הנקראות ביותר

5 יריות במלטה

חיסולו בשבוע שעבר של איאד חרדאן, ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלמי, הוא רק חולייה בשרשרת של התנקשויות בראשי הארגון. המפורסמת שבהן התרחשה ב-26 באוקטובר 1995, בכניסה למלון דיפלומט שבאי מלטה. ד"ר פתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האיסלמי אז, חוסל ביריות מטווח קרוב של מתנקש אלמוני. ישראל מעולם לא קיבלה אחריות לחיסול. תחקיר "גלובס" חושף פרטים חדשים, שטרם נודעו

מסיבת הסילבסטר של בכירי משטרת מלטה בסוף דצמבר 1995, שהתקיימה באולם האירועים של אחד מבתי-המלון הגדולים בעיר הבירה וולטה, היתה עליזה במיוחד. מאז ראשית הערב התרוצצה בין השולחנות שמועה שהסעירה את הרוחות והציתה את הדמיון. על-פי השמועה, שמעולם לא זכתה לגרסה רשמית, פענחו בדרך מקרה כמה מחוקרי המשטרה המקומית מעשה רצח מסתורי שאירע באי המנומנם כחודשיים קודם לכן, ויוחס בכלי-התקשורת למוסד הישראלי: מתנקש אלמוני ירה חמישה כדורי-מוות בראשו של ד"ר פתחי שקאקי, ראש ארגון הג'יהאד האיסלמי. מה שגילו חוקרי מפלג הרצח של משטרת וולטה, כמעט חודשיים לאחר מעשה ההתנקשות, היה חלק ממכשיר בילוש מסתורי, שכמותו ניתן לראות בסרטי ריגול ובמותחנים. המכשיר שימש, לפי השערת החוקרים, כאמצעי המעקב העיקרי אחר ד"ר שקאקי, וסייע לחיסולו ה"נקי" ללא שום רמז ישיר שיצביע על זהותם של המתנקשים המסתוריים.

אבל זהות המתנקשים נותרה מסתורית גם לאחר מסיבת הסילבסטר של שוטרי מלטה. היום שלמחרת היה יום חג, וגם היום הבא אחריו היה יום שבתון, וביום השלישי, כששבו החוקרים לעבודתם, הם גילו שהחלק מהמכשיר המסתורי נעלם מהמקום שבו הונח, באחד ממשרדיהם. מאז, הוא מעולם לא התגלה. תיק הרצח נסגר סופית.

חומר חקירה, ואין דורש הרצח התבצע ב-26 באוקטובר, באי מלטה שבים התיכון, באמצע הדרך בין לוב לאיטליה. חמישה כדורי-אקדח, שנורו מטווח אפס בראשו של ד"ר פתחי שקאקי, רופא ילדים במקצועו וראש ארגון החבלה הג'יהאד האיסלמי בעיסוקו, לא הותירו לו שום סיכוי והוא מת במקום.

מותו של שקאקי סימן את ראשית דעיכתו של ארגון הג'יהאד האיסלמי (ראו מסגרת). מחליפו של שקאקי, עבדאללה רמדאן שלח, דוקטור לכלכלה שהשתלם באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, אחראי לפיגוע קטלני אחד נוסף נגד ישראל - הפיגוע בדיזנגוף סנטר בתל-אביב, במרס 1996, שבו נהרגו 18 בני-אדם. לאחר פיגוע זה הוא חיסל כמעט כליל את פעילותו הצבאית של הארגון - עד התקופה האחרונה לפחות, בה מסתמנת התעוררות מחודשת.

מדינת ישראל או ארגון המוסד מעולם לא הודו באחריותם למעשה ההתנקשות, אף שלישראל היתה מוטיבציה לבצע אותו והיא ה"נהנית" העיקרית ממנו. המתנקשים האלמונים היו מקצועיים, והם לא הותירו אחריהם שום סימן מחשיד שעלול לקשור את המוסד לפרשת החיסול.

