מיליון דולר כדי להתפנות

שני עורכי דין דרשו מיליון דולר מבעלת המשרד שהם שוכרים, כתנאי להסכמתם להתפנות ממנו לצורכי שיפוצו. לביהמ"ש היה הרבה מה לומר על התנהגותם

עורכי הדין רענן בר-און וורד כהן הם בעלי משרד המשתרע על פני 200 מ"ר בקומה ה-21 במגדל היהלום ברמת-גן. המשכירה היא חברת אסקופא, חברת-אחות של שכטר ונמדר, היצואנית הגדולה ביותר בענף היהלומים. היא רכשה את מגדל יהלום בראשית שנת 1996, יחד עם חברות אחרות, וזאת במטרה לאפשר לשכטר ונמדר להרחיב את עסקיה ולהגדיל את מצבת העובדים.

הקומות 20-1 במגדל היהלום משמשות יהלומנים, בעוד הקומות 32-23 מיועדות לצורכי השכרה למשרדים לבעלי מקצועות חופשיים ואחרים. הקומות 21 ו-22 יועדו לשמש יהלומנים הפועלים במסגרת בורסת היהלומים.

אסקופא ביקשה לבצע עבודות התאמה בקומות 21 ו-22 כדי להתאימן לצורכי שכטר ונמדר. במסגרת זו הגיעה אסקופא להסדרים שונים עם שוכרי המשרדים בשתי הקומות לצורך פינויים, אך לא עם בר-און וכהן.

בר-און וכהן הגישו בקשה לצו מניעה נגד המשך עבודות ההתאמה על ידי אסקופא. לטענתם, העובדות מבוצעות באופן העלול לסכן את שלומם ובטחונם של עובדיהם ולקוחותיהם. לבקשתם, ניתן צו מניעה במעמד צד אחד נגד המשך העבודות.

תגובתה של אסקופא היתה חריפה. אסקופא טענה, באמצעות עוה"ד זאב שרף ושרון בן-חיים, כי הצו הוצא על יסוד "עובדות" שהציגו בר-און וכהן, שאינן אמת, ועל יסוד טענות משפטיות שגויות מיסודן, "אשר נטענו על ידי המשיבים, בחוסר נקיון כפיים משווע".

לטענת אסקופא, משנוכחה לדעת שרק משרדם של בר-און וכהן נותר מאוייש, היא פנתה אליהם בהצעה לפנות את משרדם, תוך נשיאה בהפרשי שכר הדירה ובהוצאות העברת והתאמת המשרד החלופי.

אלא שבר-און וכהן, טענה אסקופא, ניצלו את ההזדמנות כדי להוציא ממנה כספים: שרף טען בבקשה, כי השניים נתנו את הסכמתם להתפנות מהמשרד, תמורת לא פחות ממיליון דולר. זאת, בעוד שוויו של משרדם, בו הם שוכנים כאמור בשכירות, נאמד ב-600 אלף דולר בלבד.

הדיון בבקשות התקיים בפני שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, דליה מארק-הורנצ'יק, והיה, כפי שציינה, "מן הארוכים שהתנהלו בפני בית משפט זה": בר-און וכהן הגישו סיכומים שאורכם לא פחות מ-150 עמודים והפרוטוקול השתרע על פני 85 עמודים.

מארק-הורנצ'יק נתנה החלטה חריפה בביקורתה כלפי בר-און וכהן. היא ציינה, כי הערבויות שהופקדו על ידי בר-און וכהן, לא תאמו את החלטת בית המשפט, ועל אף זאת הזעיקו השניים את המשטרה בשתי הזדמנויות שונות אל הנכס, בטענה שבידיהם צו מניעה כדין. עוד ציינה השופטת, כי שני עורכי הדין הגישו את בקשתם באמצע ספטמבר, וזאת בשעה שהעבודות בקומה 22 החלו להתבצע עוד בתחילת יוני. לדבריה, "כאשר קיים חשש כה רציני מצד המבקשים לנושאי הבטיחות, וקיימת פגיעה צפויה באפשרות תיפקודו היומיומי התקין של משרדם, ניתן לצפות, בוודאי מהמבקשים שהם עורכי דין מנוסים, כי יפעלו באופן מיידי ויפנו ללא דחייה כלשהי לבית המשפט". עוד עלה, כי חוות דעת המומחה שהגישו בר-און וכהן הוכנה שנתיים לפני כן, וזאת בהתעלם מתוכניות חדשות.

מארק-הורנצ'יק ציינה, כי בר-און, בחקירתו הנגדית, אמר דברים שונים מאלה שמסר בתצהיר ובבקשה. "הבא לדיני היושר חייב לבוא בידיים נקיות, ולפרט את העובדות המלאות המדוייקות... גם תום לב צריך שיהיה בהתנהגות המבקשים העותרים לצו מניעה זמני. גם בתנאי זה לא עמדו המבקשים".

עוד כותבת השופטת, כי "אין ספק שאילו אמנם היה נושא הבטיחות בראש מעייניהם של המבקשים, היה הדבר צריך למצוא את ביטויו, לכל הפחות בהעברת חוות הדעת למשיבה. הותרת חוות הדעת בלא להעבירה למשיבה, ותוך הסתמכות עליה כנימוק עיקרי בבקשה הנוכחית, מהווה התנהגות שלא בתום לב".