האגדה מספרת, שכאשר היה ז'אן קלוד ואן דאם מלצר צעיר המנסה להשתחל לתעשיית
הסרטים ההוליוודית, הוא פגש במקרה, ביציאה מהמסעדה שבה עבד, את מנחם גולן,
שהיה אז במאי ומפיק הוליוודי מצליח. הקראטיסט/שחקן/שרירן הבלגי הצעיר לא היסס,
ושיגר לכיוונו של גולן בעיטה מרשימה, שחלפה סנטימטרים ספורים מפניו.
הגרסאות חלוקות סביב השאלה האם הוא הניח קודם את המגש שהחזיק בידיו, או שביצע
את הבעיטה המסובבת תוך שהוא שומר על יציבותן של שתי כוסות היין שהחזיק. אבל
כך או אחרת, גולן, המבוהל אך המתרשם להפליא, שיבץ את ואן דאם בסרט דל תקציב
שהפיק, ובכך הפך למי ש"המציא" את הכוכב הצעיר.
מסיבה לא לגמרי ברורה, ממשיכה מאז הקריירה ההוליוודית של ואן דאם - כוכב פעולה
שנדמה כי שיאו מאחוריו - להיות קשורה קשר הדוק דווקא בקריירות של מפיקים ישראלים.
עשר שנים בערך הוא צעד כמעט יד ביד עם המפיק הישראלי משה דיאמנט, בעליה של
אפיק פרודקשנס. הם עשו יחד כמה סרטים, ביניהם "טיים קופ", פסגת הצלחתם המשותפת,
שההכנסות הכוללות ממנו הגיעו לכמעט 150 מיליון דולר. הוא גם כיכב בעיבוד הקולנועי
למשחק הווידיאו "סטריט פייטר", שהפיק ישראלי נוסף, סשה הררי, בהצלחה בינונית.
בשבועות האחרונים מוצא עצמו השחקן, שלא בטובתו, מגלם תפקיד מרכזי בתביעה שהגיש
המפיק הישראלי דוד דדון נגד אבי לרנר - גם הוא מפיק, גם הוא ישראלי במקור,
שכיום בבעלותו חברות ההפקה ההוליוודיות "ניו אימג'" ו"מילניום פילמס". התביעה
הזאת מאפשרת הצצה קטנה מקרוב אל עולמה של "הקהילה הישראלית" בהוליווד - מפיקים,
במאים, צלמים ושחקנים, שלפעמים משלבים ידיים בניסיון לטפס יחד למעלה, ולפעמים
שמים איזו רגל קטנה, שמאיצה את הדרך למטה.
"אני הכרתי לו את ואן דאם"
דדון הוא פנים חדשות יחסית בנוף ההוליוודי, והוא הגיע אליו מענף הביגוד. הקריירה
הלא-מאוד-ארוכה שלו בזירה הקולנועית כוללת שיתוף פעולה בעבר עם מנחם גולן,
וגם עם אבי לרנר, יריבו הנוכחי. כיום הוא מפיק עצמאי, בעליה של Giant Films.
"עד עכשיו השלמתי 12 סרטים, כולם ממימון עצמי", אומר דדון. אחד הסרטים הללו,
Very Mean Men, זכה לביקורות אוהדות בעיתונות המקומית, ודדון מספר כי כמה אולפנים
מגלים עניין בהפצתו.
לרנר ושותפו דני דימבורט הם מיוצאי קליקת גולן וגלובוס, שנטשו והקימו חברת
הפקות משלהם. כיום הם זוקפים לזכותם יחד הפקה עצמאית של כ-100 סרטים - הספק
מרשים בכל קנה מידה. הם מתמחים בעיקר במותחנים וסרטי פעולה בתקציבים נמוכים
עד בינוניים, המגויסים ממכירות מוקדמות (Pre Sell) ומההון העצמי של השניים.
את הרומן שלו עם ענף הסרטים החל לרנר לפני 25 שנה, כשניהל את הדרייב-אין בגני
התערוכה בתל-אביב, ושלח ידו גם בהפקת סרטים והפצתם בארץ. בהמשך עקר לדרום-אפריקה,
ובין השאר חלש שם על רשת בתיקולנוע והפיק עשרות סרטים עבור "קנון" של גולן
ויורם גלובוס, דווקא בתקופת האפרטהייד. לנוכח קריסתה של קנון, המעבר להוליווד
התבקש מאליו.