ובכל זאת, נאסף בעניין החקירה חומר רב, השמור בכספת במטה משטרת וולטה, בירת מלטה, מבלי שיהיה לו דורש. מאחר שהמתנקשים לא נתפסו, ולא היה את מי להעמיד לדין, התיק נגנז מחוסר עניין לציבור. לציבור במלטה, כמובן.

באותה קומה שבה מצויה הכספת, בקצה האחר של המסדרון, שכנה גם לשכתו של מפכ"ל משטרת מלטה, ג'ורג' גרק. גרק, קצין נעים-סבר, מקצוען וקפדן, שרכש את השכלתו המשפטית והמשטרתית בלונדון, היה ראש צוות החקירה בפרשת ההתנקשות. אחד מחבריו האישיים, מעניין לציין, הוא מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר, אסף חפץ. יחד איתו פעלו בצוות החקירה המיוחד מפקח ג'ו קאצ'יה ושלושת עוזריו - ג'ון מיפסוד, פייר קאלייה ומרי מוסקאט.

תחקיר "גלובס" חושף בפעם הראשונה חלק משיטות הפעולה של המתנקשים האלמונים.

"מבט לחדשות" בדמשק כתשעה חודשים קודם לרצח, בראיון לעיתון אל-חיאת המתפרסם בלונדון, התפאר שקאקי כי הוא וארגון הטרור שלו אחראים לפיגוע ההתאבדות הקשה בצומת בית-ליד כמה ימים קודם לכן, ב-22 בינואר 1995, פיגוע שבו נהרגו 21 חיילים ואזרחים ונפצעו 34.

החל מרגע זה סומן שקאקי והחל אחריו מצוד, שכלל בין השאר, על-פי פרסומים בחו"ל, שימוש באמצעים טכנולוגיים חדישים, בכלל זה האזנות-סתר, צילום באמצעות מזל"טים וסוכנים בשר ודם.

שקאקי התגורר בבית-אבן צנוע, בן שלוש קומות, מאובטח 24 שעות ביממה, במחנה ירמוק, ליד דמשק. משרדו, שממנו ניהל את ענייני הג'יהאד האיסלמי, נמצא בקומה השלישית. בשתי הקומות האחרות התגוררו אשתו פתחיה, בת 38, ושלושת ילדיו הקטנים. את אשתו הכיר בעת שעבר כרופא ילדים בשנות ה-70, בבית-החולים אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים.

במשרדו היו תלויים תצלומים צבעוניים של המקומות הקדושים לאיסלם בירושלים ומדפים עמוסי ספרים. מקלט הטלוויזיה בפינת החדר היה מחובר לצלחת לוויינית על הגג, ובעזרתה הקפיד לקלוט מדי ערב את מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון.

הוא הקפיד על לבושו, בנוסח מערבי: מקטורן, לרוב ללא עניבה. ברחבי סוריה ולבנון נע שקאקי במרצדס שחורה, בליווי שלושה מאבטחים. לעתים הצטרף אליהם רכב אבטחה נוסף.

כל כמה חודשים הוא יצא לפגישה עם שליט לוב, מועמר קדאפי, לרוב לצורך גיוס כספים. לקראת מסעות כאלה נהג לגלח את זקנו ולחבוש פיאה נכרית. מסלול הנסיעה היה כמעט קבוע. או טיסות בקו דמשק-רומא-וולטה, ומשם במעבורת ללוב, או טיסה ישירה (אחת לשבוע) בקו דמשק-וולטה, ומשם במעבורת. שגרת תנועתו הקלה את המעקב אחריו.

