הישראלי שהציל את האיטניום

מעבדי האיטניום מיועדים לשרתים ותחנות עבודה בארגונים גדולים. כל הפרויקט הוא מהחשובים, היוקרתיים וללא ספק מהיקרים בתולדות ענק השבבים, ורק לאחרונה מתחיל לעלות על דרך המלך, לאחר שקירטע קשות בתחילת הדרך. גדי זינגר, סגן נשיא באינטל המופקד על הפרויקט, וראש חטיבת ה-Enterprise Processing Group, לא יכול להתפנות לחגיגות. בקושי יש לו זמן להיפגש איתנו.

על הפרק עומד לוח זמנים צפוף של השקות נוספות במשפחת מעבדי האיטניום, שלא לדבר על כל מכלול הפיתוחים הכרוכים בהתאמת יישומים נוספים ומערכות ההפעלה השונות, עם אינספור שותפים ובעלי ברית גדולים מהקליבר של HP וקומפאק.

"התחלנו ממוצר אחד ועברנו לכל קו המוצרים במשפחת האיטניום" אומר זינגר, "היום יש לנו 6 פרויקטים שונים בסדרת איטניום, בשלבים שונים של פיתוח ויישום. יחד עם השותפים שלנו אנחנו עובדים על 400 אפליקציות עם מאות נוספות בהכנה".

האיטניום מיועד לתמוך במערכות הפעלה שונות. מחלונות של מיקרוסופט ועד ל-HP-UX של HP וכמובן לינוקס. המעבד פועל בארכיטקטורה שונה המעבדת מידע בנתחים של 64 ביט ולא 32 ביט כמו שאר המעבדים של אינטל, ובמיוחד הזיאון (Xeon) הפופולארי.

כל הפרויקט הזה זוכה לעניין רב וכיסוי לא תמיד אוהד לנוכח הקשיים של אינטל, אך חשיבותו אינה מוטלת בספק - לא בקרב אנשי אינטל ולא בתעשיית המחשבים. המעבד הזה הוא הראשון החונך את ארכיטקטורת ה-64 ביט אצל אינטל. בהתחשב בחולשתו של שוק ה-PC, שוק השרתים עשוי להוות את המפתח לגידול בשנים הקרובות, ומעשית מדובר בערוץ הכנסות שיגלגל מיליארדי דולרים בשנה.

האיטניום, כאמור, מיועד להשתלב בשרתי הקצה העליון ותחנות עבודה בארגונים גדולים ולספק כוח מחשוב, ניהול מאגרי מידע ועיבוד נתונים שיענה על הדרישות של השוק בשנים הקרובות.

הלקוחות, לדברי זינגר, עשויים להיות מהסקטור המדעי הנדסי, למשל פרויקט הגנום, או חזאי מזג אוויר וכמובן זירת המסחר האלקטרוני שזקוקה ליכולת עיבוד ולנפח גדל והולך של פעולות (transactions), תוך אבטחתן ויצירת הגנה סביבן.

מדיסון ודירפילד בדרך

זינגר, חיפאי לשעבר, רכש את הכשרתו בבוסמת ובטכניון שם סיים לימודי הנדסת חשמל. ב-1983, לאחר מספר שנים באלביט, הצטרף לאינטל ישראל והיה מעורב בין השאר בפיתוח הקומפיילר למעבד 386 ובפיתוח כלי תכנון לתיב"ם.

ב-1990 הוא נשלח לארה"ב לטפל בתכנון האוטומציה לפנטיום וצורף לצוות הניהול של הפרויקט בעוד קבוצת ישראלים אחרת בחיפה שמה את ישראל על המפה, הודות לפיתוח ה-MMX. לאחר מכן שב לסביבת התיב"ם תוך פיתוח פתרונות ועיצובים לדור הבא של המעבדים. בעודו עומד בראש קבוצת התיב"ם של אינטל, הגיעה אליו הקריאה והוא גוייס בקיץ 1998 לחלץ את פרויקט המרסד מהבור שאליו הידרדר.

