חובת ההודעה של הנישום על חדילת החזקה בנכס

האם דרישת סעיף 235 לפקודת העיריות - לפיו, אם חדל אדם להחזיק במקרקעין עליו להודיע על כך בכתב לרשות המקומית ורק לאחר מכן הוא יהא פטור מתשלום ארנונה - יכול שתתמלא באופן עקיף, וזאת ע"י הוכחה, כי הרשות המקומית ידעה על חילופי המחזיקים?

מפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בת"א עולה, שהתשובה על כך חיובית, אם כי בנסיבות העניין לא הוכחה ידיעה זו כדבעי.

מנטין משה ז"ל (להלן: המערער) היה המחזיק של נכס המצוי בתחום עיריית ראש העין (להלן: המשיבה) עד לשנת 1977. באותה שנה הושכר הנכס על פי חוזה שכירות לחיים יסקרוביץ', ועל פי החוזה הוטלה חובת תשלום הארנונה עליו. לא המערער ולא יסקרוביץ' טרחו להודיע לעירייה בהודעה בכתב על השכרת הנכס ועל היותו של יסקרוביץ' המחזיק בנכס מאותה שנה ואילך. העירייה הגישה תביעה נגד המערער לביהמ"ש השלום ברמלה, לתשלום ארנונה בגין הנכס.

בבקשה לרשות להתגונן שהגיש המערער, ושנתמכה בתצהירו של חיים יסקרוביץ' (להלן: המצהיר), נטענו שתי טענות: האחת - טענת פירעון; והשנייה - היעדר יריבות בין העירייה למערער, שכן בעל הדין הנכון לגבי תשלום חוב הארנונה הוא השוכר יסקרוביץ', כיוון שהבעלים הרשום חדל להיות המחזיק במקרקעין החל ממועד ההשכרה.

הרשמת חיימוביץ' דחתה את הבקשה על שני טעמיה: לעניין הפירעון נכתב, כי זו הייתה טענה סתמית שאיננה מפורטת כדין וכנדרש ומציינת את סדרי הפירעון, סכומים, תאריכים, אמצעי תשלום וכיוצא בזה, כנדרש ממי שטוען טענת פירעון. לעניין הטענה השנייה קבעה הרשמת, כי מי שחדל להיות המחזיק במקרקעין חייב להודיע על כך לרשות כדי לזכות בפטור מהמיסים החלים. "המצהיר נשאל בעניין זה ב'רחל בתך הקטנה' והודה, כי מעולם לא העביר את הסכם השכירות לעירייה ואף לא הודיע להם על שינוי המחזיקים באופן אחר". מכאן, דחיית הטענה כי בעל הדברים הוא המצהיר יסקרוביץ' ודחיית הטענה כבסיס למתן רשות להתגונן.

בעניין זה הסתמכה הרשמת על הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) הקובע: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או בניין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה, ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

על פסק הדין הגיש המערער ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א, שדן בו בהרכב השופטים: י' גרוס (סגן הנשיא), א' קובו, מ' רובינשטיין.

לטענת המערער, העירייה ידעה שהמחזיק במקרקעין הוא המצהיר, לפי חשבונית שהוצגה לבית המשפט קמא מטעמו של עורך הדין דחבש (שפעל מטעם המשיבה בהליכים משפטיים לגביית חוב הארנונה), שניתנה למצהיר על תשלום בגין חוב עירייה, מיסי מים וארנונה, ללא פירוט הנכס שאליו מתייחס התשלום. מכוח חשבונית זו מבקש המערער לקבוע, כי די בה להוכיח, לצורך מתן הרשות להתגונן, על ידיעת העירייה לגבי מעמדו של המצהיר בנכס.

ביהמ"ש המחוזי קובע, כי בערעור אין ממש. להוציא אותה חשבונית, אין ולו קצה של פירוט, כיצד ואיך שילם המחזיק במקרקעין עבור תשלומי הארנונה וכיצד יכולה היתה המשיבה ללמוד מאותם תשלומים כי יסקרוביץ' - המצהיר - הוא בגדר "המחזיק" במקרקעין, המשלם מטעמו ועבורו עצמו את תשלום הארנונה.

סעיף 325 לפקודת העיריות וסעיף 161 לצו המועצות המקומיות, מטילים חובה על מי שחדל מלהחזיק בנכס להודיע לעירייה או למועצה כי חדל להחזיק בנכס, וכי אם לא עשה כן - ימשיך הוא לחוב בתשלום הארנונה שהוטלה על הנכס. בכל תצהירו של יסקרוביץ', שתמך בבקשה לרשות להגן, לא צוין כיצד הביא לידיעת העירייה כי התשלום ששילם, אם שילם, הוא או מטעמו - כשוכר הנכס וכמחזיק בו. יצוין, כי להוציא חשבונית אחת, שאליה נתייחס בהמשך, אין בתצהיר כל פירוט על תשלום אחר ששולם לרשות מקומית כארנונה, ובאשר לאותה חשבונית, לא ניתן ללמוד ממנה על מערכת היחסים שנתקיימה בין הבעלים לבין השוכר, ואי אפשר לדעת מאמצעי התשלום הנ"ל לעניין שכירות הנכס ואחזקת המקום.

אין מקום להטיל על רשות מקומית הסקת מסקנה עובדתית - ומאליה גם משפטית - שלפיה, מי ששילם עבור חוב ארנונה הוא בגדר מחזיק. גם אילו היינו מניחים, לצורך דיון זה, כי דרישת הכתב שבסעיף 325 אינה חוסמת את דרכו של המערער להוכיח מתן הודעה על חילופי מחזיקים בדרך אחרת, התצהיר התומך בבקשה לרשות להגן אינו מניח כל תשתית אף לצורך המוגבל של רשות להתגונן על מסירת הודעה לרשות באופן אחר זולת התשלום על ידי יסקרוביץ', ולעניין זה אין באמצעי תשלום יחיד, כאמור, כדי להוכיח דבר ולהניח תחילתה של ראיה לרשות להגן.

ראוי לציין גם, כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית, רשאי להשיג עליה לפני מנהל הארנונה כי הוא אינו מחזיק בנכס (ראו חוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976).

אין ולא נטענה בבקשה לרשות להגן כל טענה, שלפיה לא נתקבלה כל הודעה על חיוב בארנונה, ומכאן שגם לא היתה השגה לפני הרשות המקומית לעניין המחזיק בנכס, ומי שרשום היה כבעלים וכמחזיק היה ונותר האחראי לתשלום.

התוצאה הסופית: הערעור נדחה.

ע"א 1216/99 ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופטים י' גרוס (סגן נשיא), א' קובו, מ' רובינשטיין. בשם המערער: עו"ד כהן, בשם המשיבה: עו"ד וייס.