"הבדיקה היתה קצרצרה"

שנים רבות אמרו על צורן שהיא מאותן חברות שהקדימו את זמנן. חברות מסוג זה בדרך-כלל נסגרות כעבור שנתיים-שלוש, לכל היותר. לא כן צורן, שבזכות גרצברג, איש בעל חזון וקסם אישי שיודע גם להלהיב אחרים, מצליחה לשרוד זה 15 שנה.

היא גם עמדה בטלטלות רבות, בעליות ובמורדות של המניה שלה, ונהנית בשנה האחרונה מימים טובים במיוחד. עכשיו היא קונה חברות ומתכננת לפצל חברות בנות נוספות, כדוגמת אורן סמיקונדקטורס.

"נסעתי לארה"ב בשנת 72'", מספר גרצברג, "כי כבר בטכניון גיליתי שאני מחפש עבודה בין-תחומית, שמשלבת ידע בתחומים כחשמל, רפואה, פיזיקה ועוד. אז עדיין הייתי שקוע בטכנולוגיה, למרות שכבר בטכניון עבדתי עם התעשייה.

"רק כשהגעתי לסטנפורד, לשם עבודת הדוקטורט שלי, הבנתי כמה היכולת לעשות אינטגרציה בין תחומים שונים חיונית לתעשייה, עד שפשוט היא באה ולוקחת מהאקדמיה טכנולוגיה שפותחה שם והופכת אותה למוצרים".

מהר מאוד נקלט גם גרצברג בתעשייה. הוא התחיל לעבוד בייעוץ עם חברות כמו זירוקס, אינטל ורבות אחרות. אחת מהן, אמריקן הוספיטל ספלייס, אפילו יישמה חלק מעבודת הדוקטורט שלו במוצר שימושי עד היום - שבב שמודד את זרימת הדם, בייחוד אצל תינוקות הסובלים מבעיה מולדת במחזור הדם.

אחרי שכיהן כסגן מנהל המעבדות בסטנפורד והנחה דוקטורנטים - שהשלימו במהירות שיא את המסלול לתואר, כיוון שבסטנפורד מסלול הדוקטורט הוא כבר מעין תוכנית עסקית שמתווה דרכים לפעולה יישומית - הוא החליט להקים את צורן, בשנת 1981. אבל התשתית לחברה נרקמה רק בשנת 1983, כאשר גרצברג פגש את יובל אלמוג, כיום שותף בקרן הון סיכון מצליחה ששמה קוראל.

הוא פגש את אלמוג באחת מאותן מסיבות ליל שבת שעורכים ישראלים בפאלו אלטו, לב עמק הסיליקון, והם החליטו להקים את החברה. אבל לא לבד. בהמשך פגשו, במקרה, את עוזיה גליל, לשעבר נשיא אלרון, ואת דן טולקובסקי, לשעבר יו"ר דיסקונט השקעות.

גרצברג: "באחת הגיחות לארץ, כאשר נחתנו בבן גוריון, פתאום זיהינו בתור לפנינו את עוזיה גליל ואת דן טולקובסקי. הצגנו את עצמנו, סיפרנו להם מה אנחנו רוצים לעשות, והם התלהבו מאוד".

השניים הכירו לגרצברג ולאלמוג את בעל ההון, פרד אדלר, וזה הביא אותם לקרנות הון סיכון בניו יורק. "קודם", מספר גרצברג, "תכננו, בתמימותנו, לבנות מפעל לייצור בישראל. בפגישה אחת עם פרד הוא פקח את עינינו. החלטנו שהאתר שלנו בישראל יתמקד בתכנון".

"גלובס": מה היה החזון שלכם? מה היה המוצר שהגיתם, שהלהיב כל כך את כולם?

גרצברג: "המוצר היה שבב לעיבוד אותות, שמסוגל לבצע עיבודים מורכבים ומרובים בעלויות נמוכות. ידענו איך לעשות זאת, על ידי מתמטיקה חכמה".

אבל הייתה בעיה: המוצרים הללו קסמו במיוחד לתעשיות מתקדמות מאוד, שהאיכות הגבוהה הייתה קריטית עבורן, תעשיות ביטחוניות ורפואיות בעיקר. אחרות התעניינו הרבה פחות. כך קרה, שצורן זכתה בלקוחות שהזמינו בכמויות מזעריות ולא משתלמות.

"כעבור שנה, בשנת 1985, היה לנו מוצר ראשון ומעט מאוד מכירות. חשבנו על כיוון חדש: באותה שנה שכרנו נשיא חדש, איש בכיר באינטל. אני, נשיא החברה, שכרתי לי בוס חדש, כדי להציל את החברה.