השבועון האמריקני "יו.אס.ניוס אנד וורלד ריפורט" טען במרס 1996 כי המוסד גייס למשימה סטודנט פלסטיני מהשטחים, שלמד בבולגריה ונשלח במיוחד למשימה זו לדמשק. לדברי השבועון האמריקני, הסטודנט הפלסטיני הצליח להתברג לחוגו הקרוב ביותר של שקאקי והוא היה איש-מפתח מרכזי במעקב אחריו. הסטודנט הזה נתפס בדמשק לאחר ההתנקשות, יחד עם מפעילו. השבועון לא ידע לספר מה עלה בגורל השניים וגם לא פרסם את שמותיהם.

פגישה עם קדאפי למרות המידע המפורט, הוחלט לחסל את שקאקי מחוץ לגבולות סוריה. אולי כדי שלא להסתבך שלא לצורך עם שלטונות דמשק, ואולי גם כדי לא לקחת סיכונים מיותרים, ולהקל על הסתלקותם המהירה של המתנקשים.

יום ה', 26 באוקטובר 1995, 8:00 בבוקר, נמל הים של מלטה. לפני פחות מעשר דקות ירד שקאקי ממעבורת לילה שהחזירה אותו מטריפולי, בירת לוב, שם נפגש עם מועמר קדאפי בניסיון לגייס עוד כסף לארגונו.

שקאקי השתמש במעבורת כדי להגיע למלטה, בשל המצור האווירי שהוטל על לוב לאחר פיצוץ מטוס הנוסעים של חברת פאן-אם מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד, שכתוצאה ממנו נהרגו 270 בני-אדם (בינואר השנה הרשיע בית-המשפט הבין-לאומי בהאג את אחד משני האזרחים הלובים שהואשמו בפיגוע). מאז הפך נמל האוויר של מלטה גם לנמל התעופה הבלתי-רשמי של לוב. מי שרוצה להגיע ללוב נוחת בבירה וולטה, ומשם ממשיך במעבורת ללוב - שיט שנמשך כשמונה עד עשר שעות. לשקאקי היה כרטיס טיסה לשעת אחר-הצהריים בחברת אליטליה לרומא. משם תכנן להמשיך לביתו ולמפקדתו בדמשק, בירת סוריה.

8:10: שקאקי מציג את דרכונו המזויף לקצין משטרת הגבולות של מלטה. הקצין קורא בדרכון את השם הבדוי: איברהים אל-שוויש, יליד לוב. הוא מחתים את הדרכון ומאפשר לשקאקי להיכנס לתחומי מלטה.

8:30: שקאקי מנופף בידו הפנויה למונית. ידו האחרת אוחזת בתיק מסעות. הוא מורה לנהג המונית להסיעו למלון דיפלומט שבעיירת החוף סליימה (Sliema), כשמונה ק"מ מצפון-מזרח לוולטה הבירה. שקאקי נוקט באמצעי הזהירות שהוא סבור שנדרשים: דרכון מזויף, זהות בדויה, מלון שקט בעיירה קטנה. ימים אחדים קודם-לכן הוא אפילו גילח את זקנו המפורסם, שעיטר את פניו בכל אחד מתצלומיו שהתפרסמו עד אז בכלי-התקשורת, וחבש פיאה.

לאחר הרצח סיפר נהג המונית לחוקרי משטרת מלטה כי לאורך כל הנסיעה לא חדל שקאקי לשגר מבטים לאחור, בניסיון לגלות מעקב אפשרי. אלא שהוא לא העלה על דעתו שהוא-עצמו מוביל את מתנקשיו אליו. למכשיר המסתורי שנתגלה על-ידי חוקרי מלטה, וכעבור זמן שב ונעלם, חלק נכבד בכך.

9:10, דלפק-הקבלה של מלון דיפלומט: מדובר במלון בן שבע קומות, מיושן למדי, שמחיריו נמוכים יחסית. שקאקי לא הזמין מקום מראש, אבל לא היתה לו בעיה למצוא חדר פנוי. לפקיד הקבלה מסר כי הוא סוחר לובי ובכוונתו לשהות בחדר עד למחרת בבוקר. הוא מילא את פרטיו הבדויים בטופס המתאים, וקיבל בקומה השישית את חדר מספר 15, המשקיף אל הים התיכון. מתחתיו השתרעו הטיילת ורחוב טאוור רחב-הידיים, שהתפתל לאורך החוף הארוך.

