ובכל זאת, כדי להכניס לכאן גם מעט אופטימיות, הנה דוגמא הפוכה למידלר, שתוכיח
שלא לכל האנשים הטובים קורים תמיד דברים רעים. קחו למשל את הסיפור של סאשה
ברון כהן - קומיקאי בריטי, שכבר לפני שנים יצר את דמותו של עלי ג'י.
בשביל לסכם בשתי מילים מיהו עלי ג'י, הכי פשוט להזכיר לכם איפה ראיתם אותו
לאחרונה. זוכרים את "Music", הקליפ של מדונה עם השברולט הלבנה? זוכרים את הנהג
הפקיסטני המשונה? זה עלי ג'י, וכמו אותו עלי ידוע שקדם לו, גם הוא מעופף כפרפר,
עוקץ כדבורה, ובאופן כללי - מכה בלי רחמים בכל מי שסובב אותו.
המופע של עלי ג'י (שעלה בשבוע שעבר ב-YTV - והפך אותו לפתע לערוץ אטרקטיבי
לא רק לבני נוער) הוא מסוג התוכניות הקומיות ששווה להקליט ולשמור, משום שהן
יהיו רלבנטיות לנצח. הנימוק: מדובר בתוכנית סאטירה שמתעללת באופי הבריטי, וזה,
כידוע, לא ישתנה גם בעוד מילניום.
דרך העיניים של עלי ג'י - פושטק שנוהג ללבוש על עצמו תכשיטים מהסוג שהיה מצייר
גם את מיסטר טי כטיפוס מעודן, נגלים תושבי הממלכה המאוחדת כערימה של פוחלצים
נפוחים ומשוללי חוש הומור מכל סוג. באמצעות שלל פינות ומערכונים, מראה כהן
שוב ושוב שכאשר מגיעים ליצירת קשר עם הבריטי הממוצע - בדרך כלל אין עם מי לדבר.
כשהמסר הזה עובר, מתפנה הזמן לשלל אייטמים מופרכים ומבדחים, כמו למשל קטע על
מדיניות הסמים המטורללת של הבריטים, או דיון מעמיק עם כל מיני מגיני זכויות
בעלי חיים, הדן בסוגיה האם מותר לערוך על חיות קטנות ניסויים במטבח הביתי (כולל
השאלה, עד כמה לגיטימי לחמם עכבר במיקרו, במטרה לבדוק האם הוא מסוגל לשרוד
קרינה גרעינית). כל אלה מאששים את המסקנה, שהבריטים לא ראויים למדינה הירוקה
בה הם חיים, ושמן הראוי לסדר להם סוף-סוף מקום נחות בהרבה. האם גם אתם חושבים
על המדינה שעליה אני חושב?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
