בג"ץ: לנמק הפטור מארנונה למוסדות ציבור שאינם עומדים בקריטריונים

בכך נענה בג"ץ לשלוש עתירות שהוגשו בנושא על ידי העיריות, המכוונות נגד מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית ובתי החולים שמפעילות קופות החולים השונות. העתירות הוגשו בשנת 1999 ובשנת 2000.

על פי הצו, יש לבחון את האישורים שניתנו על ידי השרים לצורך פטור מתשלום ארנונה, לאור הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים בפברואר 1999. העיריות מבקשות לבחון מחדש את האישורים שניתנו, ולשקול את ביטולם.

על פי העתירות השונות, בפברואר 1999 הופץ בקרב הרשויות המקומיות חוזר משרד הפנים, ובו רשימת הקריטריונים שעל מוסד המבקש לקבל פטור מארנונה לעמוד בהם. על פי הנוהל, הפטור מארנונה יינתן ל-3 שנים בלבד, על בסיס הצהרה של המוסד, לפיו מטרתו היא ברווחת הציבור, והוא איננו גובה תמורה עבור פעולותיו, או גובה תמורה נמוכה באופן משמעותי ממחיר השוק, המשקפת את הפן ההתנדבותי של המוסד.

עוד קבעו הקריטריונים, כי פטור יינתן אם התמיכה הממשלתית או העירונית למוסד איננה עולה על 50% מהכנסותיו. בעתירה נטען, כי מכון ויצמן מוכר את תוצאות מחקריו לגופים מסחריים, מתקיימת בו פעילות בתשלום כגון הדרכות לנוער, פועלים בו חנות מזכרות, קפיטריה, מרכז נופש, אולם הצגות ומלון - והכל תמורת תשלום. עוד נטען לגבי מכון ויצמן, כי על פי פרסומיו, 52% ממקורות ההכנסה שלו היו מהממשלה.

לגבי האוניברסיטה נטען, כי היא גובה שכר לימוד מתלמידי הפקולטה לחקלאות ברחובות, ומתקיימים בתחומי הפקולטה אירועים מסחריים וחוגי ספורט בתשלום. נטען, כי למעלה מ-70% מתקציב האוניברסיטה מקורו מאוצר המדינה.

גם בתי החולים אינם מקנים שירות חינם למטופלים והמאושפזים: הם מקבלים תשלום עבור כל יום אשפוז, ולא מדובר בהתנדבות. כל הגופים הללו מקיימים פעילות עיסקית. (בג"ץ 26/99).