"באותה הזדמנות הוצאנו המון כסף מקרנות הון סיכון, שהתלהבו מהצעד שלנו. כל הקרנות הידועות, כמו קליינר פרקינס, אקסל פרטנרס ואחרות עמדו בתור להצטרף אלינו. גרפנו יותר משלושים מיליון דולר, סכום שהיה אז חסר תקדים. ההתלהבות הייתה גדולה כל כך, שכבר קנינו גם מפעל ייצור בעמק הסיליקון, מחברה שפשטה את הרגל".

אבל ההתלהבות לא נמשכה זמן רב. האיש מאינטל, ג'ון אקיס, שסייע לגייס את הכסף, הוביל תקופה לא טובה בתולדות החברה. תוך שנתיים לא נשאר פירור מהכסף שגויס. גם אלמוג עזב את החברה באותה תקופה, יחד עם עובדים רבים שהתייאשו. "לא נשאר לי גרוש בבנק אלא רק צוות קטן של אנשים עם אמונה בחזון של צורן".

זה הספיק כדי להמשיך, למצוא גומחה בשוק היפאני ולהסתער עליה. זה קרה בסוף שנות השמונים. גרצברג: "קניתי חליפה ועניבה והתחלתי לנסוע ליפאן. במקרה פגשנו את אנשי פוג'י, בתערוכה בנושא הדמיה, בבוסטון דווקא, והם הבינו עוד לפנינו מה אנחנו יכולים לעשות עבורם. את כל המתמטיקה והשבבים שלנו העברנו לשוק המצלמות".

בשנת 1990 יצאה המצלמה הדיגיטלית הראשונה מתוצרת פוג'י, ובתוכה כיכב השבב של צורן. ההתלהבות של אנשי צורן הרקיעה שחקים, אבל בתוך שנתיים-שלוש היא שוב דעכה. שוב הסתבר, שצורן הקדימה את זמנה. השוק של המצלמות הדיגיטליות, שהתחזיות הטכנולוגיות ניבאו לו פריצה אדירה, 'לא התרומם'. "היפאנים התעלמו מהעובדה, שלמצלמות הדיגיטליות לא היה שום ערך בלי המחשב האישי, ולא הייתה להם שום תשובה לעניין הזה".

אבל גרצברג ואנשיו לא התקפלו. הם חיפשו שוק אחר, דומה, אבל מפותח ובשל יותר, וחדרו לתחום הווידיאו והמחשבים האישיים. ההצלחה הייתה אדירה, לאחר התאמות מינוריות למדי. זה הביא את צורן להנפקה המיוחלת, לצד התפתחות רבת משמעות נוספת: פנייתה של דולבי, מפתחת המערכות לסינון קול ותמונה, לצורן, שתייצר עבורה שבב מיוחד לצרכיה.

אחרי שנה ניפקה צורן לדולבי את השבב המבוקש, שנהיה לסטנדרט בתעשיית סרטי הדולבי ונהיה גם בסיס לשבב ה-DVD.

ההנפקה בוצעה בדצמבר 1995, שנה שבה ה-DVD כבר היה למושג מוכר, אבל בינתיים אף אחד לא ידע מה לעשות בו. כתוצאה מכך זכתה צורן בתחום זה להרבה כבוד, אבל למעט מאוד עסקים. לכן, היא מיהרה וקנתה, בשנת 96', חברת תוכנה, שתאפשר לה להטמיע את ה-DVD במחשב האישי. הרכישה הזאת הייתה מוצלחת מאוד בזמנה והניבה לצורן הכנסות לתקופת ביניים, מעיד גרצברג. לימים, נמכרה החברה הזאת, כדי שלא להסיט את צורן ממטרתה המרכזית.

למרבה האירוניה, שני השווקים - שוק המצלמות הדיגיטליות ושוק ה-DVD גם יחד - התחילו לפרוח בשנתיים האחרונות. עוד קודם יצר גרצברג קשרים בשוק הסיני, ונכנס אליו בתנופה.

לאור המתרחש בשוק המצלמות הדיגיטליות החליטה צורן שאף כי נכוותה פעם אחת ברותחין, היא תשחק שוב באותו שוק. והפעם הוציאה מהר את המוצר החדש שלה, Coach, שהוא שבב שנותן פיתרון מלא למצלמות הללו. השבב משולב כיום במצלמות של ריקו, מינולטה וסמסונג, וצפוי להיות משולב במצלמות של חברות נוספות בקרוב.

בנסיבות אלו, הגיעה צורן למסקנה, שהזמן אידיאלי לגייס שוב כסף, ואף להתרחב ולגדול. בדצמבר 1999, בדיוק ארבע שנים אחרי ההנפקה, היא גייסה בשנית הון בנאסד"ק, והפעם קיבלה 120 מיליון במחיר של 41 דולר למניה (לעומת 13 דולר למניה בהנפקה הראשונה).

