"עדיף להתפיל מי אקוויפר מזוהמים"

"יש לעודד את הטיפול במי אקוויפר מזוהמים לשם הגדלת מקורות מי השתייה בארץ. עלות הטיפול במים אלה נמוכה ממחיר התפלת מי ים, והיא תמנע את התפשטות הזיהום למקורות מים נוספים". זוהי מסקנת מחקר שערכו ראש המעבדה לטכנולוגיה של הטיפול במים באוניברסיטה העברית, אבנר עדין, והמהנדס הראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות לשעבר, רמי הלפרין. המחקר פורסם בבטאון הנדסת מים נוזלים והשקיה.

לדעת הלפרין ועדין, הדרך הנכונה והיעילה ביותר לטיפול באקוויפר היא אמנם למנוע מראש את זיהום המים במקור, אולם בשל בעיות אכיפה הדבר אינו אפשרי. למרות כל המאמצים לא ניתן למשל למנוע דליפות ממיכלי דלק ביתיים, או זיהום שיוצרים בתי מלאכה ומפעלים קטנים המזרימים שפכים המחלחלים לקרקע. בעיה נוספת נובעת מהזיהום הטבעי של מי התהום הנגרם על ידי פלואוריד, ניטרטים ועוד.

לדברי הלפרין ועדין, עד לאחרונה היה נהוג לפסול לשתיה מקור מים שהזדהם ולהפנות מים אלה לאספקה חקלאית. הבעיה מתעוררת בתקופת מחסור במי שתייה, ובעיקר בישובים עירוניים, שאין להם שטחים חקלאיים.

פסילת מקור מים פירושה קניית מים ממקור חיצוני, שהיא הוצאה כספית גבוהה הנובעת מעלות שאיבת המים. קניית מים מחייבת שינויים רבים במערכת אספקת המים העירונית, כאשר במקום לספק את המים מקידוחים המפוזרים בכל שטח הרשות המקומית, יש צורך לספק מים בעלות גבוהה יותר ממקור חיצוני בודד. בנוסף לכך, טוענים עדין והלפרין, אקוויפר שאינו מנוצל אינו קולט את תוספת מי הגשם היורדים על הקרקע מעליו, ולכן מים אלה הולכים לאיבוד ומהווים הפסד כבד למשק המים.

במחקר מצוינות שורה של מתכות כבדות אשר הימצאותן במים בריכוזים העולים על המותר מהווה סכנה בריאותית כבדה, ביניהם ארסן, בריום, קדמיום, עופרת, כספית, ניקל ועוד. מתכות אלה עלולות לגרום לסרטן, לאנמיה, להרס מערכת העצבים והרבייה, לפגיעה בכליות ועוד.

עדין והלפרין מציעים שורה של שיטות לטיפול במים, והשתיים העיקריות הן אוסמוזה הפוכה ואלקטרודיאליזה. לטענתם, שיטות אחרות הידועות כיום כגון זיקוק, חילוף יונים וניטריפיקציה, הן יקרות מדי או לא יעילות מספיק.

בשיטת האוסמוזה ההפוכה מועברים המים דרך ממברנות סלקטיביות (קרומים סינתטיים) החדירות למים ואינן חדירות למלחים. ההפרדה בין המלחים למים מתאפשרת על ידי העלאת לחץ המים כך שהוא גבוה יותר מהלחץ האוסמוטי של המלחים. הלחץ שיש להפעיל הוא ביחס מתאים לריכוז המומסים במים. חסרונה של השיטה הוא בכך, ש-10% מהמים אינם מושבים בשל ריכוז גבוה של המלחים. עלות השיטה 21.2 סנט למ"ק למתקן המייצר 1.8 מיליון מ"ק לשנה בשיטת BOT.

שיטת האלקטרודיאליזה אף היא תהליך ממברני המופעל באמצעות חשמל. הטכנולוגיה קיימת עשרות שנים, אך בשנים האחרונות הוכנסו בה שינויים התורמים לשמירת הממברנות לאורך תקופה ארוכה. עלות הפקת מ"ק מים 19.7 סנט. למיתקן המפיק 1.8 מיליון מ"ק מים לשנה בשיטת BOT.

לדעת הלפרין ועדין, יש צורך במחקרים נוספים להוזלת עלות שתי השיטות, במיוחד בתחום האנרגיה וצריכת הכימיקלים, ולהיערך לפתרון הבעיה בקנה מידה גדול. עוד הם מציעים לבחון שורה של נושאים חשובים נוספים, בין השאר, חיבור בין קידוחים סמוכים לשם ניצול יתרון הגודל, ובדיקת אפשרויות לסילוק רכז המלחים שנוצר בעת התהליך בעלות נמוכה ככל שניתן.