בג"ץ: ההנחות בארנונה בירושלים לתלמידי ישיבה ולמשפחות מרובות ילדים - אינן חוקיות

הרכב של שלושה שופטים - מישאל חשין, יצחק זמיר ודורית בייניש, קבע, כי על העירייה להתחיל בגביית ארנונה שוויונית על בסיס פסק הדין החל מינואר 2002. עוד קובע פסק הדין, כי ייתכן שהנחות אחרות הניתנות על ידי עיריית ירושלים נגועות גם הן בפגמים משפטיים.

עד לינואר 2002 הורה ביהמ"ש לשר הפנים "לסרוק במסרק צפוף את כל תקנות ההנחה כולן, ואם יימצאו בהן פגמים - לטהר אותן מאותם פגמים".

פסק הדין, שנכתב על ידי חשין, קיבל עתירה שהגישו חבר מועצת עיריית ירושלים ארנן יקותיאלי ועמותת עם חופשי.

בעתירה תוקפים העותרים את ההנחות בתשלומי הארנונה, שעיריית ירושלים מעניקה לאברכים "שתורתם אומנותם" ולמשפחות מרובות ילדים.

על פי חוק ההסדרים במשק, יכולה העירייה להעניק הנחה בארנונה עד לשיעור של 70% למי שזכאי לגימלה להבטחת הכנסה מהמשרד לענייני דתות (אברכים) ולמשפחות מרובות ילדים, שיש להן 4 ילדים ויותר. על בסיס שתי ההוראות בחוק ההסדרים, החליטה העירייה להעניק את מלוא ההנחה לשתי הקבוצות הללו.

השופט חשין אומר, כי פטור או הנחה מארנונה לתושבים מסוימים מחייבים את הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים. הדבר מחייב הפחתה של השירותים הניתנים לכלל התושבים או יצירת גירעון בתקציב העירייה. פסק הדין קובע, כי הנחות הניתנות לקבוצת אוכלוסייה מסוימת ללא הצדקה הן בלתי חוקית.

לפי פסק הדין, ההנחה הניתנת לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם איננה חוקית בשל מספר סיבות: האחת - החוק מעניק לשר הפנים סמכות לקבוע מיהם הזכאים לקבל הנחה, אלא שהשר "העביר" סמכות זו שלא כדין למשרד הדתות, ובכך איבד שר הפנים שליטה על דרכי הפעלת הסמכות, ומכאן שהעברת הסמכות איננה חוקית.

השיקולים המנחים הם שיקולי תקציב של הרשות המקומית, שירותי ניהול של הרשות המקומית ושיקולים בדבר מצב התושבים. העברת הסמכות שלא כדין לשר הדתות יוצרת מערכת שיקולים שונה.

הסיבה השנייה היא אי פרסום הקריטריונים על פיהם ניתנת ההנחה: בג"ץ מציין, כי רק לאחר שאילץ את המדינה להעביר אליו את הקריטריונים במתן ההנחות - הועברו אלה לבג"ץ. הקריטריונים לא פורסמו, בניגוד לחובת הפרסום.

בג"ץ מבקר בחריפות את הדרכים לבדיקת הכנסותיו של אברך: "הקריטריונים הנהוגים במשרד הדתות לבדיקת הכנסותיו של אברך ישיבה... אינם מיועדים לגלות את האמת כולה, דהיינו את כל הכנסותיו של האברך. די שהאברך מקבל מענק ממשרד הדתות - והוא זכאי להנחה בארנונה".

בג"ץ קובע, כי הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, הנמצאים באותו מעמד כלכלי כאברך ישיבה - אינם מקבלים מענק ממשרד הדתות, ומופלים לרעה גם בעניין ההנחות מתשלומי הארנונה. האברך מאידך זוכה בהנחה בשל היותו זכאי לקבל תשלום הבטחת הכנסה ממשרד הדתות. "מה הצדק שיש לאפליה זו לרעת הסטודנט? אפליה בין שווים לעניין הנחה מתשלום ארנונה יש בה כדי לפסול את הקריטריונים של משרד הדתות". בג"ץ קובע, כי על העירייה לתת את ההנחות על בסיס שוויוני מטעמי נזקקות כלכלית, כאשר על כל מקבל הנחה יהיה להוכיח נזקקות זו, ככל תושב אחר. עוד קובע בג"ץ, כי משפחות מרובות ילדים נהנות מיתרון בהנחה בארנונה על משפחות מעוטות ילדים. אבחנה זו בהטבות מביאה לאפליה בלתי ראויה בין שני סוגי המשפחות, ולכן היא בלתי חוקית.

לדברי בג"ץ, יש להבחין בין מדיניות כלל מדינתית בנושאי מס והטבות, שזהו עניינה של המדינה, לבין מדיניות של רשות מקומית בנושא הקלות בארנונה. אין זה מסמכותה של רשות מקומית להעניק הקלות למשפחות מרובות ילדים כדי לקדם מדיניות עידוד ילודה, תוך הכבדה בנטל הארנונה המוטל על יתר התושבים.

פסק הדין איננו יוצא נגד הענקת התשלומים לאברכים, שכן זוהי מדיניות ממשלתית, אך השיקולים של רשות מקומית הם שיקולים מקומיים. בג"ץ דחה טענה לשיהוי בשל הפגיעות החמורות שתקנות ההנחה פגעו בעקרונות המקובלים של שלטון החוק.

ביקורת קשה נמתחה על שיקול הדעת של עיריית ירושלים, אשר העניקה בצורה לא חוקית הנחה של 70% בתשלומי הארנונה לשתי הקבוצות האמורות, למרות שהיא בגירעון מתמיד וכבד, והיתה יכולה למתן את הפגיעה במקור הכנסתה העיקרי על ידי הקטנת ההנחות. "פרנסי העירייה החליטו להעניק את ההנחה המרבית על פי התקנות, וכך הוסיפה העירייה מחדל על מחדלו של שר הפנים בהתקנת התקנות כנוסחן כיום".

סך כל ההנחות הניתנות בתשלומי ארנונה בירושלים מגיעות ל-9% מכלל חיובי הארנונה הכללית.

את העותרים ייצג עו"ד גלעד ברנע, את המדינה עו"ד אסנת מנדל ואת העירייה עו"ד חיים כהן. (בג"ץ 6741/99).