חוקרי הבולענים: להמיס את המלח, למלא ולהדק

הבולענים, כך מסיקים החוקרים, נוצרים בעקבות המסת המלח בתת הקרקע על ידי מים בלתי רוויים, וכמובן בשל הירידה של מפלס ים המלח. לדעת החוקרים, מיפוי שכבת המלח, כימות התהליכים ההידרולוגיים ובעיקר ריסונם, הם המפתח להתמודדות עם הבעיה.

תופעת הבולענים לאורך חופי ים המלח, החלה בארץ בשנים האחרונות. הירדנים לעומת זאת סובלים ממנה מזה זמן רב. במקומות רבים מסביב לים החלו להיווצר בורות בעומק של 11 מ' ובקוטר של 25 מ'. בורות אלה מהווים סכנה לרכוש ולנפש, משבשים את מהלך החיים ופוגעים בפיתוח ובבנייה. החשש הגדול מכולם הוא, שבולען כזה ייפער באמצע כביש הערבה ויגרום לאסון כבד.

עורכי המחקר ממליצים למפות באופן מדויק את אזורי הסיכון, לבצע ניטור ומעקב, ובעיקר לבחון אמצעים לריסון התהליך. הנחת החוקרים היא, שניתן לצמצם את ממדי התופעה ולמנוע התפתחות בורות חדשים, על ידי הרחקת המים הלא רוויים במלח משכבת המלח.

הרחקה זו תסייע להקטין את קצב ההמסה, תמנע היווצרות חללים חדשים ותאט את קצב התפתחות החללים הקיימים. שיטה נוספת היא בהחדרת מים רוויים לשכבת המלח. בקטעים בהם יש צורך לבצע פרוייקטים הנדסיים, כמו למשל כבישים, ממליצים החוקרים לבצע המסה מבוקרת מכוונת של המלח, ומילוי והידוק הקרקע לאחר מכן. המלצה נוספת היא לבדוק את ירידת מפלס מי ים המלח תוך התייחסות למגוון הנושאים הכרוכים בכך.

במגוון השיקולים על עתידו של ים המלח, ממליצים החוקרים לקחת בחשבון גם את התוכניות לבניית תעלת הימים, על השפעותיה על מאזן המים בים המלח, גובה המפלס והשלכותיו על האזור כולו. את המחקר מימנו משרד התשתיות, משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל, והוא בוצע על ידי המכון הגיאולוגי והמכון הגיאופיסי. את המחקר ביצע צוות מחקר רב תחומי שכלל גיאולוגים וגיאופיסיקאים שרכשו ציוד גיאופיסי מיוחד לפרוייקט זה.