השלוחה הישראלית של אינטל לא היתה מעורבת בפיתוח החומרה או העיצוב של האיטניום, אך תרמה כלי פיתוח וסימולציה כתמיכה לפתוח מערכת ההפעלה של המעבד.

"אינטל", אומר זינגר, "היא הכוח המניע לבניית המעבד, אבל כקונספט זה נבנה בשיתוף פעולה עם HP. לאורך הדרך אנחנו משתפים פעולה גם עם חברות אחרות כדי להבין את הצרכים שלהן וליצור סטנדט אחיד. יש לנו קשר הדוק עם המשתמשים הפוטנציאלים ועם ה-OEM ואנחנו מוודאים שהיכולת שאנחנו מפתחים תענה על הצרכים גם בעוד 3-5 שנים".

האיטניום הראשון הוצג במאי 2001 ולא הפך לרב מכר. כמה מערכות נמכרו בדיוק קשה לדעת, כיוון שהדעות חלוקות בין חברות המחקר IDC וגרטנר. IDC טוענת שנמכרו רק 500 יחידות, בעוד בגרטנר אומדים את המכירות ב-2,600 יחידות. הקושי לאמוד את הכמות המדוייקת מתורץ בעובדה שעדין מדובר בדגמי נסיון למטרות הדגמה.

"אינטל התחייבה לגירסת פיילוט עד סוף 2001", מזכיר זינגר ומדגיש, "עמדנו בזה ויש פידבקים מאד חיוביים ממשתמשי הקצה."

איטניום, יש להבהיר, הוא שם כולל למשפחת מעבדי ה-64 ביט. גירסת הנסיון הראשונית נקראה מרסד (Merced) והעיכובים הממושכים בפיתוחה (עד לגיוסו של זינגר) זכו לכיסוי מאד לא מחמיא בחלק מהעיתונות האמריקאית, ובמיוחד בוול סטריט ז'ורנל.

לאחר ההשקה הרישמית של מעבד ומשפחת האיטניום באמצע 2001, הושק השנה הבן הראשון במשפחה, העונה לשם מקינלי. ע"פ זינגר, לכל גירסה בשלב פיתוח מוצמד שם קוד, וכשינחת בשוק בגירסתו המסחרית, יזכה המעבד לשם חדש.

המקינלי מספק ביצועים טובים פי 1.5-2 מאשר האיטניום הבסיסי ויגיע לשוק בגירסתו המסחרית עד לסוף השנה. ב-2003 תנחת בשוק גירסה משופרת וחזקה עוד יותר, המכונה כעת מדיסון. אז גם צפויה להגיע גירסה חלשה יותר העונה לשם דירפילד.

גם זינגר, ובמיוחד דוברת אינטל הצמודה אליו, נזהרים שלא לפזר הבטחות או תחזית מכירות. "זו מדיניות החברה שלא לתת תחזית מכירות", הם מסבירים. אך פרשנים סבורים כי מוצרי איטניום לא יפלשו לשוק ויותירו בו את חותמם לפני 2003-2004. בחברת המחקר Aberdeen Group צופים כי האיטניום ינגס למעלה מ-40% משוק השרתים עד 2005.

לא מתחרה בזיאון (גם במחיר)

ההערכות הן שאינטל תמכור החל מהרבעון האחרון של 2002 100-200 אלף יחידות ברבעון. הזיאון, לשם השוואה, זינק ממכירות של אפס יחידות ל-500 אלף תוך 4 רבעונים, אך מחירו נמוך יותר ממחיר האיטניום.

ע"פ הפרסומים, אינטל תשיק בקרוב גירסה חדשה של זיאון (במהירות 1.5-1.6 גיגה-הרץ) שתצוייד בטכנולוגיה המאפשרת הגברת הביצועים עד 30%. האם אין בזאת כדי לאיים על חדירתם לשוק של בני משפחת האיטניום?

