ובתל אביב הורסים בית באוהאוס

זמנם של בתי הבאוהאוס בת"א הולך ואוזל: בהחלטה תקדימית אישרה לפני שבועות אחדים ועדת הערר של מחוז ת"א להרוס מבנה באוהאוס ברחוב הירקון 96'. הוועדה הכירה אמנם בערכו הארכיטקטוני של המבנה, אבל משהתבררה הסכנה המוחשית לקריסתו, נראה היה שיפה שעה אחת קודם.

מי שעקב אחרי הוויכוח הציבורי שהתנהל בשנים האחרונות בנושא מבני הבאוהאוס הרבים שהוכרזו כמבנים לשימור, יכול היה להתרשם שעיריית ת"א, שנושאת את דגל השימור, מנהלת מלחמת מאסף, מול יזמים רודפי ממון, שמנסים לחלץ מבנים שבבעלותם מתוכנית שימור גדולה.

על פניו היה נדמה, שאת הפעולות הקוסמטיות מעכבות רק מחלות ילדות, כמו הקושי בגיבוש תוכניות לתוספת אחוזי בנייה, שיעודדו את היזמים לשמר את החלקים החשובים במבני השימור, ומאחר שכך מתעכב הקסם שאמור להשיב לת"א את אפיל עיר החולות הלבנה. מהפרשה הזו מתברר שלא רק קשיים טכניים מעכבים את שיקומם של המבנים, אלא גם (ואולי בעיקר) מחלות כרוניות של סחבת וסדרי עדיפויות לא מגובשים.

את בית הירקון 96' בנה בשנות השלושים האדריכל פנחס ביז'ונסקי. הבניין תוכנן ונבנה בצורת האות האנגלית H, יש לו חצר פנימית ושתיים מזרועותיו פונות לרחוב הירקון. קומתו הראשונה משמשת למסחר והקומות העליונות משמשות למגורים.

לפני כתשע שנים מכרה האוניברסיטה העברית את המבנה לקבוצת יזמים, הכוללת בין היתר את עמוס לוזון ואודי גת. ב-93' הכריזה העיריה על המבנה כמבנה לשימור.

מאז ההכרזה, ובמשך 7 השנים האחרונות כללה העירייה את המבנה בשלוש תוכניות שימור שונות. אף אחת מהתוכניות לא הבשילה. אם זאת היתה הבעייה היחידה היו היזמים מוצאים את הדרך לקדם את התכנון, אבל החלק החשוב במבנה לכוד בתוכנית להרחבת הכביש הצמוד לרחוב הירקון.

נוכח מצבו המתדרדר של המבנה, הכריזה העירייה ב-98' על המבנה כמבנה מסוכן. התבשיל התכנוני החל להקדיח והיזמים ביקשו מהעירייה היתר להרוס את המבנה. בתחילה סירבה ועדת התכנון לאשר זאת, אולם לאחר מכן התירה את ההריסה בכפוף לשיחזור החזית הלכודה ובתנאי שהתוכנית החדשה לא תחרוג לתוך גבולות הכביש המתוכנן. בין שתי ההחלטות ביקשו היזמים מוועדת הערר להורות לעירייה להתיר את הריסת המבנה.

שאלת חוקיות הליכי התכנון נדונו בוועדת הערר, שהחליטה כי העירייה כשלה כשחרגה ממגבלת שלוש השנים בהן מותר לה להתנות תנאי שימור קשים בלי לאשר תוכנית בנייה. ההיבט החוקי אמור להיות עניינה העיקרי של ועדת הערר אבל את עיקר האש משך הוויכוח ההנדסי.

שתי חוות דעת של המהנדסים אלדד בוקשפן ואורי קורן, מטעם היזמים, ציירו תמונה עגומה של מבנה שעשוי להתמוטט בכל רגע נתון. מנגד צבעה חוות דעת של המהנדס דוד נחום, מנהל מדור מבנים מסוכנים בעירייה, עתיד ורוד למבנה. נחום קבע, כי ניתן לשקם את המבנה. חוות דעת דומה של המהנדס לב מנדלבלט, הציגה המועצה לשימור אתרים. ועדת הערר התרשמה, כי חוות הדעת שהציגו היזמים מבוססות יותר מחוות הדעת שהציגו העירייה והמועצה לשימור אתרים. למרות זאת, כדי להכריע הזמינה ועדת הערר חוות דעת בלתי תלויה של מומחה מטעמה. המהנדס ישראל דוד קבע, שהמבנה רקוב לחלוטין. אלמלא היה מדובר במבנה מאוכלס, בלבה של עיר סואנת, היה הפער בין חוות הדעת של בעלי המקצוע השונים מעורר גיחוך.« נעה ווסרמן-עמיר « ובתל אביב הורסים בית באוהאוס