מה הפלא, שתחזיות כיום צופות, כי בשנת 2003 יימכרו 53 מיליון יחידות DVD - לעומת 10 מיליון שנמכרו בשנת 1999. גם מספר המצלמות הדיגיטליות שיימכרו באותה שנה צפוי להגיע ל-25 מיליון, לעומת ארבעה מיליון בשנת 1999.

צורן המתחדשת נוקטת אסטרטגיה חדשה, שמבוססת על "חשיבה לא ליניארית". היינו, אין מפתחים מוצרים חדשים ממוצרים קיימים, אלא ממציאים. כל המצאה צריכה להיות מהפכה כשלעצמה. רק חשיבה כזאת, מסתבר, מאפשרת קפיצת מדרגה לחברה.

אז מהי האסטרטגיה שלכם?

"אנחנו מתאימים את עצמנו לכל שוק שאנחנו מגיעים אליו", מבהיר גרצברג. "וכן אנחנו שואפים לעלויות הנמוכות ביותר ומודעים מאוד לקוצר הזמן ולצורך להגיע לשוק מהר ככל האפשר.

"וזה בדיוק מה שמביא אותנו לאסטרטגיה של הרכישות והפיצולים שלנו. מצד אחד, אנחנו יודעים שכדי להצליח, אנחנו חייבים להיות ממוקדים מאוד בתחום שלנו. אסור לנו לסטות ממנו, לכן אנחנו צריכים לסלק פעילויות שאינן במוקד שלנו החוצה, כמו אורן (על אורן סמיקונדקטורס, חברה בת שיושבת ביקנעם ראו במסגרת).

מצד אחר, כדי להתמודד עם קוצר הזמן, גם בנושאים שאנחנו מפתחים בעצמנו, אנחנו קונים ונקנה עוד חברות".

במסגרת מסע הרכש, לקיצור לוחות זמנים, קנתה צורן לפני חודשיים את פיקסלקם (Pixelcam), חברה אמריקנית שמייצרת חיישנים למצלמות דיגיטליות, תמורת 21 מיליון דולר במניות.

"החיישנים למצלמות הללו היו יקרים מאוד, בייחוד אם היו באיכות גבוהה מאוד, כנדרש. כשהכרנו את החברה, הבנו שיש בה ערך מוסף רב עבורנו. אנחנו יכולים ללכת ללקוחות בכוח ולומר: הנה, יש לנו לא רק מעבד, אלא גם חיישן בשבילך. השליטה על השניים, באמצעות מתמטיקה חכמה, משפרת את הביצועים של החיישן".

החיישן החדש ישולב במצלמות הדיגיטליות בתוך כשנה. אנשי פיקסלקם עברו לבניין של צורן בעמק הסיליקון בתוך שבוע, והרכישה נשלמה.

ומה על הרכישה של נגה-טק?

"בתחום ה-DVD הגענו למסקנה, שיש אלמנט נוסף שאנחנו זקוקים לו במהירות, ואפילו התחלנו לעבוד עליו בעצמנו - זה עניין העברת הוידיאו (Video Streaming ). אנחנו אמנם היינו הראשונים בתחום, אבל אצלנו הפיתרון ניתן בלוח האם של המחשב, כאשר התעסקנו בדסק-טופים. אבל עכשיו נוכחנו, שאנחנו זקוקים לפיתרון שהוא לא רכיב שמלבישים על לוח האם.

"לנגה-טק כבר יש מוצרים, שמאפשרים להלביש תוכנה מתאימה למחשב, על השבב שלהם. קל מאוד להכניס אותו למחשב, ובכך לאפשר לראות טלוויזיה גם במחשב, אפילו בזמן שגולשים. ועוד עניין: מדובר בהעברת מידע, גם בתשתית של כבלים וגם ללא כבלים (בוויירלס) - שוק בעל פוטנציאל אדיר.

"אז ישבנו וחשבנו והבנו, שיש כאן חברה שתקצר לנו לוחות זמנים, תוסיף לנו צוות אנשים מעולה, של 39 עובדים נוספים, תיתן לנו מרכז נוסף במרכז הארץ, באיזור כפר-סבא, שם קל יותר לגייס אנשי מקצוע טובים. החברה גם מביאה איתה הון עצמי של 48.5 מיליון דולר ומכירות של 14 מיליון דולר השנה, עם צפי של מכירות מעל ל-20 מיליון דולר בשנה הבאה. לדעתי, עם צורן והזרועות השיווקיות שלה, זה יהיה הרבה הרבה יותר מזה".

המפגש בין צורן לנגה-טק אינו חדש. שתי החברות מכירות כבר זמן רב. גרצברג מספר, שהן אפילו התחרו זו בזו, ושבבים של נגה-טק החליפו את השבבים של צורן בכמה מוצרים. "הבדיקה ההדדית הייתה קצרצרה, והחלטנו לעשות את העסקה".