז הפיתוח שלה בהר החוצבים בירושלים. על מנהליה של ואיו נמנית, מן הסתם, גם יוצאי קבוצת די.אס.פי. אפשר למצוא שם את מיכאל קורבין, המשמש כמנהל התפעולי של ואיו, ששימש בעבר כסגן נשיא לרכש וייצור בקבוצת די.אס.פי.

גם ארנון כוכבי המשמש כסגן נשיא בכיר ליחסים אסטרטגיים בוואיו כיהן בעבר בשורה של תפקידים בקבוצת די.אס.פי. גם הוא היה בין הנהנים של עיסקת אינטל עם מניות בשווי של כ-5.6 מיליון דולר.

ישראלי נוסף בצוות של ואיו: מנשה שער, סגן נשיא להנדסה מאז יולי 1994 וכמנהל טכני מאז מאי 1999. טרם הצטרפותו לוואיו שימש שער במשך שלוש שנים כמהנדס ראשי בחטיבת תקשורת המידע בתדיראן מערכות מקבוצת תדיראן תקשורת.

ולחברות הציבוריות הישראליות שייהנו מההנפקה. גלרן מחזיקה %3.2, תום מחזיקה %3.2 ואילו איכות מחזיקה %2.1 מהמניות. איכות מוחזקת על ידי תום (%40.2). וביחד מחזיקות כל שלושת החברות הללו חבילת מניות ואיו המוערכת בכ-40-30 מיליון דולר.« מאת דפנה צוקר « דוידי גילה מנפיק את פייזקום לפי שווי של כחצי מיליארד דולר « החברה, ששינתה את שמה לוואיו, תגייס מעל ל-100 מיליון דולר * לספקית מערכות הגישה האלחוטיות מרכז פיתוח בירושלים, בו מועסקים רוב עובדיה