תנאים לתוקפה "גמירות דעת" בחוזים

מתנה היא פעולה משפטית, שתוקפה מותנה בקיום הוראות דין ברורות ומפורשות. מתנה היא הענקה רצונית, ועל כן נשלטת ע"י חוקי החוזים. לעניינה קיים גם חוק מיוחד - הוא חוק המתנה. מרבית המשפטים בנושאי מתנה סובבים סביב מתנות על נכסים יקרי ערך, המתקיימים לאחר שנותן המתנה, או הנטען כי הוא נותן המתנה, הלך לעולמו. כך גם בעירעור אזרחי 3601/96, אשר נדון בפני השופטת טובה שטרסברג-כהן, השופט יעקב טירקל והשופטת דורית בייניש. בייניש היא גם זו שפסקה ביום 11.6.98, על דעת עמיתיה, ובפסיקתה דחתה את עירעורם של המערערים, עמית ותמיר בראשי (עו"ד בייץ), נגד המשיב, עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל (עו"ד ראובן שמיע), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ירושלים), מפי השופט ד"ר א"צ בן-זמרה. בפס"ד זה התקבלה בקשת המשיב לבטל את תקפם של ארבעת המסמכים עליהם חתם המנוח, זלמן בראשי ז"ל, על פיהם הועברו מניותיו של המנוח בחברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ, וזכויות המנוח במקרקעין, לידי המערערים. זלמן בראשי הלך לעולמו, והוא בן 87 שנים. הוא הותיר אחריו אשה מנישואים שניים, שרה בראשי, והמערער 1 (עמית) הוא בנו היחיד של המנוח מנישואין אלו. למנוח שישה ילדים נוספים מנישואיו לאשתו הראשונה, שהלכה לעולמה. המערער 2 (תמיר) הוא נכדו של המנוח - בן בנו של המנוח, חיים, מנישואיו הראשונים. לחיים שני בנים נוספים - אחיו של תמיר - מיכאל וזכריה. המנוח ייסד, ניהל והיה בעל השליטה בחברת זלמן בראשי ובניו בע"מ, חברה אשר היוותה את מפעל חייו ובגין פעילותו בה זכה לתואר "יקיר ירושלים". בערוב ימיו התדרדר מצבו הבריאותי של המנוח, ועמית החל לחתום על מסמכים במקומו כמיופה כוחו, לרוב אף מבלי להיוועץ בו. בסופו של דבר, חדל המנוח לתפקד כמנהל החברה, ולאחר שבנו, חיים, פרש אף הוא מניהולה בשל בריאותו, נוהלה החברה, עובר לפטירתו של המנוח, ע"י מיכאל, בנו של חיים, בסיועו של עמית. ארבעת המסמכים אשר עמדו בבסיס התביעה בבית המשפט המחוזי, נחתמו על ידי המנוח כשלושה חודשים לפני פטירתו. על פי המסמכים, העביר המנוח למערערים, ללא תמורה, את כל מניותיו בחברה, כלומר 120 אלף מניות רגילות, המהוות %40 ממניות החברה, וכן נכסי מקרקעין שבבעלותו. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיב, וקבע כי המנוח לא גיבש את גמירת הדעת הנדרשת בעת חתימתו על המסמכים, ולחילופין, כי בנסיבות העניין נתקיימה עילת העושק. השופטת בייניש לא ראתה להתערב במימצאיו של בית המשפט המחוזי. הרי, לא בנקל תבטל ערכאת העירעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. כידוע, התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם בוססים על פניהם (ע"א 78/84 עזבון המנוח חג' קאסם אחמד נ' פתחיה בדווי, פ"ד מב(2) 145). בייחוד תימנע ערכאת העירעור מהתערבות כזו, כאשר בית המשפט "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לברר את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו, מעל דפי פסק הדין" (ע"א 640/85 זיו קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, 598). גם לגופו של עניין לא נמצא מקום במקרה הנתון להתערב במימצאי בית המשפט המחוזי. המסגרת הנורמטיבית לבחינת הסוגיה, איפוא, היא דיני החוזים והמתנה. המתנה היא חוזה. כך נקבע בע"א 495/80 ברקוביץ' נ' קלימר, פ"ד לו(4) 57, 61 מפי השופט ברק: "המתנה כמו המכר היא חוזה. היא משתכללת על ידי הצעה וקיבול. היא עיסקה דו-צדדית. היא אינה פעולה חד-צדדית כמו צוואה או הרשאה". (ראו גם א. ראבילו, חוק המתנה, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים (מהדורה שנייה, בעריכת ג. טדסקי, תשנ"ז) בעמ' 30; ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(3) 177, 185; ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 158). חוזה המתנה הוא חוזה חד-צדדי במובן זה שביצועו מוטל על צד אחד בלבד, והוא אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים (ע"א 520/80 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין, פ"ד לח(1) 85). בעניינים בהם חוק המתנה אינו דן במישרין, יחולו על חוזה המתנה דיני החוזים הכלליים (ע"א 173/72 גנאיים נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420; ע"א 202/92 עזבון המנוח לירן מיכאל גרניצר נ' חנה הלגה גרניצר (טרם פורסם); דנ"א 1522/94 שמואל נייגר נ' רינה מיטלברג מט (5) 314; ע"א 5997/92 דוד מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושע דויטש (טרם פורסם). התחייבות לתת מתנה, כמשמעותה בסעיף 5 לחוק המתנה, גם היא חוזה מחייב, חוזה