גרעין המחלוקת הנוכחית בין דדון ולרנר הוא שיתוף הפעולה עם ואן דאם, The Muscle
from Brussels, שמככב בסרט בתקציב גבוה יחסית שהפיקו לרנר ודימבורט, The Replicant
שמו. את התסריט לסרט הביא אליהם דדון, ועל-כך יש הסכמה. אלא שדדון טוען שהוא
היה גם זה ששידך להם את ואן דאם, כוכב הסרט, אך הוא עצמו נושל מן העשייה.
"התסריט של Replicant היה שלי", אומר דדון. "קניתי אותו לפני מספר שנים ושכנעתי
את ואן דאם לעבוד עם אבי ודני. לקחתי אותם לבית שלו והפגשתי ביניהם. אחרת,
הוא לא היה עובד איתם. הצעתי לואן דאם גם את התסריט לסרט השני, שגם אותו הוא
יעשה עבורם. הבאתי להם את עסקת חייהם, אבל אחרי שהיא נסגרה הם חשבו שיצליחו
להוציא אותי מהתמונה.
"יש לי הסכמים בכתב לגבי הסרט הראשון, והם לא עמדו בהם. הם גם הלכו מאחורי
הגב שלי עם התסריט השני שמסרתי לואן דאם, ועשו איתו דיל נפרד. היה לי אמון
בהם, כי יש להם רקורד טוב, אבל הם חושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים".
דדון הגיש תביעות לקבלת שכרו עבור חלקו בסרטים שישחק בהם ואן דאם, לרבות דרישה
לקבל 50% מכל סרטי ההמשך ל-Replicant, או לסדרת טלוויזיה שתתבסס עליו - דרישות
שסביר כי יסתכמו במיליוני דולרים.
"הכרתי את ואן דאם עוד קודם"
הסיפור מצא את דרכו לעיתוני הוליווד, והתפרסם ב"הוליווד ריפורטר" וב"וראייטי".
אבל לרנר לא מתלהב מהחשיפה, שבמקרה הזה מיותרת מבחינתו. "דדון פנה אל העיתונים
וסיפר להם שתבע אותי. זה עניין אותם כי כולם מכירים אותי, ועיתונות תמיד מחפשת
כותרות. כל אחד יכול לתבוע ולספר סיפורים. הוא לא צריך להוכיח כלום".
ולעצם התביעה?
"אין לה כל בסיס. בעוד שנה או שנתיים התמונה האמיתית תתברר לכולם".
דדון טוען שהוא הכיר לך את ואן דאם, ושאתה ודימבורט לא עמדתם בהסכם.
"הוא לא הכיר לי אותו. נפגשתי עם ואן דאם עוד ב-1988, בהפקת 'ספורט הדמים'
של קנון. זה היה לפני שהכרתי את דדון. האיש פשוט מחפש כותרות. הוא מסכן, לא
איש רע. הוא פשוט חדש בענף וצורת העבודה שלו לא מתאימה לכאן.
"לא היתה לו כל מעורבות קריאטיבית או פיננסית בהפקה של Replicant, וממילא הוא
לא מעורב בסרט השני שאנחנו עושים עם ואן דאם. העובדה שהלכתי איתו לארוחת ערב
עם ואן דאם לא הופכת אותו למפיק הסרט. הוא לא יצר כלום, הוא כלל לא היה מעורב
בפרויקט, והוא לא יהיה מעורב".
הוא טוען ששילמתם לו רק חלק מהמגיע לו.
"כשהתסריט הגיע אלינו, גמרנו עם דדון על 150 אלף דולר עבורו. זה כל מה שהיינו
חייבים לו, והוא קיבל את זה".
והקרדיט של מפיק בסרט?
"הוא ביקש וקיבל, למרות שלא היה מעורב כלל בסרט. אפשר לומר שהוא הוציא את זה
מאיתנו בסחיטה. אחר-כך הוא הגיע לפסטיבל קאן ופרסם את שמו כמפיק הסרט. הוא
בא אליי ודרש להיות מפיק גם ב-The Order, הסרט שנצלם עם ואן דאם בירושלים,
ושהתסריט שלו נכתב על-ידי אחי דני לפני שמונה שנים. לדדון אין כל קשר לפרויקט
הזה ולא מגיע לו דבר".
"הבטיחו לי מיליון דולר"
"מגיע לי", מתעקש דדון. "כמפיק הייתי צריך לקבל 200 אלף דולר, שלא שולמו לי.