לא היו לשקאקי שומר-ראש או מאבטח, וגם לא אקדח להגנה עצמית. הוא חשש שאקדח עלול להתגלות בכליו בנמל וולטה. אבל מתנקשיו החליטו להמתין. לחוקרי המשטרה במלטה יש השערות בעניין הסיבות: המתנקשים רצו להיות בטוחים מעל לכל ספק שהאיש שאחריו עקבו מאז הבוקר הוא אכן ראש הג'יהאד האיסלמי. איש לא רצה לקחת סיכונים מיותרים. היו בעבר מקרים שבהם אנשי מודיעין רצחו את האדם הלא-נכון. כך קרה, למשל, בעיירה לילהאמר בנורווגיה, באוגוסט 1973, כאשר סוכני מוסד הרגו מלצר מרוקני חף-מפשע בשם אחמד בושיקי משום שסברו בטעות שמדובר במחבל עלי חסן סלאמה, אחד האחראים לרצח הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן, שנה קודם-לכן.

מזכירה אלקטרונית אנושית לפתחי שקאקי ולג'יהאד האיסלמי היה איש קשר במלטה - פלסטיני שנשא לאשה בחורה מקומית. תפקידו בארגון היה ככל הנראה אחד: לאסוף הודעות עבור שקאקי בעת מסעותיו התכופים של זה ללוב השכנה. מעין "מזכירה אלקטרונית" אנושית. איש הקשר, כמו גם שקאקי, לא ידע שמכשיר הטלפון הפרטי שבביתו נתון להאזנה רצופה. מכשירי הציתות נתגלו מאוחר יותר. האיש עצמו נעלם, ואינו מתגורר עוד במלטה.

10:20 לערך, חדר 616, מלון דיפלומט: ייתכן שהשלווה שנסוכה על העיירה המנומנמת החדירה בשקאקי ביטחון עצמי מופרז, והוא יוצר קשר עם אחד מאנשי ארגונו, תושב מלטה.

מתנקשיו מחליטים לפעול. על-פי פרסומים זרים, אלה היו אנשי מוסד, שהופעלו באמצעות מרכז שליטה מאולתר, שהוצב על סיפונה של ספינת סוחר אזרחית לא הרחק מחופי מלטה. כינויו המקצועי היה C‏3.

11:30 לערך, כלבו "מרקס אנד ספנסר", ברחוב Strand, מרחק הליכה ממלון דיפלומט: שקאקי, אב לשלושה ילדים קטנים, מנצל את השעות הספורות שנותרו לו עד לצאתו לנמל התעופה למסע קניות. הוא שם את פעמיו היישר למחלקת הילדים, ורוכש שם בגדים לשני בניו הקטנים, בני שלוש ושנה, ולבתו בת החמש.

מאוחר יותר אמרו שתי זבניות של המחלקה לחוקרי המשטרה כי הן זוכרות אותו היטב, הן בשל האנגלית ה"כבדה", בעלת המבטא הערבי המודגש, והן בשל המידות הקטנות של ילדיו. הוא שילם במזומן 42 לירות מלטזיות (כ-120 דולר). גרסה אחרת טוענת שאחת הזבניות זכרה היטב את שקאקי בשל הפיאה הנוכרית, שהיתה מונחת ברישול מסוים על ראשו.

13:10: עמוס שקיות-קניות בשתי ידיו, עושה שקאקי את דרכו חזרה למלון דיפלומט. עוברי-אורח מעטים בלבד היו ברחוב בשעה זו. חוקרי משטרת מלטה נחושים בדעתם שרבים מהם נמנו עם צוות החיסול.

