הקהל "הרחב" עומד להפסיד את זה. אני מקווה שאתם לא

התקליט החדש של ניל יאנג, "סילבר אנד גולד" האקוסטי, מהמם ביופיו הפשוט, %100 זהב טהור. אבל זה התקליט של מכורי יאנג בלבד, כי הוא לא שוס ולא איזה בייב שתחרוש בקיץ הקרוב את כל התחנות. הוא לא

הנושא של התקליט הזה הוא אהבה. האם יש המלצה חמה יותר, כאשר בתקליט חדש של ניל יאנג עסקינן? במהלך הימים האחרונים יצא לי להקשיב ל"סילבר אנד גולד" בכמה מקומות, בבית, ברחוב, בכמה מערכות סטריאו, בבוקר, בערב.

יש תקליטים, אתם יודעים, שבהתחלה קצת קשה איתם ואחר-כך הם מתחבבים עלינו לאט ובהתמדה. אנחנו מתרגלים אליהם, הם אלינו. לא זה המקרה עם "סילבר אנד גולד" האקוסטי, המהמם ביופיו הפשוט, של ניל יאנג. %100 זהב טהור.

אבל נתחיל עם הכסף, ברשותכם. 43 מיליון דולר, זה מה שהרוויח בחורף האחרון סיבוב האיחוד של קרוסבי סטילס נש ויאנג. 100 אולמות מפוצצים ברחבי ארצות הברית של אמריקה, קהל מושבעים, סולד אאוט.

עכשיו אני יושב על הנט באתר של הבילבורד, מחפש את "סילבר אנד גולד" של יאנג בין 100 האלבומים הנמכרים ביותר בארה"ב השבוע, וכמובן שלא מוצא. הוא לא שם. מן הסתם אני חושב, העותק הגיע לידי כמה ימים לפני יציאתו של האלבום לשוק האמריקני. אולי, אבל גם כך ברור, שזה לא איזה שוס נמבר וואן, שהרדיו ושאר רשתות הקליפים יטחנו במהלך הקיץ הקרוב.

הסיבות שתקליט מזהיר כל-כך עומד להישאר הקיץ על סדר יומם של מכורי יאנג בלבד, אינן מורכבות כלל. ניל יאנג הוא לא איזה בייב, והמוסיקה שלו היא לעולם מעשה אהבה עם מחזור החיים הטבעי. בשביל הקהל "הרחב", שהורגל לצרוך באובססיה כל מיני סוגים של "פריצת מחזור החיים", אם על-ידי גירוי בלתי פוסק של בלוטות הרחמים (ראו מקרה "השרוף", הנהדר) או על-ידי סגידה חסרת פשרות לבייביות ולבייבים, התקליט החדש של ניל יאנג הוא מוצר שקוף, כמו אוויר טהור. הם הולכים להפסיד את התקליט הזה. אתם לא, אני מקווה.

ניל יאנג התחיל בעבודה על התקליט הטוב ביותר שלו מאז "סטארס אנד בארס", לפני שלוש שנים. הרעיון היה לעשות, בפעם הראשונה בקריירה הארוכה שלו, אלבום סולו, נטו יאנג, הגיטרה והמפוחית. שניים מהשירים שנכנסו לבסוף לאלבום, בגרסה הסופית שלו, אכן הוקלטו כך, בסטודיו הביתי של יאנג, שגם יצא לסיבוב הופעות אמריקני קטן בפורמט הצנוע הזה, שכלל את מיטב שיריו וחומרים חדשים.

האלבום כבר היה בדרך, כשרעיון האיחוד של קרוסבי סטילס נש ויאנג עלה על הפרק בשנה שעברה. כשדובר בעבודת צוות מוסיקלית, ניל יאנג נחשב פעם טיפוס "קשה". גם היום, הוא מעיד על אחד השירים היותר מושלמים באלבום החדש, "דיסטנט קאמרה", שבכל פעם שהוא שומע אותו, הוא דואב על מכת תוף-רגל, שלא היתה ממש על הביט, ושהוא מצא אותה דווקא חיננית ומתאימה, אבל היא לבסוף "תוקנה" במיקס. זה האיש.

