התיישנות הליכי גבייה מינהליים

האם על הליכי גבייה מינהליים - לפי פקודת העיריות - חלה התיישנות? האם ניתן להעלות טענת התיישנות זו מצד האזרח במסגרת תביעה למתן פס"ד הצהרתי, ולא רק במסגרת כתב הגנה? על שאלות אלה משיב השופט ורדי מבימ"ש השלום בחיוב. לבימ"ש השלום בת"א הוגשה תובענה לתת פסק דין הצהרתי, לפיו דרישת תשלום חוב שהומצאה לסרור יפה (להלן: "המבקשת") מטעם עיריית רמת-גן (להלן: "המשיבה") בטלה ומבוטלת, וכי המבקשת לא חייבת את הסכום הנקוב בדרישת התשלום.

לטענת המבקשת, ביום 18.1.2001 קיבלה דרישת תשלום חוב (להלן: "הדרישה") בסך 36 אלף שקל לעיריית רמת-גן, ע"ח ארנונה ומים (להלן: "החוב"). החוב הוא בגין השנים 1991-1990, והוא עבור נכס הנמצא ברחוב ביאליק 60 רמתגן (להלן: "הנכס"). בין השאר טענה המבקשת להתיישנות החוב, שכן אין זכות למשיבה לתבוע אותו יותר, היות שעברו כעשר שנים.

המשיבה טוענת, כי התיישנות היא טענת הגנה בלבד, לכן אין היא יכולה להיות עילה לתובענה בפי התובע, כשהמדובר בטענה דיונית, להבדיל ממהותית, כאשר אין בטענה זו כדי לבטל את הזכות לגופה. עוד טוענת המשיבה, כי התיישנות חלה רק על זכותה של רשות מקומית להגיש תביעה אזרחית בגין חוב ארנונה (עפ"י פקודת העיריות (נוסח חדש) סעיף 317), וכי אין היא חלה על זכותה של הרשות לגבות את החוב בדרך מינהלית עפ"י פקודת העיריות (נוסח חדש) סעיפים 315-309 (מכוח סמכויות שהוענקו לראש העירייה).

לכן, לטענת המשיבה, אין נפקא מינה, כי חובה של המבקשת נתגבש עשר שנים קודם לדרישת התשלום. החוב בעינו עומד, והמשיבה רשאית לגבותו, וזאת מכוח הליכים של גבייה מינהלית והסמכויות שהוענקו לראש העירייה, השונים מהדרך של הגשת תביעה משפטית בדרך הרגילה.

אין מחלוקת, קובע השופט ורדי, שהדרישה הראשונה לתשלום נמסרה ביום 13.08.1991, כך שבכל מקרה עברו יותר משבע שנים ממועד התגבשות עילת התביעה - המועד שבו נוצר החיוב בתשלום הארנונה.

מועד החיוב בארנונה נוצר בכל שנת כספים עם פרסום ההודעה על שיעור הארנונה לפי סעיף 277 לפקודת העיריות, ועם קביעת המועדים לתשלום לפי סעיף 274ג', ובמקרה דנן - ממועד החיוב בארנונה עברו למעלה משבע שנים. לאור העובדה שממילא הודעות הדרישות למבקשת נשלחו לאחר שבע שנים מהתגבשות עילת תביעה, אין צורך להכריע גם בשאלה האם משלוח דרישות אלו מפסיק את המירוץ ההתיישנות.

השופט ורדי דוחה את טענת המשיבה, שטענת ההתיישנות הינה טענת הגנה בלבד, שלא יכולה לחול במקרה דנן. עפ"י טענה זו, טענת ההתיישנות היא טענת הגנה בלבד ואין היא יכולה להיות עילה לתובענה בפי התובע, כשטענה זו משתמעת מכוח חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, סעיף 2. השופט ורדי מסתמך על פסק דינו של השופט ביין ה.פ 30340/97 (חי), בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' המועצה האזורית זבולון, דינים מחוזי לב(8) 859, אשר קבע:

"התיישנות אינה יכולה לשמש עילת תביעה אלא מדובר בטענת הגנה, אך השאלה אם מדובר בעילת תביעה או הגנה אינה נבחנת במישור החיצוני הפורמלי (אלא לפי מהותם הפנימית של הדברים).

תובענה לפס"ד הצהרתי יכולה להיות מוגשת (והיא אכן מוגשת לא פעם) ע"י מי שב"פוטנציה" עלול להיתבע והוא בא לשריין מראש את זכותו או מעמדו בפני "התקפה". היעלה על הדעת שהוא לא יוכל להעלות טענות התיישנות כנגד עילות התקיפה האפשריות?"

במקרה שבפנינו, קובע השופט ורדי, המבקשת היא "הנתבעת" בפועל, שכן ממנה תובעים את חוב הארנונה בגין הנכס. לעומתה, המשיבה היא "התובעת" בפועל, שכן היא זו אשר תובעת את חוב הארנונה מהמבקשת. בנוסף, למשיבה קיימת לכאורה הזכות בחוק, להשתמש בגבייה מינהלית לתשלום חוב הארנונה, דבר היכול לגרום לכך שחייב בתשלום לא יוכל להגן על עצמו בטענת ההתיישנות אפילו אחרי שנים רבות, ולא סביר שכוונת המחוקק היתה למנוע מחייב את האפשרות להגן על עצמו על פי חוק, כשעיקר כוונת טענת ההתיישנות הינה להגן על נתבע מידי תביעה מסוימת.