זינגר: "הם לא יתחרו זה בזה אלא ישלימו זה את זה. הלקוח יבחר במה שמתאים לו. אם הם מעדיפים לעבוד בסביבת ה-32 ביט ואינם זקוקים ל"נקודות צפות" או שטח גדול לעיבוד מידע, זיאון יהיה הפתרון עבורם. אבל אם הם רוצים מעבד סקלאבילי בעל עוצמה למערכת גדולה הם יבחרו באיטניום".

האמת היא שלרשותם של הלקוחות עומדים כבר שרתים ומעבדים שכבר פועלים על בסיס מסחרי בארכיטקטורה של 64 ביט. מעבד 64 ביט, אגב, כבר מותקן בקונסולות משחקי הווידאו של נינטנדו. המתחרים של האיטניום הם בעיקר סאן מיקרוסיסטמס, האנטי תיזה לברית ה-WinTel שבין אינטל מיקרוסופט (חלונות) ושותפיהם, קומפאק, HP וכל השאר.

סאן חשפה את הדור השלישי של מעבדי ה-UltraSparc שלה בגירסת ה-900 מגה הרץ ובקרוב תשחרר גירסה במהירות של 1 גיגה הרץ. לטענת ג'ו שומייקר, סגן נשיא בכיר המופקד על הפרויקט, סאן כבר יוצרת פער גדול בין האולטרהספארק שלה לבין האיטניום. הוא מתבטא די בלגלוג על האיטניום ואפילו מכנה אותו Itanic מלשון טיטניק, תזכורת לחבלי הלידה הקשים של הפרויקט.

"אנחנו כבר שבע שנים במסע הזה. בעוד שבע שנים אינטל תהיה היכן שאנחנו כיום ואנחנו כבר נהיה במקום אחר. אין להם די תוכנות שעובדות על המעבד והשותפים שלהם משקיעים בזה המון כספים".

לזינגר יש תגובה נחרצת על הטענות הללו. "לשפוט טכנולוגיה על פי הדור שבו היא נמצאת, נותן רק תמונה חלקית. סאן אולי נמצאת שבע שנים בתוך התהליך עם האולטרהספארק, אבל זה אומר שהטכנולוגיה של המעבד שלהם היא בת שבע בעוד שהאיטניום מתבסס על טכנולוגיה חדשנית ומבטיחה שזכתה להרבה שבחים".

"האולטרהספארק", חותם זינגר על גזר הדין, "קרוב ב-7 שנים לסוף מחזור החיים שלו כשלאיטניום יש עתיד מזהיר".

זינגר גם פורש השוואות (benchmarks) בין האיטניום (במהירות של 800 מגהרץ) לבין גירסאות ה-450 וה-750 מגה-הרץ של האולטרהספארק. האיטניום, לפחות לפי התוצאות שמציגה אינטל עצמה, מנצח בכולם.

יש לי חזון

לאינטל וזינגר יש עוד אס בשרוול, בדמות החזית המאוחדת בעד הפורמט של אינטל (ונגד זה של סאן). "יש ערך חשוב מאד להתייצבות של התעשיה מאחורי האיטניום, ביניהם כל ה-OEM פרט לסאן, ה-Operating System Vendors ומפתחי תוכנה למיניהם. זהו סטנדרט פתוח חדשני שמונע ע"י הגאונים בכל התעשיה".

אינטל הצליחה לגייס לא רק תמיכה משותפיה אלא גם מימון בשווי 250 מיליון דולר לקרן 64 Intel. הקרן הזה שבה חברים (ומשקיעים) גם קומפאק, דל,HP, ואחרים, משקיעה בחברות שמפתחות פתרונות למשפחת האיטניום ושרתים ותחנות עבודה המתבססים עליה, ואף השקיעה בכמה חברות ישראליות.

"הפיתוח של האיטניום", מסכם זינגר, "הוא לא רק מאמץ של אינטל. יש כאן מחוייבות והשקעה של התעשיה ויהיה מעבר גדול לאיטניום שיבסס את הארכיטקטורה שלו כמוביל בתעשיה".

