אירלנד ואופוריית האירו

האינפלציה באירלנד מרקיעה בימים אלו לשחקים שלא ידעה זה 15 שנה, והממשלה מתחילה לגלות סימני דאגה. היא איימה להטיל הגבלות מחירים על בירה ומשקאות חריפים פופולריים אחרים, ושלחה חיצי ביקורת אל הספקולנטים בנדל"ן, בשל מניפולציות שהם עושים במחסור בבתים ובדיור. חבר קבינט מסויים אפילו החל באחרונה בעריכת סקר המתייחס למחירי התספורות בסניפים של רשתות מעצבי שיער ידועים.

אולם מאחורי התגובות הפופוליסטיות האלו מסתתרים חילוקי דעות ממשיים באשר להשפעת ההצטרפות לאיחוד האירופי המוניטרי על כלכלת אירלנד. על פי תחזיות הפסימיסטים, אירלנד נמצאת במסלול לקראת היותה הקורבן הראשון של מדיניות ה-one-size-fits-all של מרחב האירו.

אירו סקפטיים (שוללי רעיון ההצטרפות לגוש האירו) במיוחד בבריטניה, טוענים שזמנים קשים ירשו באופן בלתי נמנע את עידן השגשוג והרווחה. החוויה האירית, הם טוענים, היא אזהרה בעיתה למה שעלול להתרחש לבריטניה, כאשר תצטרף היא עצמה לגוש האירו. בהשוואה להם טוענים האופטימיסטים שהיקף מסוים של אינפלציה אינו משהו שצריך להדיר שינה מעיניהם.

אין ספק שאירלנד מצויה עכשיו בתקופת שגשוג. בשיעור שנתי של 5.2%, האינפלציה במדינה גבוהה פי שלוש מממוצע האינפלציה ב-11 מדינות האירו. מחירי הבתים עולים ב-20% בשנה. ואם האיחוד האירופי המוניטרי הוא הניסוי הגדול ביותר בהיסטוריה של הכלכלה, אזי שהרפובליקה של אירלנד היא אולי הדוגמה המעניינת שלו.

הביקושים מונעים על ידי הכנסות פנויות גבוהות, ומספר המשרות שנוצרו הגיע לרמות שיא בעקבות ההיקף האדיר של ההשקעות הזרות הישירות, המוצאות דרכן למדינה.

שיעורי ריבית נמוכים המותאמים לשיעורי הריבית של האירו הביאו לזינוקים בצריכה הפרטית ובניצול האשראי; האשראי במגזר הפרטי גדל בקצב של קרוב ל-30%.

יתרה מזאת, כל השפעה מרגיעה הנובעת מעליות שערי הריבית שמבצע הבנק האירופי המרכזי - כזכור, העלה הבנק את שערי הריבית המוניטרית ל-4.25% מ-2.5% - ב-1999 קוזזה על ידי הנפילה של 19% בשוויו של האירו לעומת הדולר מאז הנפקתו.

וכמו שאומר צ'ארלי מק'קריבי, שר האוצר האירי: "במצב שבו עלה בשנה שעברה התמ"ג של אירלנד בקצב של 8%, ושיעור דומה צפוי גם השנה - המחירים הגבוהים הם יותר מצפויים".

אבל אין זה אומר בהכרח שכלכלת אירלנד הגיעה לנקודת רתיחה. בנוסף, אין גם כל סיבה שלכל איזורי האיחוד המוניטרי תהיה בדיוק אותה רמת אינפלציה. מחקר שנערך באחרונה על ידי הבנק האירופי המרכזי מצביע על העובדה שהטווח של שיעורי האינפלציה לאורכה ולרוחבה של ארה"ב עומד על 2%.

ההערכה היא שתמיד יהיו סטיות בתוך מרחב האירו, ואירלנד מבחינה זו היא אחת מהמדינות שבה צפויה האינפלציה להיות בשיעורים גבוהים מאחרות.

פרופסור דיוויד קארי מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת לונדון טוען שקיימות סיבות טובות מדוע אין שום סיבה לדאוג נוכח האינפלציה הגבוהה באירלנד. אירלנד תהיה אחת מהמדינות שתרוויח במיוחד מיתר היציבות שמעניקה ההצטרפות לאירו, הוא טוען, כשהוא מתייחס בין היתר גם לרמה גבוהה יותר של גידול בפיריון.

"אני צופה שאירלנד תרוויח מהתקרבותה לרמות הפיריון האירופיות הגבוהות, אלא שבמקביל אפשר לצפות לשיעורים גבוהים יותר של אינפלציה", הוא אומר.