ורדי: "אף אני דוחה את טענת המשיבה, כי התיישנות אינה חלה על גבייה מינהלית. המשיבה מנסה ל"אחוז את החבל משני קצותיו" ולהכניס את המבקשת למעשה למלכוד, שכן מחד המשיבה לא מגישה תביעה אזרחית רגילה בגין החוב, שכן היא מודעת לטענת ההתיישנות ומנסה לעקוף מחסום זה באמצעות הליכי גבייה מינהליים, ומאידך טוענת המשיבה שלא ניתן להתגונן כלפי הליכים אלו בטענות התיישנות, טענה שאין לקבל".

ניתן לפרש גם פרשנות רחבה את הפעולות המשפטיות שנוקטת המשיבה בהליכי גבייה ועיקול שלמעשה מהווים מעין הליך שיפוטי, שלא יעלה על הדעת שאדם לא יוכל להתגונן בפניו. מדובר בפעולה המצריכה שיקול דעת מעין שיפוטי הדומה לעיקול עפ"י תקנות סד"א. אין למנוע מהאזרח אפשרות לטעון טענות ולהתגונן מפני פעולות כאלו, כולל טענה של התיישנות שהדרך היחידה שהוא יכול להעלותה הינה במסגרת הליך עצמאי ותובענה לסעד הצהרתי כפי שנעשה במקרה דנן. זאת, כאמור, עקב התנהגות הרשות עצמה ובחירתה בדרך זו, תוך ניסיון לעקוף את הצורך בהגשת תביעה רגילה והתמודדות עם טענת ההתיישנות.

דהיינו, ניתן לראות "הליכי גבייה מינהליים" כ"הליכים משפטיים" בהקשר זה, כשהרשות המקומית פועלת בהליכים אלו תוך שימוש בסמכויות אכיפה מינהליות שהוענקו לה עפ"י החוק ובמצב בדברים זה, ניתן להעלות כנגד הליכים אלו טענות התיישנות.

למעלה מן הצורך וכמצטבר לשאלת ההתיישנות השופט ורדי סבור שבחינת התנהגות המשיבה כרשות מינהלית וההלכות לגבי שיהוי ומניעות מביאים במקרה דנן לאותה תוצאה של דחיית התובענה. דרישת תום הלב המוטלת על הרשות המינהלית כרשות ציבורית מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן הפרט וזאת בין שהרשות פועלת בתחום המשפט האזרחי ובין שפועלת בתחום המשפט הציבורי.

רשות מינהלית חבה חובת הגינות מוגברת תוך דגש על השוויון בין הרשות לפרט, המשקל המיוחד שראוי לתת למצגיהן של רשויות מינהליות תוך איזון בין עיקרון חוקיות המינהל לאינטרסים של הפרט, שהסתמך בתום לב ובסבירות על מצג של הרשות. ניתן לראות, כי המשיבה השתהתה יתר על המידה במשך שנים ארוכות עד שנקטה בצעדים לגביית החוב, ובעניין זה יש לבחון האם יש בשיהוי משום ויתור על זכות ואם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי.

מדובר בפרק זמן ארוך של 10-8 שנים, היוצר קושי אובייקטיבי בהבאת עדים רלוונטיים, מסמכים וראיות לגבי נושא ההחזקה בנכס ו/או הדרישות שנשלחו, כשלזמן הרב שחלף יש השלכה על יכולת האזרח לשמר ולהביא ראיות לסתור את אותן חזקות וכרטיסיות שעליהן מתבססת המשיבה.

במקרה דנן מדובר בשיהוי ניכר, הן סובייקטיבי והן אובייקטיבי, היכול להוביל לנזק למבקשת להוכחת טענותיה ופגיעה באינטרסים ראויים להגנה של האזרחים תושבי הרשות המקומית הנפגעים מהטלת החיוב ומפעולות הרשות המופקדת על הצורך לספק שירותים לתושביה. טענת שיהוי יכולה להיות השתק והימנעות מתביעות זכויות במשך זמן ניכר עולה עד כדי מצג כלפי הנתבע שאין בדעת התובע לעמוד על זכויותיו אם הנתבע הסתמך על מצג זה ושינה מצבו לרעה.

במקרה דנן, העובדה שהמשיבה לא פנתה למבקשת לפחות 8 שנים עד לדרישות ו-10 שנים עד להגשת התובענה, נגועה בשיהוי ויכולה להביא אף להשתק ומניעות מטעם הרשות, ופעולות האכיפה לא התנהלו בצורה תקינה וראויה.

על רשות מקומית לפעול באמצעי אכיפה ואם אינה עושה כן ולא יכולה להתמודד עם אמצעי אכיפה במשך שנים עליה לשקול שלא לנקוט צעדים אלו לאחר שנים ב"דלת האחורית" של הליכי גבייה המנסים לעקוף הליכים משפטיים וטענות משפטיות כגון התיישנות.

התנהגות הרשות, שבמשך שנים לא פונה לאזרח ודורשת ממנו את חובותיו ולפתע נוקטת נגדו בהליכי גבייה מינהליים, מהווה במקרה דנן ובהתחשב בפרק הזמן הארוך שימוש לא ראוי ולא הוגן בכוח אכיפה מינהלי שהוענק לרשות, התנהגות הנגועה גם בשיהוי.

התוצאה הסופית: התובענה מתקבלת.

ניתן צו הצהרתי, לפיו דרישת התשלום שהוציאה המשיבה למבקשת בטלה ומבוטלת. (ה.פ 176275/01).

בימ"ש השלום בת"א.

השופט: קובי ורדי.