הנשלט אף הוא על ידי דיני המתנה ודיני החוזים, והוא טעון מסמך בכתב. בנסיבות המקרה הושלמה המתנה ביחס לשטר העברת המניות, אך לצורך הדיון בעניין לא היתה כל נפקות להבחנה בין מתנה שנגמרה לבין התחייבות לתת מתנה, ואין להבחין בין שטרי העברת המניות לבין חוזי המקרקעין. השאלה בה נדרשה הכרעה נוגעת לדיני כריתת החוזה - האמנם נתקיימה ההעדה הנדרשת לשיכלולו של חוזה מחייב, העדה על גמירת דעת. תשובה שלילית לשאלה זו מייתרת את הדיון בשאלות העושק וההשפעה בלתי הוגנת. חוק המתנה אינו מתייחס לסוגיית גמירת הדעת. יש לפנות, כאמור, לדיני החוזים הכלליים. בין אם יש לזהות את גמירת הדעת עם הכוונה ליצור קשר משפטי מחייב (ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב נ' בוחבוט יששכר, פ"ד מז(1) 357) ובין אם עדיפה התפישה הרואה בכוונה ליצור יחסים משפטיים תנאי מוקדם לכניסה לתחום החוזים (ע"א 440/75 זנדבנק נ' זנציגר, פ"ד ל(2) 260, 266; ע"א 51/83 מרום נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד לז(3) 518, 522), הרי גמירת הדעת מגלמת רצון מגובש, כוונה רצינית והחלטית ליצור התחייבות. המבחן להתקיימותה של גמירת דעת הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העיסקית והביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש לקחת בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על פי קנה המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם. על פי המבחן האובייקטיבי, עשוי בית המשפט להתערב ולאכוף חוזה, שייתכן שאחד המתקשרים לא היה מעוניין בו, מתוך הצורך לקיים את אינטרס המתקשר המסתמך על הגילוי החיצוני. המבחן להתערבותו של בית המשפט הוא מבחן ההעדה החיצונית בעיני האדם הסביר, מבחן המקל עם המתקשר המבקש לאכוף את החוזה (במקרה זה - מקבל המתנה). בחוזה מתנה, כאשר שוקל בית המשפט אם ראויה עמדתו של מקבל המתנה להגנה, יביא בחשבון את מהותו של חוזה המתנה, כחוזה חד-צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי (אם לא היחיד) ממנו. המגמה המייחסת משקל לכוונתו הסובייקטיבית של המעניק, באה לידי ביטוי בהיבטים המיוחדים לחוזה המתנה, המשתקפים (בין היתר) בהוראות חוק המתנה. כך, לדוגמה, האפשרות של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבות למתן מתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק זה. יש לתת ביטוי למגמה זו גם בסוגיית גמירת הדעת. סוגיה נפרדת היא הסדרת פעולותיו המשפטיות של הלקוי בדעתו אשר טרם הוכרז כפסול דין. לסוגיה זו היבטים מיוחדים, כאשר דנים בבחינת טיב התקשרותו החוזית של לקוי הדעת, ובמיוחד בחוזה חד-צדדי. ספק אם הכלי ה"רגיל" של בחינת הגילוי החיצוני-אובייקטיבי בגמירת הדעת הוא כלי מספק, כאשר דנים בהתקשרות חד-צדדית מסוג מתנה בנסיבות כאלה. בדרך כלל, הליך ההתקשרות בחוזה מתנה אינו עובר את השלבים המורכבים של עיסקה דו-צדדית; נעדרים ממנו המשא ומתן וההתמקחות האופייניים לעיסקאות מסחריות, הגילויים החיצוניים של תנאי העיסקה, בעייתיים יותר, ולפיכך גם קשה יותר לעמוד על רצונותיו וכוונותיו של המעניק על פי המבחן האובייקטיבי. לכך יש להוסיף, כי במיוחד כאשר מדובר בלקוי בדעתו, עלול להיווצר מצב בו הגילוי החיצוני המתבטא בחתימה על מסמך, אשר נראה על פי אמת מידה אובייקטיבית כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה. בנסיבות בהן המצהיר לקוי בדעתו, נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים, כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה של כוונה. נוכח אופיה של העיסקה החד צדדית של מתנה, ישנה ציפיה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונותיו של המעניק, ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית. והיה כי יתגלה פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד-משמעי. אכן, הבטחת ציפיותיו של מקבל המתנה הינה אינטרס ראוי להגנה, ומקובלת ההלכה המושרשת, כי את גמירת הדעת יש להסיק, גם בחוזה מתנה, על סמך גילוייה החיצוני של כוונת המתקשר. אלא שבחוזה מתנה יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעים בצורה ברורה וחד-משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה. למותר להוסיף עוד, כי גם הגיונם של דברים מוביל למסקנה, שבדרך כלל קשה יותר למתקשר בהסביר לזהות כוונה להענקת דבר לא תמורה, שכן "אין קושרים אדם להיות נדבן". מטעמים אלה, משיושמו ההלכות הנ"ל, למקרה הנדון, אושר פסק דינו של ד"ר בן-זמרה. כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ, טלפון 03-7523310, פקס 03-7523311, הנענית לפניות בהקשר לכתבות ולפסקים נסקרים. תגובות, הערות: ibm.net tehsekm