ניהול משאבי הטבע ביו"ש

על פי המחקר, המחסור במים באקוויפר ההר נובע ממספר גורמים:

"מחסור שמקורו בהיצע - כמויות המים באקוויפר ההר מנוצלות כמעט עד תומן, בעיקר על ידי ישראל. בנוסף, קיים גם איום ממשי ביותר על איכות מים אלה כתוצאה מניהול לקוי, כמעט פושע, של משקי הביוב ואיסוף הפסולת המוצקה והמסוכנת של הרשויות הפלשתיניות והישראליות באיזור".

המחקר מצביע על כך, ש"הקצאות המים אינן שוויוניות, ושמכסת המים העומדת לרשות הפלשתינים עומדת בקושי רב בסטנדרט המקובל כמכסת מינימום. חלק מאי השוויון בהיצע המים שעומד לרשות ישראלים ופלשתינים ניתן להסביר בכך שישראל פיתחה ראשונה את היצע המים, והפלשתינים מגדילים את ביקושם למים במגזרים השונים, עם תהליך המודרניזציה. כמו כן, היצע המים המוגבל במיגזר הפלשתיני מושפע גם ממערכות הולכה פגומות ודולפות, ומחוסר תשתית בחלק מהיישובים הפלשתינים".

עוד במחקר: גורם נוסף למחסור במים מקורו בביקוש הנובע מגידולה המהיר של האוכלוסייה הפלשתינית והישראלית ביו"ש, המהווה גורם חשוב בתהליך כליית משאבי טבע וסביבה בחבל ארץ זה.

המחקר קובע: "המחסור הסביבתי החמור ביותר בשטחי יו"ש והגדה נגרם על ידי שליטה ישראלית ופיקוח פוליטי כלכלי וצבאי על כמות ואיכות המשאבים שעומדים לרשות הפלשתינים. מערכת השליטה והבקרה הישראלית יוצרת אי שוויון בהקצאת המשאבים הקיימים ומפלה לטובה בהקצאת משאבים את המתיישבים הישראלים. התוצאה היא לחץ, פגיעה והידרדרות ניכרת באיכות משאבי הטבע של הגדה המערבית: קרקעות נסחפות, שמורות טבע נהרסות, האוויר מזדהם ומקורות המים והקרקעות מזדהמים".

עוד נכתב במחקר, כי "השליטה הישראלית ביו"ש והסכמי אוסלו א' ו-ב' מגבילים את נגישות הפלשתינים למשאבים שונים, במיוחד בכל הקשור להיצע הקרקע לפלשתינים. תחום המחיה שנותר להם על פי ההסכמים הקיימים מצומצם ביותר, והתוצאה היא פיתוח חקלאי אינטנסיבי ונגיסת שטחים פתוחים לצרכי בנייה. גם ישראל אינה משתמשת בשטחים באופן מושכל, על ידי פיתוח אורבני פרברי".

"הסכמי אוסלו ביתרו את שטחי יו"ש מבחינת ריבונותם לאיזורים שבהם יש ריבונות מוחלטת או ריבונות מחולקת. הניסיון בעולם בניהול משאבים משותפים מצביע על מחלוקות וסכסוכים הנובעים מתחרות על ידי ריבונות ושליטה שאינם מאפשרים ניהול משותף או מתואם של המשאב המסוים. בנוסף לכל האמור, מכבידים על ניהול הולם של משאבי הטבע ביו"ש העובדה שהשטחים המצויים בידי הרשות הפלשתינית, בנוסף להיותם בלתי רציפים - הם קטנים, ולדעת הפלשתינים אינם מכילים כמות מספקת של משאבי טבע כקרקעות ומים הדרושים לפיתוחם. על אלה יש להוסיף את הקושי הגדול מכולם - שאין מדינה פלשתינית, ואין מנגנוני מדינה של חוקים ואכיפה, היכולים לבצע מדיניות ניהול הולמת של משאבי טבע ביו"ש", מסכם המחקר.