כמו רוחות רפאים, משייטים להם עשרות מיליוני שקלים באוויר הקואופרציה ההסתדרותית,
מבלי שמישהו יודה בקיומם - או ישתמש בהם לצרכי העובדים והחברים, אלו שהשקיעו
שם את מיטב כספם. ההון מתחבא בסבך של אגודות שיתופיות וחברות בע"מ, עם רשימה
היסטורית של בעלויות צולבות ומניות מסוגים שונים ומשונים. זהו פלונטר אחד גדול,
וכנראה מכוון, שרק בלש שקדן יוכל לפרק אותו.
דבר אחד הם כן עושים בכסף: משלמים משכורות יפות לעשרות החברים שחפצים ביקרם,
למקורבים תמורת עבודות אלו ואחרות, למי שרוצים לשמור איתו על קשר וכדאי לתמוך
בפרנסתו, ועוד ועוד.
למשל, ברית הקואופרציה הצרכנית, אגודה שיתופית, ו"הקופה הקטנה" שיש לה בצד:
קרן הקואופרציה הצרכנית, חברה בע"מ, המחזיקה במשהו כמו 15-13 מיליון שקל, במזומן
ובנכסים, השוכבים כאבן שאין לה הופכין.
הכסף הוא פרי עבודתם ותרומתם של חברי הקו-אופים, ריבוע כחול צפון וירושלים.
אבל מה הסיכוי שהחברים ייהנו אי-פעם מהכסף? אפשר לנחש שאין סיכוי כזה. על המבוך
הפתלתל המוביל למסתור הכסף, עוד יפורט להלן. בישראל למרות כל זאת, כדאי למחוק
את החיוך הציני והלגלגני, שעולה כאשר מוזכרת המילה קואופרציה. קואופרטיביים,
ובעברית אגודות שיתופיות, מוכרים היום כאחד הדברים היפים והנכונים בעולם, גם
במדינות המערב המודרני. מקומם רצוי, וראוי שיימצאו גם היום בישראל. מתפרת מצפה
רמון היא צעד אחד קטן. בעולם הרחב נשמרים קואופרטיבים כ"חלקת אלוהים הקטנה",
של עסקים שהעובדים-בעלים שולטים בהם לטובתם.
בישראל מדובר בתסמונת ארכאית, שהחלה בהיסטוריה הרואית ומצויה היום בשיא חולשתה
והסתאבותה. בעלי המניות, החברים, הם הדבר הכי שולי בקואופרטיב, בעוד שהמנהלים
והמקורבים הם הנהנים הגדולים.
צאו וראו מה קורה באגודת הקו-אופ, ששווי אחזקותיה עומד על כ-600 מיליון דולר,
ומניית החבר (בסביבות 30-20 אלף חברים) בעת הפדיון שווה למחירה הנומינלי, העומד
על 1 לירה ישראלית.
ראו את מעמדו הזוטר והחסוי של רשם האגודות השיתופיות (אורי זליגמן, בעבר חבר
קואופרטיב אגד). ראו את העובדה שפקודת האגודות השיתופיות בישראל כמעט לא השתנתה
מאז נכתבה על ידי הבריטים, בשנות ה-30 של המאה שעברה.
בקואופרטיבים בעולם זה אחרת. בברית הקואופרציה העולמית, ICA, חברים כמעט מיליארד
חברים, המאוגדים בכ-700 אלף קואופרטיבים בכ-120 מדינות, שנוגעים במרבית תחומי
העסקים. הקואופרציה חזקה במדינות מתפתחות כמו הודו, אינדונזיה, ברזיל, אך גם
במדינות המתועשות והמפותחות, כמו ארה"ב (למעלה מ-90 מיליון חברים), יפאן (60
מיליון), קנדה (20 מיליון) ומדינות נוספות.
