יו"ר קק"ל, שלמה גרבץ, יפוצה ב-175 אלף שקל בגין לשון הרע

גרבץ היה במועד הגשת התביעה, (1994), חבר הנהלת הסוכנות היהודית והתנועה הציונית, ראש מחלקת הנוער והחלוץ ויו"ר סיעת הליכוד בהנהלת הסוכנות הציונית.

הנתבע, יצחק בן-יעקב, חבר הליכוד ששימש כשליח בית"ר במקומות שונים בעולם, כתב בתקופה הרלוונטית רשימות לביטאון של בוגרי בית"ר, "בדרכו", שהוצא לאור ע"י יוסף שטיינר, שעל-פי הנטען היה העורך האחראי שלו.

התביעה של גרבץ עסקה בדברים שפורסמו בביטאון בדצמבר 1993, ואשר היו פרי עטו של בן-יעקב. המאמר, שפורסם במדור אקטואליה ונשא את הכותרת "נציגנו בסוכנות היהודית", כלל, בין היתר, ביטויים לפיהם "ראש הסיעה של התנועה בסוכנות (גרבץ) משתף פעולה מלא עם היו"ר (שמחה דיניץ), ומשמש לו כסות קבועה לכל נושא".

עוד נכתב במאמר, "אנו עדים לשתיקה מוחלטת של סיעה שלמה בכל המתרחש בסוכנות. האם שתיקה זו מהווה שותפות לפשע?"; "האם נציגי התנועה בסוכנות היו בין הנהנים משיטות פסולות ועל כך שתיקתה?"; "יש לקרוא לסדר דחוף את נציגי התנועה בסוכנות ולחייבם להוקיע את הקורה שם ולהדגיש את ניקיון כפיהם בכל הקשור לשחיתות שפשתה במערכת זו".

גרבץ, ששימש באותה עת כיו"ר סיעת הליכוד בהנהלת הסוכנות, אמר, כי ביטויים אלה האשימו אותו בשותפות למעשיו כביכול של שמחה דיניץ ובהשתקתם, ובכך הם מהווים לשון הרע. הרקע למאמר היה חשדות שנבדקו, לפיהם דיניץ עשה שימוש לא ראוי בכרטיס אשראי של הסוכנות לצרכיו הפרטיים (נגד דיניץ הוגש כתב אישום וביהמ"ש העליון זיכה אותו בדעת רוב מאשמה).

גרבץ עתר לפיצויים בגובה 700 אלף שקל. יצחק בן-יעקב הגיש תביעה שכנגד בסך 200 אלף שקל, שעניינה מחטף פומבי מספטמבר 1992, אז כתב גרבץ למערכת "בדרכו" מאמר בתגובה למאמר של בן-יעקב, ובו נאמר, בין היתר, כי בן-יעקב נתפס כשהוא שולח ידו בכספי בית"ר.

ב-23.7.01 דחתה השופטת, הילה גרסטל, את התביעה שכנגד וקיבלה את התביעה העיקרית של שלמה גרבץ נגד בן-יעקב ושטיינר. גרסטל קבעה, כי הם אחראים לפצותו בגין הוצאת לשון הרע. בן-יעקב חויב לשלם לגרבץ הוצאות בגין התביעה שכנגד בסך 30 אלף שקל.

הצדדים הסכימו, כי סכום הפיצויים יוכרע בפשרה על-פי סמכותה של השופטת, ובלבד שהסכום שייפסק לא יפחת מ-125 אלף שקל ולא יעלה על 200 אלף שקל, ובכל סכום שייפסק יישא בן יעקב ב-80% ושטיינר ב-20%. (ת.א 511/94).