13:20, המדרכה שבחזית מלון דיפלומט, 60 השניות האחרונות בחייו של שקאקי: דלת הכניסה המסתובבת של המלון נמצאת במפלס גבוה יותר מאשר המדרכה הסמוכה, עניין של 11 מדרגות. משני צדי גרם המדרגות מוצבות אדניות ענקיות עם פרחים. ברגע ששקאקי עלה על המדרגה הראשונה מתוך ה-11, הגיח מולו צעיר נמוך, שחרחר, עם שיער קצוץ ומטפחת פרחונית לראשו. ספק אם שקאקי הספיק להעיף מבט בצעיר שנדחק מולו, למרות שהיה שפע של מקום לשניהם על גרם המדרגות הריק.

אופנוע עם לוחיות מזויפות שישה ימים קודם לכן, יום ו', 20 באוקטובר: תייר צרפתי מגיע למלטה במעבורת מסיציליה. ברשותו אופנוע קטן מסוג ימאהה EXT בצבע כחול. כעבור יממה נגנב אופנוע אחר בוולטה, בירת מלטה. בעליו הגיש תלונה במשטרה. לוחית הרישוי של האופנוע הגנוב, QM6904, נמצאה לאחר הרצח על אופנועו הנטוש של התייר הצרפתי.

שבת, 21 באוקטובר 1995, מחנה ירמוק שליד דמשק: שקאקי נפרד השכם בבוקר מאשתו ומילדיו. אחד מהם נתלה ארוכות על צווארו. הוא המתין בסבלנות עד שהילד ירפה מאחיזתו, ורק אז נבלע במרצדס השחורה שלו. עיניים זרות עקבו אחר הפרידה, והיא אף תועדה במצלמה נסתרת.

מוקף בשומרי-ראש הגיע שקאקי לנמל התעופה הבין-לאומי של דמשק. משם המריא לבדו, ללא שומרי-ראש, בטיסה מסחרית של אייר מלטה לוולטה, בדרכו לפגישה עם קדאפי בלוב.

אחת ההערכות של צוות החקירה של משטרת מלטה היתה ששקאקי העדיף לצאת למשימות גיוס הכספים שלו במדינות ערביות ללא מאבטחים, מתוך כוונה לשמור על חשאיותם המלאה של חשבונות הבנק, שבהם ניהל את מערכת הכספים של ארגונו, שהיה מאוד ממודר ותחת הנהגה ריכוזית של שקאקי. אחת ההשערות היא שכמה בנקים בוולטה שימשו צינור להעברת כספים לבנקים בשווייץ.

עוד באותו ערב, מוצאי-שבת, יוצא שקאקי מוולטה במעבורת לטריפולי. הוא שוכר קבינה, ומשלם תמורתה 120 דולר. כעבור ארבעה ימים, ביום ד', 25 באוקטובר, לאחר שסיים את עיסוקיו בטריפולי, בכלל זה פגישה כפולה עם קדאפי, עזב שקאקי את לוב במעבורת, בדרכו חזרה לוולטה. הפעם שכר תא צנוע יותר, ושילם פחות מ-100 דולר. למחרת, יום ה' 26 באוקטובר, הגיע למלטה. יחידת המעקב אחריו זיהתה אותו בשובו.

העדים נעלמים בחזרה ליום ה', 13:25, שלושה מטרים מהכניסה למלון דיפלומט: הצעיר הנמוך עם מטפחת-הראש הגנדרנית מגיח ומתייצב מול שקאקי. הוא שולף אקדח ברטה תשעה מ"מ מצויד במשתיק-קול ויורה בראשו של שקאקי. לאחר הירי הוא פותח בריצה, עולה על המושב האחורי של אופנוע שהמתין לו עם נהגו, כשמנועו רועם, ושניהם פותחים בנסיעה מהירה על כביש הטיילת, לכיוון צפון- מזרח.