הקואופרטיב הוא כלי להגשמת מטרות כלכליות, יצרניות ועיסקיות של אנשים מן השורה,
שאינם יכולים להגיע להישגים בהיותם יחידים. ב-1995 קבעה ברית הקואופרציה הבינלאומית
את ההגדרה הבאה: "התאגדות של בני אדם, מרצונם החופשי, על מנת לספק את צורכיהם
ו/או שאיפותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות, באמצעות מערכת עיסקית שהיא
בבעלותם המשותפת, בניהולם הדמוקרטי ובשליטתם העצמאית".
שווי נכסי עשרת הבנקים הקואופרטיביים הגדולים בעולם, נאמד בלמעלה מ-1,300 מיליארד
דולר. ההון של עשרת חברות הביטוח הקואופרטיביות הגדולות, נאמד בלמעלה מ-400
מיליארד דולר. קואופרטיבים בארה"ב, קנדה ואירופה, נסחרים בבורסות הגדולות ומשתלבים
בגדול במערכות הכלכלה החופשית הגלובלית של העשורים האחרונים.
ערך השיווק השנתי של עשרת הקואופרטיבים החקלאיים הגדולים בעולם, עומד על כ-500
מיליארד דולר. השיווק הקואופרטיבי מהווה יותר מ-80% מכלל השיווק והיצוא החקלאי
של דנמרק ושוודיה. שני שלישים משיווק החיטה הקנדית מתבצע באמצעות קואופרטיבים,
ויותר מ-75% מהחקלאות הקוריאנית והיפאנית.
הקואופרציה הישראלית חברה באירגון מאז 1929, ושותפותה מתבטאת במשלחות שנתיות
לאתרים מרתקים בעולם, שם מתקיימים הכנסים השנתיים של הברית. ראשי הקואופרטיבים
השונים בישראל נוהגים להתכנס כאן לוועידות, ומרביתם נוסעים מדי שנה לכינוסי
הברית העולמית. מדי פעם, מתלווים אליהם גם רשם האגודות השיתופיות ושרי העבודה
והרווחה לדורותיהם. נציג ההסתדרות, ד"ר יהודה פז, הוא חבר מועצת המנהלים של
ICA. כמה דוגמאות לקואופרטיבים הבולטים בישראל: אגד, דן, תנובה, המשביר המרכזי,
קו-אופ, ומאות רבות של אגודות שיתופיות לתחבורה, עיבוד חקלאי, שיווק, קיבוצים,
מושבים ועוד. האגודה הקואופרטיבית "דפוס", למשל, נוסדה בירושלים ב-1910, ובין
מקימיה נמנו דוד בן גוריון, לימים ראש הממשלה הראשון, ורחל ינאית ובעלה יצחק
בן צבי, לימים הנשיא השני. בכולם יש מעמד מכריע להסתדרות או לגרורותיה - בתוקף
תקנות שנחתמו בעבר הרחוק.
בהסתדרות לאחרונה קיבל עמיר פרץ החלטה לחזק את מעמדו - ואת מעמד ההסתדרות -
בקרב הקואופרטיבים, גם כמקור לא אכזב של תשלומי חבר וגם כבוחרים פוטנציאליים
למפלגתו.
האירגון הגדול בארץ, מבחינת מספר החברים ונפח העסקים, הוא מרכז הקואופרציה.
הוא כולל כמה עשרות קואופרטיבים, העוסקים ביצרנות, תחבורה ושירותים. בראש המרכז
עומד יצחק (איצ'ה) מנחם, לשעבר מבכירי אגד, ובעברו הרחוק יותר שחקן הפועל תל-אביב
בכדורגל.
בראש ברית הקואופרציה החקלאית, בה רשומות האגודות השיתופיות בקיבוצים ובמושבים,
עומד ח"כ ישראל אחת, מזכיר תנועת המושבים, שלום שמחון.
בברית הקואופרציה הצרכנית, בה רוכזו פעם עשרות אגודות צרכניות, מאוגדות כיום
רק אגודת קו-אופ הריבוע הכחול, קו-אופ צפון וקו-אופ ירושלים. בשנתיים האחרונות
עומד בראשה זכי ניסים, פוליטיקאי הסתדרותי, בעבר מזכיר מועצת פועלי ראשון לציון
וממנהלי משען.
