"להתייעל - כן. להוריד שכר? זה לא"

על ארבע הייתי צריכה לרדת, כדי שעדית סולברג תסכים לערוך את הראיון הזה. "אין לי צורך בחשיפה אישית", אמרה, "הכותרת לא מעניינת אותי, ככותרת". אחר-כך בא הסירוב: "כי מילא להתראיין, אבל להצטלם? בשום אופן לא". ואז ההסבר: "לא חשבנו לנהל את המאבק הזה דרך התקשורת. במשך שבועות ניהלנו אותו בתוך המשפחה, בבנק. אבל אז החליטה כנראה ההנהלה לשבור את הכלים, בלי שהיה לה צורך אמיתי בזה. מה שחרה לעובדים במיוחד, היה הפרסומים על המאבטח שנשכר להגן על נגיד הבנק".

- אבל המאבטח נשכר שבועות רבים לפני ההדלפה הזו.

"אבל כל זמן שזה נשאר בבית, לא שמנו לב. כשהוציאו את זה לתקשורת באורח יזום, אנשים טענו שאי אפשר להמשיך לשתוק, כי עושים לנו רצח אופי".

סולברג היא יו"ר ועד העובדים של בנק ישראל, והאישה שמנהלת את אחד ממאבקי הכוח המסקרנים ביותר, שנערכו אי-פעם, בפרוזדורים הפוליטיים של הכלכלה הישראלית. הוועד שהיא עומדת בראשו מוביל את מאבק העובדים נגד כוונות הרה-אורגניזציה של נגיד הבנק המרכזי, אבל מתמקד גם בסגנון הניהול השנוי במחלוקת של הנגיד.

הוועד הזה נהנה מיוקרה רבת שנים. בעבר פעלו במסגרתו אישים כמו אבי בן-בסט, וסם ברונפלד. אבל קל לקבוע שאף אחד מהם לא הגיע אליו בשלבים כה מוקדמים של הקריירה. אף אחד מהם גם לא הציג פרופיל צבעוני כשל היושב ראש הנוכחי, דוקטורנטית צעירה בחוג לכלכלה של אוניברסיטת תל-אביב; ג'ינג'ית ממזרית שהתחנכה בבני-ברק הדתית; עובדת מחלקת המחקר של הבנק.

הסתירו פיקנטריה זהו הראיון הראשון שעדית סולברג נותנת מעולם. היא בת 30, בקושי, ועושה רושם של אדם מרתק, ומוכשר בצורה יוצאת דופן. הג'ינג'ית הזו השכילה לגבות את עובדי הבנק באמצעות קואליציה וירטואלית, שנשענת על גורמים הפועלים מחוץ לבנק המרכזי.

מותר להניח, אם כך, כי במשרד האוצר, למשל, עוקבים מקרוב אחר מהלכיה, שלא לומר, עוקבים באהדה. מליאת הממשלה אומנם שקלה לאשר הוצאת צווי ריתוק נגד העובדים, אבל ראש הממשלה לא חתם על צווים כאלה. סולברג ועו"ד אורנה לין המייצגת את הוועד יודעות כנראה עד כמה אפשר למתוח את החבל הזה. מצד אחד תלו שלטי ענק מול לישכת הנגיד - "קליין לך הביתה", ומצד שני מסתירים את הפיקנטריה העולה מהמגעים הסוערים עם הנגיד.

דוד קליין, מכל מקום, פוגש בכל בוקר מחדש את השלט האחר שתלו מול דלתו: "סבא קליין בישל דייסה".

"אין לנו כוונה לשבור אותו"

- האם תאפשרו לנגיד לפרסם את שערי הריבית ביום שני הקרוב?

"כן. העברנו לנגיד את כל החומר הקשור לפרסום הריבית, כולל ההמלצות המקצועיות. בעצם, יכול היה להשיג זאת גם בעצמו, מהמחשב שבחדרו. אבל בבנק נוצרה תחושה כי הנגיד משתמש בעובדים כתירוץ לאי פרסום שערי הריבית".

- למה?

"כי כנראה שהוא לא מעוניין להוריד את הריבית. אנחנו, מכל מקום, עשינו כמיטב יכולתנו שלא לפגוע בהליך, בהסתייגות אחת: לא קיימנו ישיבות מחלקתיות לצורך זה, אבל אפשרנו את העברת ההמלצות להנהלה, בכתב".