אבל, וזה כנראה עניין של גיל, הסנטימנטליות הכובשת של שירי ניל יאנג לתקופותיו נדבקה באיש עצמו, וניל יאנג לא סתם עיכב את אלבום הסולו המתקרב שלו לטובת האיחוד של הרביעייה, הוא גם תרם ל"מובינג פורוורד", האלבום החדש והמוצלח של "קרוסבי סטילס נש ויאנג" כמעט מחצית מהחומר של תקליט הסולו שלו.

השלב הבא באבולוציה של "סילבר אנד גולד" היה לזנוח את הקונספט של זמר גיטרה-מפוחית, לטובת עבודה עם הרכב נגנים חצי אקוסטי, מעודן, מהמעודנים ששמעתי אי פעם. עכשיו, הקשיבו ל"דה גרייט דיוויד", שיר מספר 5 באלבום החדש. הקשיבו לתופים של אוסקר באטרוורת מתפוררים ומתמוססים בקצב איטי ומחושב על הקול המלאכי של יאנג. הקשיבו לגיטרות, ונסו להחליט מה יותר שובה לב בהן - היללות המבוישות האלה או החללים הרחבים בזמן, במקום בו המיתרים של בן קית מעדיפים להקשיב למלים. הקשיבו ללהקה של ניל יאנג מקשיבה למלים.

זה תקליט על אהבה, כולל בלדה סנטימנטלית של יאנג ללהקה הראשונה שלו, "באפלו ספרינגפילד", קאנטרי מפויס בעניין הגירושין של הוריו, קולות רקע צורבים במתיקותם של אמילו האריס ושיר הורס לקראת הסוף, "רייזור לאב", שיאנג כתב ב-1982 ועד עכשיו ביצע רק בהופעות.

איך הוא הצליח להתאפק עם הקלאסיקה המדהימה הזאת עד עכשיו? ובכל זאת, הפזמון של השיר הכי יפה כאן הולך ככה, "לאאאאב...לאאאאב...", השרופים על ניל יאנג מביניכם כבר יודעים למה אני מתכוון.

אתם יודעים, המודטים טוענים שאם 7,000 (או איזה מספר אחר, אני לא זוכר) אנשים/נשים בישראל ירחפו בזמן אחד, תיכף ומיד ישרור שלום באזור ולא יהיו קטיושות ולא יהיו רפורמות כלכליות ולא תהיה לחות גבוהה וכלום. עכשיו, דמיינו לעצמכם מדינה, ש"סילבר אנד גולד" מוכר בה תקליט זהב (9).

והנה חדשה משמחת, שאפילו מתאימה קצת לאווירה של יום העצמאות. בסוף החודש ייפתח מועדון הופעות חדש, נוסף, של "היינקן קמלוט", הפעם בהרצליה. מדובר בחלל יותר גדול מאשר אצל אחיו התל-אביבי, המצליח. כמיטב מסורת קמלוט, הוא יתמקד בעיקר בג'אז, בבלוז ובמוסיקה אתנית. ובכלל, על רקע המצב הנוכחי, האפור מאפיר, של המדינה - על כל במה נוספת בשביל אחינו המוסיקאים המקומיים, אנחנו אומרים אמן ובהצלחה.

על כל פנים, שורה של מופעים מיובאים מתוכננת לעלות במקום בקיץ הקרוב. הראשון שבהם מציג לקהל הקמלוטי, בפעם הראשונה, את נגנית הכינור, הג'אזיסטית האמריקנית התוססת, רג'ינה קארטר. זה יקרה בשבוע הבא (ארבעה קונצרטים שלה, החל ב-17 בחודש) כחלק ממופעי ההרצה של המקום, שיכללו גם את ארקדי דוכין, אריאל זילבר, הברירה הטבעית, דני ליטני וזהבה בן. הפתיחה הרשמית צפויה ב-28.5. * ניל יאנג, "סילבר אנד גולד", הד ארצי.« יוסי בבליקי « הקהל "הרחב" עומד להפסיד את זה. אני מקווה שאתם לא « התקליט החדש של ניל יאנג, "סילבר אנד גולד" האקוסטי, מהמם ביופיו הפשוט, %100 זהב טהור. אבל זה התקליט של מכורי יאנג בלבד, כי הוא לא שוס ולא איזה בייב שתחרוש בקיץ הקרוב את כל התחנות. הוא לא