ניסים הפך ליד ימינו ושליחו של בני גאון, מי שפעל (והודח) בתפקיד האיש החזק
של קו-אופ הריבוע הכחול. ניסים מונה על ידי ההנהלה (המודחת) ליו"ר ועדת הבחירות,
היה חבר מזכירות הקו-אופ (עד להדחה) - והוא עדיין חבר דירקטוריון החברה-הבת
הריבוע הכחול - עד להדחת הדירקטוריון בחודש הבא.
הוא גם "מככב" בדו"ח החוקר, עו"ד דורון דינאי, שחקר ומצא כי הבחירות שהתקיימו
בסוף 1999 התנהלו תוך "סטיות מהותיות" ו"ליקויים חמורים", ו"גרמו לעיוות דין".
ניסים מצטייר כמוציא לפועל, כרוח החיה, וכשומר האינטרסים של המנהלים ולא של
החברים.
בברית הקואופרציה הצרכנית, כותב דינאי, שהיא אגודה שיתופית המופקדת על הרעיון
הקואופרטיבי, לא הוצגה כבר שנים פעילות של ממש. אסיפה כללית לא התקיימה יותר
מעשר שנים, וגם לא בחירות. לפיכך, בהתאם לתקנות האגודה, כהונת כל רשויות הברית
פגה מזמן, כולל מזכירות הברית, הנעדרת כל תוקף משפטי.
שלושת הקו-אופים העבירו (ומעבירים) לקופת הברית דמי חבר שנתיים, המשמשים בעיקר
עבור שכר לניסים המנהל. וכך כותב דינאי: "הבה נזכיר לעצמנו כי משרדי ברית הקואופרציה
(הצרכנית - ס.ק) יושבים הלכה למעשה במשרדי האגודה ברמת-גן, וכי זכי ניסים,
שהינו יו"ר ועדת הבחירות וחבר במזכירות האגודה, הינו גם יו"ר ברית הקואופרציה,
ומקבל בנוסף לשכר הנאה שלו באגודה, גם שכר נאה מברית הקואופרציה. החדר שלו
במשרדי האגודה משמש לו בעירבוביה לכל התפקידם המגוונים הללו".
למזכירות הברית, וניסים בראשה, זכות היסטורית שאינה כתובה בשום מקום, למינויים
בהנהלות האגודות השיתופיות הצרכניות: 25% למזכירות ו-10% למינהלה ולמורשון.
דינאי קורא לזה "חותמת גומי" ו"דואר", כי הם פשוט נותנים תוקף אוטומטי למה
שהמנהלים, שליטי העסק, מבקשים.
כך המצב בריבוע הכחול, כך המצב בקו-אופ צפון, וכך המצב בקו-אופ ירושלים. מינוי
שהוא רצון המנהלים, ואי אפשר להעביר אותו בבחירות, ימונה מיד על ידי הברית
- תמורת הנאות והשפעות כאלה ואחרות.
אגב, לפני ניסים שימש מרדכי ויסברוד כיו"ר ברית הקואופרציה הצרכנית. הוא עלה
בדרגה, ומונה על ידי גאון לתפקיד מנכ"ל אגודת הקו-אופ, בחוזה חמש שנתי בשכר
כולל של כ-100 אלף שקל לחודש.
בקרן לברית הקואופרציה הצרכנית, כמו לכל אחת מהבריתות הללו, יש קרן - חברה
בע"מ - שלכאורה אינה קשורה אליה. שם שוכב הכסף הגדול. בראש הקרן הצרכנית עומד
משה ורטמן, פוליטיקאי הסתדרותי ותיק, בעבר מזכיר מועצת פועלי חיפה, האיש החזק
של "חיפה האדומה", ועדיין מקושר למרכזי ההשפעות ההסתדרותיות כיו"ר גימלאי ההסתדרות
במרחב הצפון. ורטמן הוא, ככל הנראה, מינוי של דורון קשוב, האיש החזק של קו-אופ
צפון, בתמיכת ההסתדרות.