עד ראייה בשם איברהים אלפונסו, מנהל קבלה של מלון קטן, סיפר לחוקרי המשטרה כי המתנקש ירה במטח הראשון שלושה כדורים, ולאחר ששקאקי התמוטט הוא רכן מעליו וירה בו מטווח קצר שני כדורים נוספים. בניתוח שלאחר המוות נמצאו בראשו של שקאקי חמישה קליעים מסוג מיוחד. קליע שישי נתגלה תקוע בגלגל של מכונית סמוכה. חוקרי היחידה לזיהוי פלילי של המשטרה המקומית לא הצליחו להעלות השערה סבירה כיצד הגיע הקליע לשם, והאם הוא נורה מאותו אקדח. גם קליע זה נעלם מכספת משטרת מלטה.

עדי-ראייה אחרים תיארו את הצעיר בפרוטרוט. לפי תיאורם הורכב קלסתרון, שפורסם בעמודים הראשיים של עיתונים ברחבי העולם. היום מאמינים קצינים בכירים במשטרת מלטה שהקלסתרון שגוי באופן קיצוני, וקיים קשר ויזואלי קלוש בלבד בין המתנקש לבין קלסתרונו.

שניים מעדי-הראייה, שהפגינו זיכרון משובח ותיארו באוזני קציני משטרה מקומיים את דמותו של המתנקש לפרטי-פרטים (ועל סמך תיאורם הורכב הקלסתרון), נעלמו. הם מעולם לא אותרו בכתובות המקומיות שמסרו לחוקרי המשטרה. היום בטוחים קצינים במלטה שמדובר בעדויות מופרכות, מבוימות, שנשתלו על-ידי שותפיהם של המתנקשים, על-מנת לבלבל את החוקרים. האופנוע ששימש את המתנקשים נמצא מאוחר יותר נטוש מתחת לגשרון, כמה קילומטרים מזירת הרצח, נקי מטביעות-אצבעות.

בתיק החקירה, השמור בכספת של משטרת מלטה, קיימות שתי גרסאות בעניין הדרך שבה נמלטו המתנקשים ושותפיהם מהאי. גרסה אחת טוענת שהחבורה כולה עלתה על ספינה מהירה, שיצאה בבהילות לכיוון סיציליה השכנה. גרסה שנייה טוענת שהמתנקשים הועברו במהירות לספינת סוחר, שעגנה לא הרחק מהאי. שם המתין להם מסוק קטן, שהוחבא במכולה, והוא הטיסם לספינה אחרת, שעגנה בלב-ים. לשתי הגרסאות אין הוכחות.

שבוע לפני רצח רבין דר' פתחי שקאקי נרצח ביום חמישי בצהריים, אבל רק כעבור יומיים, יום שבת ה-28 באוקטובר, זוהה הנרצח כמנהיג ארגון הג'יהאד האיסלמי. באותו ערב, במהדורת החדשות של 8:00 בערב בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, דווח כי הגבר האלמוני הוא דר' שקאקי, וכי המתנקשים הם אנשי מוסד. מאוחר יותר תוקנה ההודעה החד-משמעית של הערוץ, ונטען שעל-פי פרסומים זרים המתנקשים הם אנשי מוסד.

מחליפו של שקאקי בראשות הג'יהאד האיסלמי, דר' עבדאללה רמדאן שלח, הבטיח נקמה מהירה וכואבת במיוחד. הוא צולם בדמשק שורף את דגל ישראל ודורך עליו. כוננות-על הוכרזה בכל נציגויות ישראל ברחבי העולם. על ראש הממשלה, יצחק רבין, הוגברה השמירה. מאבטחיו הוזהרו מפני ניסיונות התנקשות.

כעבור שבוע, ב-4 בנובמבר, סמוך לשעה 10:00 בערב, רבין נרצח. המחשבה הראשונה של גורמים במוסד היתה שמדובר בפעולת נקם של הג'יהאד האיסלמי. החשד הוסר עם לכידתו של יגאל עמיר. ֲ

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות