סולומון, תושב ערד, הוא בעל 10 דונם קרקע חקלאית ליד תחנת רכבת מזרח. על המגרש בית אריזה בן 3,400 מ"ר, שהושכר במשך 25 שנים למפעלים שונים. ב-1997 פינו השוכרים את השטח, ומאז הוא עומד ריק. סולומון אומר, כי ביקש להשכיר את המבנה לאחרים, אך העירייה הודיעה לו שמעתה עליו להשכיר את המבנה רק כבית אריזה, ואין שוכר במצב הנוכחי של השוק.
למרות זאת, דורשת העירייה מסולומון לשלם ארנונה כאילו הבניין מיועד לתעשייה, 82 שקל למ"ר לשנה, שהם 280 אלף שקל לבניין. מכאן, שמצד אחד אוסרת העירייה על סולומון להשכיר את הבניין לתעשייה, ומצד שני היא גובה ממנו ארנונה כאילו הבניין מיועד לתעשייה. העירייה אומרת בתגובה, כי "עד לאחרונה" היו הנכסים מושכרים לתעשייה, ועל סולומון לשלם לפי עיסוקו של השוכר האחרון.
ועדת ערר דחתה ב-30 באפריל את הערר שהגיש סולומון על החיוב בארנונה. הוועדה קבעה, כי המבנים שימשו לתעשייה ולא לחקלאות, ולכן אין סולומון זכאי לארנונה הנמוכה שמשלמים מבנים חקלאיים. עוד אומרת הוועדה, כי מסמכים שהוצגו בפניה מלמדים, שהעירייה לא מנעה מסולמון לקבל אישור לשימוש חורג, ואם החליט שלא לבקש שימוש חורג, אין הדבר מצדיק טענותיו נגד העירייה.
סולומון הגיב על קביעת הוועדה באומרו ל"גלובס": "היה לי שוכר שביקש רשיון מיידי. לו הגשתי בקשה לשימוש חורג, היה הטיפול בה נמשך זמן רב, והייתי מפסיד את השוכר. ממילא, השימוש החורג הוא ל-3 שנים בלבד".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