ראוי לציין כי המטרה המקורית, ההיסטורית, של הקמת הברית והקרן, היתה לתת תמיכה
כספית, הלוואות במקרי צורך, ותמיכה כלכלית עיסקית ואירגונית לכל עשרות האגודות
הצרכניות שקמו בשנים שלפני קם המדינה. מטרתן היתה גם לקיים את המשא ומתן על
הסכמי השכר עם עובדי האגודות, מתן שירותי משפט-חברים, בוררויות, וביצוע של
מינויי חברת העובדים והסתדרות.
הברית הצרכנית החזיקה אז כלכלנים, מבקרים, רואי חשבון ובעלי מקצוע נוספים,
שנתנו שירותים תמורת תשלום לכל הצרכניות המאוגדות. עם השנים, התבצעו איחודים,
ונוצרו שלושת קבוצות הצרכנות הגדולות. אלו התנתקו, כבר לפני כ-20 שנה, מהסיוע
המקצועי של הברית.
בני גאון אמר מזמן, שאין כל מניעה שהקו-אופ ייפרד מהברית. כמוהו אמר גם קשוב,
מנכ"ל קו-אופ צפון.
היום נותר לברית לקיים משא ומתן על הסכמי העבודה הקיבוציים, אולם גם זה לתפאורה
בלבד. אף אחד לא ממש שואל את ניסים - או את חבריו בברית - לדעתם, בעיקר משום
שעיקר הפעילות הצרכנית והעסקת העובדים נעשית בחברות הבנות, הכפופות לאגודות,
שלהן שותפים אחרים - כמו הריבוע הכחול במרכז, וקלאב מרקט בצפון.
בקרן, שהיתה אמורה להיות מקור להלוואות לאגודות ואולי לחברים, נצברו כספים
רבים. עם השנים נרכשו נכסים, כגון חלקים מסניפי הקו-אופ בחיפה ובאילת. כאמור,
מדובר בהערכה בסכומים הנעים בין 15-13 מיליון שקל, שלמעשה הופקדו על ידי החברים
- אך מצויים בשליטת מנהלי התאגידים ההסתדרותיים.
לקרן הקואופרציה הצרכנית בע"מ מניות בכורה ומניות יסוד א', ב', ו-ג'. בעליה,
על פי רשם החברות, הם תאגידים שחלקם כבר לא קיימים: חברת העובדים, קו-אופ זבולון
בע"מ (שמוזגה לפני זמן רב לקו-אופ צפון), קו-אופ הרצליה בע"מ (מוזגה לריבוע
הכחול), קו-אופ צרכן (קו-אופ צפון), קו-אופ תל-אביב דן (הריבוע הכחול) קו-אופ
ירושלים, ברית הקואופרציה הצרכנית, המשביר לצרכן (הריבוע הכחול) ואחרים.
נציגיהם, בדרך כלל, הם פוליטיקאים קטנים, שלוחי הפוליטיקאים הגדולים, והם העושים
בכספים כרצונם.
לפני כשבעה חודשים, לנוכח ממצאיו המדאיגים של דינאי, מינה רשם האגודות זליגמן
חוקר מיוחד, עו"ד עופר נועם מרמת-גן, "לבדיקת הרכבה, דרכי עבודתה ומצבה הכספי
של הברית". נועם טרם הגיש את ממצאיו. לא ברור אם בדיקתו מתמצה רק בברית, שם
הוא כנראה לא ימצא את הכסף הגדול, או שיבחר להיכנס לעובי חקירת הקרן ולשאלה
של מי הכסף, ו/או כיצד מחזירים אותו - מאחר שאין בו כל צורך ושימוש - למי שהשקיע
אותו, כלומר לבעלי המניות של האגודות הצרכניות.
כתבות
ני"ע
