שיעור בכלכלת בית

וידוי: כותב שורות אלו נוהג להסתגר מדי יום ו' במטבחו, למשך כחמש-שש שעות, ולהתקין שם מיני תבשילים וסלטים, ככל שמאפשר הזמן והמרחב. מכיוון שמשפחתי היקרה היא קהל יעד עלוב ביותר למאמציי (ההיא שתחיה אינה אוכלת בשר או דגים, ואף סולדת ממחצית התבלינים. עבור הצאצאים פסגת הגסטרונומיה היא שניצל), אני נאלץ להזמין לארוחת הערב קרובי משפחה וחברים - כדי לשמוע משפטי הערכה, הדלק המניע כל בשלן חובב, וכדי לשוחח עם האורחים בפולנית מתורגמת לעברית, הכוללת משפטים כמו: "אוי באמת, מהאפונה בקושי טעמתם", או "מי העליב את הכרובית?", וגם: "תגמרו הכל, יש עוד המון בסיר".

חשיפת הרגלי הסעודה של משפחת קיפניס לא נועדו, אלא כדי לומר כי חובב אכילה ובישול אנוכי. לא מהזן המקצועי, כי אם מהזן המשתדל לא רק להבין, אלא גם ליהנות ממעשה ידיו. משום כך, אני סבור כי אילו היה בין ערוצי הטלוויזיה כזה המשדר תוכניות בישול למיניהן, הייתי עלול לקבע אותו (יחד עם ערוץ הספורט) כאחת משתי ברירות המחדל המועדפות עליי.

דווקא ב"שום, פלפל ושמן זית" לא הזדמן לי לצפות יותר מפעם- פעמיים, אבל זכור לי כי בגלגולה הקודם, עם גיל חובב ואיילת לטוביץ', היתה זו אחת התכניות החביבות, גם על מי שבישול ואכילה אינם נמנים עם תחביביו העיקריים. ההגדרה הזו אינה נכונה יותר: במתכונתה הנוכחית, התוכנית עם השף חיים כהן ועם אור ישראלי דומה יותר לשיעור בכלכלת בית, כשכהן הוא המורה וישראלי היא התלמידה השובבה.

הפעם התוכנית עסקה בגבינות, נושא ראוי לכל הדעות, שיכול לפרנס בקלות לא רק תוכנית אחת, כי אם סידרה שלמה. מן הראוי היה, שתיפתח בהרצאה שתעמיק את היכרותו של הצופה עם התחום, אבל זו של אתמול היתה קצרה ומתנשאת מדי.

המנה הראשונה שעלתה על שולחן המטבח היתה טוסטים קטנים מבאגט, עם גבינת שר מעמק הלואר. אני לא מכיר הרבה ישראלים שמחזיקים בבית גבינות מעמק הלואר, ובכל מקרה, בשביל להכין טוסט לא ממש צריך לפתוח טלוויזיה.

הוא הדין בקשר למנה השנייה. שימו לב, כיוון שאולי לא תצליחו לקלוט את השם בפעם הראשונה - סלט חסה. כן, כן, אותה מנה מיוחדת שצפונות הכנתה נהירים רק ליודעי ח"ן. תרשו לי להגיש לכם את המתכון השלם, מבלי לחשוש כי אתבע על הפרת זכויות יוצרים מטעם מפיקי הסדרה: חסה חתוכה ביד (ולא בסכין), מלח, פלפל, שמן זית ומיץ לימון. זהו חברים, פענחנו את הגנום של הנובל קוזין, המתכון השלם לסלט החסה בידינו.

מייד אחרי הכנת הסלט עלתה על המסך כתובית, שבישרה לצופים כי את המתכונים ניתן להשיג באתר אינטרנט כלשהו. הלו חברים, אתם באמת מצפים שבשביל סלט חסה מישהו יטריד את מנוחת המודם שלו?

אם המנות הראשונות סבלו מפשטות יתר, הרי שהמנה הבאה - רביולי מתוצרת עצמית - סבלה מהבעיה ההפוכה: כדי להכינה תזדקקו למכונת פסטה ביתית. עכשיו, בהצבעה בלבד בבקשה, לכמה מכם יש מכונת פסטה ביתית? או.קיי, הבנו, אפשר להוריד ידיים, התביעה סיימה את טיעוניה.

דווקא מנת הביניים - סמבוסק ביתיים ממטבחה של סבתו המנוחה של חיים כהן - היתה בדיוק מאותן המנות שלמענן נוצרו תוכניות בישול: פשוטה להכנה, קלה ללמידה ועדיין לא משהו שהייתם יכולים לחשוב עליו לבד. על המנה האחרונה, כנאפה, ניתן לומר רק שכל חובב בישול צריך להכיר את מגבלותיו: כנאפה היא מסוג הדברים שיש לדעת היכן לקנות, ולא כיצד להכין (אלא אם במקרה נתקעתם עם כמויות מסחריות של מי-ורדים).

"שום, פלפל ושמן זית" היא תוכנית חיובית בבסיסה, שבמתכונתה הנוכחית ראויה לשידור אחר-הצהריים או בשבת בבוקר, לא בפריים-טיים. הגישה של מפיקי התוכנית נכונה: מאכלים פשוטים יחסית, שניתן להכין בכל מטבח ובכל תקציב. אלא שהם מצליחים, במקרה הטוב, ללכת סביב הנתיב הזה עם מנות שנוטות להחליק מעבר לשוליו. עם קצת מחשבה והשקעה, זו עשוייה להיות תוכנית אוכל סבירה בהחלט.