רוח חדשה

מי מכם שצופה בתוכנית התרבות של ישראל סגל, כבר יודע שמדובר בשעה שכולה מסע במנהרת הזמן. "סגל יוצא לתרבות" היא תוכנית שנראית כמו מחווה לערוץ 1 של תחילת שנות ה-80: התפאורה נראית כהכלאה בין אולפן "מוקד" למחסן של שרת בית ספר, המנחה לא מבין כמעט כלום בתחומי תרבות שנוצרו פה אחרי 85', וכל הקונפסט אומר הדרת כבוד משונה ומשתקת כלפי איזו "תרבות" אמורפית ונשגבת, אשר יש להתעסק בה בכפפות של משי.

הדבר משונה (א) מפני שכל זה קורה בערוץ 2 בשנת 2001 ו-(ב) מפני שבמקביל עלתה לאחרונה דווקא בערוץ 1, המיושן לכאורה, תוכנית תרבות מצויינת ממש בשם "עושים רוח" - הנראית חדשנית לא רק בהשוואה לסגל, אלא כעומדת בפני עצמה.

"עושים רוח", נא רישמו לפניכם, משודרת בעיקרון בכל יום ד' בשעה 23:00 בלילה. אני כותב "בעיקרון", כי כבר קרה לפחות פעמיים ששידורה התאחר בעשר דקות, בלי שנמסרה על כך כל הודעה. לכן, אם תפתחו הערב ערוץ 1 ולא תגלו אותה - סבלנות. היא שם, והיא תיכף תגיע. המתינו לה כמה דקות.

אם תחכו יפה, תגלו חצי שעה נטולת מנחה (כן, נשמע מוזר, אבל תוכנית תרבות לא צריכה מנחה), אך גדושה בכתבות שטח המוגשות בידי קאדר של אנשי תרבות חינניים למדי (למשל, רוני פינקוביץ', ליהיא לפיד, ובעיקר, נטאשה מוזגובינה - בלי שום ספק, הבחורה הכי יפה ומבריקה שזזה על המסך שלכם בימים אלה).

הנושאים בהם עוסקת "עושים רוח" שייכים כולם למיינסטרים (תיאטרון, ספרות, אופרה וכדומה), אך הם מוגשים באופן כמעט פרינג'אי (ומזכיר במעט את "זום" - תוכנית התרבות המנוחה של ערוץ 2). בקיצור, איך נוהג ישראל סגל לסכם את האייטמים שלו, "כדאי, ואני ממליץ בחום".