מגיע לי גם 10% מהרווחים מ-Replicant. בנוסף, הבטיחו לי שאם אביא את התסריט
של The Order לוואן דאם, אקבל מיליון דולר, קרדיט של מפיק, ונתח מהרווחים של
הסרטים שהוא יעשה איתם".
ניסית לדבר עם לרנר ודימבורט לפני שתבעת?
"נפגשתי איתם כמה פעמים, בפסטיבל קאן ובמשרד שלהם. אני מחשיב אותם לחברים.
דיברנו, צחקנו ועישנו סיגרים. אני מעריך אותם מאוד ומוכן לשבת איתם ולדון.
אבל חברים זה חברים, ועסק זה עסק".
ככה עושים לחברים?
"הם צריכים להעריך את מה שעשיתי בשבילם. עזרתי להם להגיע לשחקנים הכי גדולים
בהוליווד. הפגשתי אותם גם עם סילבסטר סטלון, שבכלל לא מתייחס למנחם גולן. מי
שמביא להם שחקנים חייב להיות מעורב בסרט".
לרנר טוען שהתרומה היחידה שלך היא התסריט, ועליו שולם לך. הוא אומר שלא הגיוני
שכל מי שילך איתם לפגישות עם שחקנים יהפוך למפיק.
"את זה בית-המשפט יקבע. חבל רק שאני צריך להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה.
אני יכול לעצור את ההפקה בישראל ולמנוע הפצת הסרטים של ואן דאם, אבל אני בכל
זאת מוכן לדבר איתם".
"אין על מה לדבר, ואני לא רוצה לדבר איתו יותר", משיב לרנר. כולם יודעים מי
זה אבי לרנר. אני לא חייב כספים לאף אחד, והרקורד שלי מדבר בעד עצמו".
"אבי מכיר את ז'אן קלוד ממזמן"
מה יש לוואן דאם עצמו לומר בקשר למחלוקת סביבו? כנראה שלא הרבה. גם העיתונות
המקומית לא הצליחה לחלץ מילה בעניין מהשרירן המתבגר, שמנסה לא ליפול לבורות
מיותרים בדרך החתחתים של הקאמבק. מי שמוכן לדבר בשמו, ובהרבה דיפלומטיה, הוא
ג'ק ג'ילרדי, סוכנו ומנהל מחלקת הספורט בסוכנות השחקנים הגדולה ICM. "אבי (לרנר)
הוא מקצוען וג'נטלמן ותענוג לעשות איתו עסקים", אומר ג'ילרדי. "אני יכול לומר
בכל הכנות שהוא אחד האנשים הכי הוגנים, נאמנים ונדיבים בענף, ותאמין לי שאני
יודע על מה אני מדבר. אני מכיר ועבדתי עם לא מעט ישראלים, ביניהם משולם ריקליס
ומשה דיאמנט".
דדון אומר שהוא זה שהציג את ואן דאם ללרנר.
"אבי מכיר את ז'אן קלוד עוד מ-1988, כך שדדון לא הכיר ביניהם. פגישה היא לא
שידוך, וחוץ מזה, הוא קיבל כסף וקרדיט על Replicant. לי לא ידוע על מעורבות
ממשית של דדון בסרט. מה שהוא דורש פשוט מגוחך", אומר ג'ילרדי, ונשמע לרגע כמו
סוכן מיומן של לרנר דווקא.
ומה דעתו של ואן דאם על כל הפרשייה?
"הוא לא רוצה להתעסק בזה. הכותרות בעיתונות ההוליוודית לא עשו לו טוב. זה לא
נוח שהשם שלך מוזכר בעניינים כאלה, גם אם לא עשית רע לאף אחד. אני יכול רק
לומר, שהוא אוהב את אבי ונהנה לעבוד איתו".
"מה ציפית שהסוכן שלו יאמר", מתריס דדון. "אבי הרי מפרנס אותו ואת הקליינט
שלו". לדבריו, הוא פגש בוואן דאם לאחר הגשת התביעה במסעדת היוקרה לה דום, החביבה
מאוד על מפיקים ישראלים. הכוכב היה מלווה בלרנר ודימבורט, אבל דדון הצליח לחטוף
איתו מלה ביחידות.
ומה הוא אמר לך על כל הפרשייה?
"שאנחנו צריכים להסתדר בינינו".
כתבות
ני"ע