זינגר שימש עד לאחרונה גם כיו"ר מועצת ה-Electronic Design Automation, גוף רב השפעה שמאחד ספקים ומשתמשים בזירת המוליכים למחצה והתיב"ם. בגוף הזה חברים ענקים כמו יבמ, מוטורולה, פיליפס ואחרים, המנסים לפתח וליצור סטנדרטים חדשים ומשותפים.

הוא נאלץ לפרוש מהפעילות בשל לחץ הזמנים שנכפה עליו, במטרה להשלים את דגמי האיטניום במועדים שנקבעו. גם ללא המעורבות ב-EDA יש לו חזון די ברור על המהפכה הדיגיטלית המתרגשת על העולם.

האינפינבאנד, למשל, פרוטוקול התקשורת המהיר של הדור הבא, אותו הוא מגדיר כסטנדרט או דרך לתקשר בין שרתים בדרך אמינה, פשוטה ומהירה. "האינפיניבאנד", הוא מסביר, "לא בא להחליף לחלוטין את האת'רנט שמחבר משרדים שונים, וביניהם. הוא נועד לתקשורת בתוך דטה סנטר ולתקשורת בין השרתים ואביזרים שונים. זה לא תוכנן כחיבור למרחקים ארוכים אלא כמשהו שיפרוץ את המחסומים בכל מה שנוגע לתדירות, מהירות ואמינות של האינטראקציה".

ועוד מסימני הזמן, משתמשי החיבור המהיר יגבירו את צריכת המידע שלהם בין אם לחינוך, קניות וכמובן בידור וידרשו מידע עשיר יותר ואינטראקציה עשירה יותר. "יהיה גידול אדיר בעומק ובנפח של המידע והאינטראקציה עם השרתים וזה ידחוף את הביקושים. בסוף העשור נביט לאחור על המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע ויהיה ברור שבניגוד לסברה הרווחת אנחנו לא באמצע הדרך של המהפכה הדיגיטלית אלא רק בשלב הראשוני, ולכן המעבדים והשרתים חייבים להיות ערוכים לגידול".

nir-natan@msn.com

תמיד טוב שיש תוכנית גיבוי

הסאן חוזה מרקיורי, היומון של הסיליקון ואלי, מדווח בגליון יום שישי האחרון כי לאינטל יש פרויקט סודי המיועד לשמש כגיבוי למקרה שהאיטניום לא יקלט בשוק, ותשובה נאותה למעבדי 64 ביט לשרתים, שהמתחרה הבולטת Adavanced Micro Devices מפתחת.

לדברי העיתון, קבוצה של מהנדסי אינטל התמקמה לה מחוץ לעמק הסיליקון, באורגון, ומפתחת טכנולוגיה הקרויה Yamhill. הטכנולוגיה הזו תאפשר הרחבה ל-64 ביט ושימוש הן בתוכנות ישנות שעבדו על הפנטיום והן במשימות מורכבות יותר הדורשות זיכרון וכוח מחשוב גדול יותר.

למרות ניגוד האינטרסים וחיכוכים בין קבוצת האיטניום וקבוצת ה-Yamhill, זכתה האחרונה לתמיכתו (מחוסר ברירה) של המנכ"ל קרייג בארט והיא פועלת במקביל או בשולי פרויקט האיטניום, הזוכה למירב המשאבים והחשיפה.

ה-Yamhill יותקן - עם אופציית הדלקה או כיבוי - בגירסה החדשה של מעבדי פנטיום (שם קוד Prescott) שתגיע לשוק ב-2003 או ב-2004, כשהאיטניום לגרסאותיו השונות ומעבדי ה-Hammer לשרתי הקצה העליון של AMD כבר יתמקמו בשוק.

אז, לטענת העיתון, יוחלט באינטל האם להפעיל את אופציית ה-Yamhill, בהתאם לקליטת האיטניום ו-Hammer המתחרה בשוק. כמובן שבענק השבבים מקווים שלא יהיה צורך בהפעלת תכנית החירום.

בתגובה לפניית "גלובס" בנושא טענה דוברת אינטל כי החברה אינה מגיבה על כתבות וספקולציות אודות מוצרים שהחברה לא דיווחה עליהם עדיין.