סרט הולך לאיבוד

דייוויד (אוסמונט) הוא הילד-רובוט הראשון שמסוגל להרגיש ולאהוב. בחברה שבנתה אותו יש בני זוג שמאמצים אותו, ועל אף שהוא אוהב את אמו, החיים בבית הופכים בלתי אפשריים. אמו נוטשת אותו והוא יוצא למסע כדי לברר, האם הוא שייך לבני האדם או לרובוטים.

אורי קליין ("הארץ") מוצא נטייה בולטת של ספילברג לסנטימנטליות וליצירת "הזדהות רגשית ישירה ומיידית". הסיטואציה הבסיסית, ילד שמבקש את אהבת אמו, שאינה מסוגלת להעניק לו אותה, טעונה למדי ו"רק טיפול זהיר ועדין יכול להבליט את מרכיביה האפלים והמאיימים. אבל ספילברג מנסה כאן ללכת על כל הקופה, והוא תוקף את הסיטואציה המרכזית באופן חזיתי כל-כך, עד שהתוצאה מעוררת אי נעימות ומבוכה".

הסרט גדוש ב"רעיונות פסאודו-פילוסופיים, במרכיבים עלילתיים שלקוחים מהאגדות, בסמלים ובאסוציאציות שחלקם משונים ביותר", ולכן "הולך לאיבוד". יש בו קטעי "ספקטאקל מבולבלים וארוכים מדי(...) ולקראת סופו יש הרגשה שהוא מסתיים ומתחיל שוב כמה וכמה פעמים". התוצאה "מעייפת". החומרים שבו מזכירים את "אי.טי", אבל הם חסרים אותה "תחושה של קסם נאיבי, שהפך את 'אי.טי.' לחוויה מספקת מבחינה רגשית".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב) טוען שהציפיות הגבוהות גרמו אכזבה ("גם מההיבט הכלכלי"). "הרעיונות שעליהם מבוסס הסרט מיושנים", ו"לא ברור איך ספילברג, שמכיר ויודע מדע-בדיוני, ושנודע בחוש הריח המפותח שלו לטרנדים, לא הבחין שאין כאן שום חידוש עקרוני".

אבל "הסיבה העמוקה יותר לשעמום שהסרט מטיל, קשורה כנראה לכך שהמניע שלו, רצונו של הרובוט דייוויד להפוך ל'אמיתי', הוא בלתי-אנושי בעיקרו, ולפיכך אינו מעורר שום הזדהות בקרב אנשים 'אמיתיים'". בשליש האחרון, קצבו של הסרט "משתפר, ומופיעות בו כמה סצינות מרשימות", אבל הסך הכל מאכזב.

דבורית שרגל ("רייטינג") הכי מתרשמת מחלקו הראשון של הסרט, שבו "מתגייס המדע-הבדיוני לתיאור קשר ה'אהבה' בין בן לאמו". אוסמונד, שמגלם את הילד-רובוט, "מבין לחלוטין את משמעות התפקיד שלו" ו"יש לו חלק גדול בתיווך בין הסרט לקהל (...). הפעולות שדייוויד עושה, בניגוד להוראות מפעיליו, הן שהופכות אותו אנושי יותר, והן שגורמות לגירוש מגן העדן שלו - החיים עם אמו".

בחלקו השני דייוויד יוצא למסע שיהפוך אותו, כך הוא מקווה, לילד אמיתי. כאן "הסגנון משתנה". המעבר בין שני החלקים הוא "אחד התפרים היותר גסים שנראו באחרונה בקולנוע, והוא בולט דווקא בגלל האיכויות יוצאות הדופן של הסרט".

החלק השלישי "הופך למתרפס עוד יותר, לסרט מדע בדיוני רב-אפקטים ועיצוב. זה לא בלתי מרהיב, זה רק לא אנושי, ומנוגד לגמרי לשליש הראשון(...) ומה שעובד בחלק הראשון הופך למתיש ודביק בשלישי". למרות הכל, שרגל ממליצה לראות.

בקיצור: זה לא ספילברג במיטבו, ולמרות החסרונות, ללכת לראות.