מראה דו-כיוונית

כך צולם המפעל הציוני, כך נראו הפלסטינים. אלבום חדש של צילומים נדירים ברחוב הרצל בחיפה היתה פעם חנות לצורכי צילום, פוטו מרדכי. במרכז חלון הראווה היה תצלום של ערבי ויהודי ישובים בתוך קרון רכבת, ידיו של היהודי פשוטות קדימה. מעל התצלום היה כיתוב, הלוא תבין, זוהי ארץ אבותינו. נזכרתי במראה המכונן הזה של ילדותי, כאשר מצאתי עצמי מתבונן בתצלום על גב ספר חדש, "צילום בפלסטין / ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים", שחיברה וערכה רונה סלע (הוצאת הקיבוץ המאוחד, מוזיאון הרצליה, סדרת קו אדום): שני יהודים ומולם שני ערבים בשדה פתוח. הפעם ידיו של אחד הערבים פשוטות. הכיתוב המקורי משנת 1947: "יום הקמת קיבוץ העוגן: השכנים הערבים באו לברך את המתיישבים החדשים".

הצילום ההוא מפוטו מרדכי, כמו זה של פרד צ'סניק, הצלם מקיבוץ העוגן, ושאר 300 הצילומים בספר, מספרים את הסיפור שלנו כאן. סלע השאירה את כל הכיתובים המקוריים, ההערות המנחות של המעשה הציוני. כך תגלו קבוצה של חיילים ערבים, מתוחים, לבושים ללא רבב, בתצלום מהסטודיו של איברהים וחליל ריסס. "מסדר של אנשי כנופיות ערביות", כך כותרת התצלום כפי שתויק בארכיון ההגנה, למרות שהחבורה נראית מעומלנת יותר ממשמר הכבוד בטקס חילופי הרמטכ"לים בקריה.

כמי שסורק בעצמו עשרות תצלומים כדי להשיג אילוסטרציה לכתבה עיתונאית, אני מלא התפעלות למבצע-הענקים של סלע. זה סיומו של פרויקט שארך, לדבריה, ארבע שנים. הוא הוצג קודם בתערוכה במוזיאון הרצליה, לפני כחצי שנה.

מה שמייחד את הספר הם התצלומים הנדירים מחיי הפלסטינים, כאן לפני 1948. מהצד היהודי, ההכרה סלקטיבית: הטבח בחברון, מאורעות 1936, ועד איזה קאוקג'י מטושטש עם נשק המכוון אלינו. וכאן מוצגים ערבים של יום יום, ולפתע, פליטים ראשונים, תמונות חדות וצלולות. בוקר טוב ישראל.