- או.קיי. מה זה אומר בתכל'ס? האם הבנק יפרסם את הריבית בשבוע הבא?

"אין לי מושג. כבר מזמן הפסקתי לחזות את מהלכי הנגיד".

- אגב, מדוע את חושבת שהנגיד לא ירצה להוריד את הריבית?

"רגע, אני מסתבכת כאן. עצרי. אני לא רוצה להתייחס למדיניות מוניטרית. אני מעריכה, שהנגיד יפרסם את הנתונים. נקודה".

- אבל יתכן שיבחר להקצין כך את הסכסוך, כדי לקדמו.

"שבירה של ועד עובדים, זה הפסד למערכת. אין לנו כוונה לשבור את הנגיד, אבל אנחנו רוצים להגיע להסכם איתו".

"נעים ונוח בבנק. מה רע בזה?"

- אז מה קרה בעצם ליחסי העבודה בבנק ישראל?

"אנחנו מדברים על מאבק לעיצוב סדרי עבודה, ולא על תוספות שכר כאלה או אחרות".

יופי, כי יש לכם דימוי של נהנתנים המתפנקים על משכורות עתק.

"אי אפשר לנתק את הדימוי מאופי המוסד. ודאי שלא מדובר במשכורות עתק, וישנם מבין 800 העובדים, כאלה שמרוויחים כ-3,000 שקל בחודש. יש גם משכורות יפות, כי מדובר במוסד רציני. יושבים כאן אנשים עם תארים אקדמיים מתקדמים, ועם ותק והתמחות שלא פוגשים במקומות אחרים".

- וזה חשוב, הוותק? הרי מכבים אצלכם את האור בחמש אחר הצהריים.

"לא נכון. זה מוסד ציבורי שמרכזיית הטלפונים שלו מפסיקה לפעול מוקדם. בחדרים עצמם, עובדים שעות ארוכות, לתוך הלילה".

- אבל כשאני מחפשת אנשים בבנק, אני יודעת שכדאי לעשות זאת לפני הצהריים, כשהם עוד נמצאים במקום. בואי נודה, הבנק מהווה חממה נעימה, לסוג מסויים של אליטה ירושלמית.

"נעים ונוח בבנק, בגלל האנשים שעובדים בו. מה רע בזה? אני מסכימה שהבנק צריך להתייעל ולהתפתח, כמו כל ארגון, אבל להוריד את רמת השכר? זה לא".

"היה קל להוריד את השאלטר"

ונחזור לשאלת הבסיס: מה קרה?

"השבר בבנק קיים בעיקר בתחום היחסים הבין-אישיים, וצורת העבודה עם הנגיד. דרישת העובדים היא טריביאלית: לא להישחק יחסית לסקטור הציבורי. אבל בפועל, 90% מהזמן הולך על שיחות לקידום שיתוף פעולה בין הנגיד, ההנהלה והעובדים".

- נשמע פשוט. אז למה זה מתפוצץ ומגיע לבתי משפט?

"כי זו כנראה הפעם הראשונה שהנגיד, קליין, עוסק בניהול מערכת של יחסי עבודה-פרופר כה מורכבת. קליין קיבל לנהל גוף עם 800 עובדים, וזה דבר לא פשוט. מדובר בניהול, נקודה. תהליך ההסתגלות שלו, ושלנו, מצריך זמן ואנרגיה".

- או.קיי. אבל למה זה מתפוצץ?

"כי אנחנו רוצים לעגן נורמות עבודה לטווח ארוך, והוא חושש כנראה ממחוייבויות כאלה. תראי, היה לנו קל להוריד את השאלטר: לסגור את חדר העיסקאות, לעצור את המסלקה ולסגור את הפיקוח על הבנקים. יכולנו לשבת שבועיים בבית, ולהגיע להישגים מהירים. אבל החלטנו לנקוט בדרך אחרת, לגרום אך נזק מינימלי למערכת".

- כי אתם יורמים-ירושלמים.

"לא. הרבה יותר קשה לנהל מאבק כזה. אבל הבעיה היא, שלמרות הכל, האווירה מתלהטת".