הנישום בארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר

עמדת מנהל הארנונה נבעה מכך שמשרד הבטחון זכאי להנחות משמעותיות בתשלומי ארנונה, הנחות שלא יחולו במקרה שהחייב בתשלום תהא חברת נורקייט.

חבות בתשלום ארנונה מוטלת, כידוע, על המחזיק בנכס מקרקעין, וזה איננו בהכרח הבעלים שלו, אלא מי שמקיים את הזיקה הקרובה ביותר לנכס (כגון, שוכר, בר רשות או מחזיק אחר). וכך, לצורך ההמחשה, מפעילי מזנונים במבנים המשמשים משרדי ממשלה ומשרדים ציבוריים אחרים, מחוייבים בתשלומי הארנונה, בהיותם המחזיקים בפועל של המזנונים.

ועדת הערר על הארנונה הכללית ליד עירית ת"א קיבלה את עררה של חברת נורקייט וקבעה כי המחזיק בנכס הינו משרד הבטחון. "הנכס נשוא הערר זה נמצא בתוך המחנה הצבאי הקריה", קבעה הוועדה, "דהיינו, לציבור הרחב אין גישה חופשית אל הנכס ורק עובדי משרד הבטחון או חיילי צה"ל או מוזמנים מטעמם רשאים להגיע אל הנכס. מכאן, שלהבדיל ממזנון אחר במוסד אחר שלכל המעוניין בכך יש אפשרות להנות משרותיו, כאן, העוררת מעניקה שרות אך ורק לעובדים ומוזמנים מוגדרים. מכאן שהנאתה מהמקרקעין בהם היא פועלת משתלבת במבנה בעל הנכס ומוגבלת לפעילותו בלבד".

נטל הראיה להוכיח את טיב השימוש בנכס מוטלת על מנהל הארנונה. סעיף 287 לפקודת העיריות מסמיך אותו לחקור ולבדוק מיהו המחזיק בנכס, בין היתר במטרה למנוע מצב שמי שאינו זכאי להנחה יהנה ממנה ובכך תיווצר הפלייה בין נישומי ארנונה שונים. במקרה הנדון, מנהל הארנונה לא הוכיח שחברת נורקייט עושה שימוש במיתקן לצרכים אחרים, שאינם צרכי משרד הבטחון או חיילי צה"ל.

(ערר 00-046 נורקייט בע"מ נ. מנהל הארנונה בעירית ת"א. בפני ועדת הערר על הארנונה ליד עירית ת"א. החלטה מיום 27.6.01. בשם העורר עו"ד דורית לוי טילר)