"הגיע הזמן להשתמש בקולחים להשקיה והשבה"

למסקנה הזו הגיע מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות, אהוד לשם, בעקבות סיור שערך בג'ורג'יה ובפלורידה שבארה"ב, בהן 90% מהקולחים מנוצלים להשקיה ולהשבה. בפלורידה בלבד קיימים יותר מ-400 מתקני טיהור שפכים המשמשים להשקיית השטחים הפתוחים.

לשם הדגיש, שגם בישראל התפתחה מודעות לכך שיש להשיב את מי הקולחים לחקלאות ולהשקיה, אך למרות זאת המדינה, האחראית על משק המים, אינה מיישמת החלטות אלה בהיקף הרצוי, ומטילה את מלוא האחריות לכך על הרשויות המקומיות ועל החקלאים.

בדו"ח סיכום הסיור הדגיש לשם, שעל המדינה לנקוט בשורה של צעדים מידיים. בין השאר, לחייב את היזמים, במסגרת תוכניות המתאר, להקים מערכות מים כפולות לשתייה ולהשקיית גינון פרטי וציבורי; לשנות את התקנות לטיהור המים ולהעלות את רמת הטיהור.

לשם קרא למשרד הבריאות ליטול על עצמו את הנהגת הנושא כולו: "על משרד הבריאות לערוך שינוי מחשבתי אמיתי של כל הנושא, וזאת מאחר שהוא עומד להתמודד עם מצבים חדשים בלתי ידועים. בכל הנוגע לפעולות הקשורות למיחזור המים ושימושם החוזר, משרד הבריאות חייב להיות מנחה ולהתארגן במהירות בכיוון זה. עמידה במקום היא נסיגה, ולכן יש לשלב חשיבה ליצירת פתרונות יצירתיים. על משרד הבריאות להחליט, האם לקבל את האחריות להמשיך ולהוביל את נושא השימוש החוזר בקולחים, דבר הנעשה בעולם המערבי, או להישאר בעמדה פסיבית. אי קבלת החלטות תגרור לביצוע מעשים ללא בדיקה מעמיקה על כל ההשלכות הבריאותיות מכך, או ליציאתו של משרד הבריאות מהתמונה".

באשר לאפשרויות השימוש במים ובאשר לאחריות הגורמים השונים למשק המים אמר לשם: "מדינת ישראל מתאפיינת במשק מים ריכוזי, שבו נציב המים הוא האחראי למשק המים. גם תוכנית המתאר הארצית למים וביוב (תמ"א 34) קובעת ריכוזיות של המתקנים. ב-2001 הכריז משרד התשתיות על ייבוש הגינון הציבורי, והטלת מגבלות על הגינון הפרטי, ובכך גרם לרשויות המקומיות לערוך תכנונים ראשוניים ליצירת קולחים משופרים בתוך שטחים בסמיכות לגינון הציבורי. בכך נוצר מצב חדש, לפיו קיים חוסר שליטה מוחלט של נציב המים על המשאב שהוא מופקד עליו, עובדה המחייבת שינוי מוחלט בתפיסה.

"על המדינה לקחת חלק פעיל במימון השבת הקולחים. בעבר התקבלה החלטה להעניק 800 מיליון שקל בנמשך 10 שנים להשבת הקולחים, אך הכספים לא שוחררו. יש להוציא לפועל את האמירות על הענקת המענקים למערכות הטיהור וההשבה המוגשות ע"י היזמים. בנוסף לכך, צריכה להתקבל החלטה על העשרת מי התהום בקולחים הראויים. במקביל, על המדינה לקבוע מערכת של ענישה וקנסות על רשלנות, כאשר רשות תחדיר מים שאינם ראויים. בשנות ה-70 ראה המימשל המרכזי הפדראלי בארה"ב, את הצורך בטיהור שפכים כצורך לאומי, ולכן מימן כ-90% מעלות הקמת מכוני הטיהור.

"על שולחן משרד הבריאות מונחות מספר תוכניות לניצול מקיף של קולחים, בין השאר, תוכנית קולחי השרון, תוכנית שוהם, תוכנית חבל מודיעים, תוכנית נתב"ג, תוכנית מודיעין עילית, ועוד. על משרד התשתיות ומשרד הבריאות להחליט מה לעשות בתוכניות ולהתחיל ביישומן במהירות האפשרית.

לטענת לשם, החידוש היחיד בטכנולוגיה של טיהור השפכים הוא בהחלטה לטפל טיפול נוסף במים באמצעות שיטת הממברנות או באמצעות סינון נוסף, והעלאתם לרמה שלישונית. להערכתו, בנושא זה אין קיצורי דרך, ואם המדינה רוצה בהשבת קולחים, עליה לעבור את כל התהליכים: "אם קושרים את הקצוות טכנולוגיה ומדיניות והסברה, ניתן לפתור את בעיית מחסור המים בצורה מושכלת, תוך כדי שמירה על בריאות הציבור ואיכות הסביבה".