במדינה החווה שיעורים גבוהים של גידול בצמיחה בתעשיות התחרותיות הבינלאומיות הפועלות בה, ניהול משטר של אינפלציה גבוהה אינו בהכרח מהווה בעיה. העלייה בשכר הריאלי באה לשקף את הגידול בפיריון בכלכלה כולה ובכל הסקטורים שלה, הנסחרים והלא נסחרים.

הבעיה בתעשיות השירותים הלא נסחרים, שאינן נהנות משיעור כה גבוה של גידול בפיריון, אבל המחירים בהן חייבים לעלות - ומכאן השיעור הגבוה של האינפלציה. ביפאן, למשל, במהלך הצמיחה הפנטסטית של שנות ה-50 וה-60, הגיעה האינפלציה לשיעור של 10% לשנה.

אם תשאלו את המשקיפים האופטימיסטיים, הם יטענו באוזניכם שברגע שאירלנד תשיג את שאר מדינות אירופה בתחום הגידול בפיריון, תוכל דבלין להתייצב על שיעורים רגועים יותר של צמיחה ואינפלציה.

הסיכון העיקרי העומד למול כלכלה קטנה כמו כלכלת אירלנד בנסיבות כאלו - אובדן אמון ההופך למשבר מטבעות - כבר אינו מהווה בעייה עבור אירלנד. רבים מאמינים שנחיתה רכה למשק היא תוצאה הגיונית יותר מאשר התרסקות.

שני סיכונים עיקריים ניצבים בכל זאת בפניה: האחד, האינפלציה בחזית השכר שעלולה להיתקע בשיעורים גבוהים מדי. אחד מסימני האזהרה הוא שהמחירים בסקטור הייצור הבינלאומי התחרותי גדלים בקצב דומה למחירים בסקטור השירותים. מה שאומר שאירלנד עשויה למצוא עצמה במצב שבו הנקודה שבה תגיע לרמות הפיריון האירופיות תהיה גם הנקודה שבה תירה לעצמה ברגל.

הבנק המרכזי של אירלנד טוען שהעלייה באינפלציה חייבת להיות זמנית ולא להפוך לחלק קבוע מהציפיות הכלכליות. אולם יש סימנים שזה בדיוק מה שקורה במגעי השכר.

המדיניות בנושאי השכר הצליחה לרסן את קצב עליית השכר, כשבמקביל העניקה למשקיעים הזרים ודאות תכנונית, כמו גם שקט תעשייתי. אלא שכיום ניצבת הממשלה בפני קריאות גוברות והולכות לפתיחת הסכמי השכר מחדש, במסגרת תוכנית תלת שנתית הנקראת תוכנית לשגשוג והוגנות, והדורשת גידול של 5.5% בשכר השנה.

פרופסור ברנדן וולש, ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת דבלין, טוען שבסקטורים הנהנים מצמיחה מהירה, כמו בנייה, שירותים פיננסיים ומסחר, הסכמי שכר יצאו כבר מזמן מחוץ לתנאי הסכמי המסגרת הממשלתיים האחרונים.

אולם אופטימיסטים, כמו ג'ים או'לירי, כלכלן ראשי בחברת ההשקעות דייבי, רגועים גם נוכח היעדר התחרותיות בכמה מהסקטורים, אשר נוצרה בשל השכר הגבוה המשולם בהם.

"כאשר כלכלה קרובה למצב של תעסוקה מלאה אין לך מה לדאוג מתחרותיות, כפי שהיית דואג במצב של 16% אבטלה, למשל", הוא אומר. ההערכות הן ששוק העבודה האירי, אחד מהגמישים באירופה, אמור להגיב במהירות, אם ירשמו סימנים ראשונים של עלייה באבטלה.

אלמנט מסוכן אף יותר לכלכלתה של אירלנד, אשר עלול למנוע ממנה להתקרר בנינוחות, הוא שוק הנדל"ן. שוק הדיור הגיע למצב של רווייה, בשל עלויות אשראי נמוכות, גידול בהגירה למדינה והיעדר מלאי דיור. כתוצאה מכך, הפריחה האחרונה בשוק היא הגדולה והמשמעותית ביותר בהיסטוריה של אירלנד.

אולם אוליבר או'שה, אנליסט בנקאי בגודביי, טוען שיחס ההלוואות לשווי - מדד הבוחן את כשירות הלווה לשלם את הלוואתו - שמרני יותר ממה שאפשר היה למצוא במהלך פריחתו של שוק הדיור בבריטניה במהלך שנות ה-80, או אפילו כיום. גם תשלומי המשכנתא כחלק מהכנסות בתי אב מצויים כיום בקצה התחתון של טווח הממוצעים ההיסטורי.

מה שאומר שאם תצליח אירלנד להימנע מסכנות שוק הנדל"ן, עשויים האירו סקפטיים למצוא את עצמם בלי שום סיבה לדאוג.