בנק כללי - הצלחה חלקית

כאשר היה אלי יונס מנכ"ל בנק כללי, נהג לומר כי ההבדל בינו לבין עמירם סיון הוא בכך שסיון קם כל בוקר, כאשר 90% מהפעילות והעסקים במשק כבר בידיו, ועליו להילחם רק על ה-10% הנותרים. החיים של מנכ"ל בנק קטן, לעומת זאת, קשים הרבה יותר - כי לו יש רק 10% מהעסקים, ועל יתר ה-90% עליו להילחם. בעתיד הקרוב ילמד יונס עד כמה נכון הצד השני של המשוואה.

בינתיים, יונס הוכיח הצלחה חלקית בלבד כמנכ"ל בנק קטן - בעיקר בשל תנאי הרקע בתקופתו כמנכ"ל בנק כללי, בשנים 1999-1993. בחינת ביצועיו בתפקיד זה יכולה ללמד משהו על סיכוייו להצליח כמנכ"ל בנק הפועלים. זאת בהסתייגות גדולה, שנעוצה בפערי ההיקפים בין שני הבנקים: בנק כללי שווה בגודלו לשלוחה או למחוז - ולא מהגדולים - של הבנק הגדול במערכת. במונחים של היקף מאזן, בנק כללי קטן פי 37 מבנק הפועלים (נכון לסוף שנת 2000). בנק כללי מתמחה בעיקר בבנקאות פרטית ובפעילות בשוק ההון - בתחום זה הוא מנהל פעילות גדולה בהרבה מחלקו במערכת, ומכאן מירב הכנסותיו. אך דווקא ברוב שנותיו כמנכ"ל כללי, לא נהנה יונס מפריחה בשוק ההון. עובדה זו הביאה לכך שהתשואה להון שהניב כללי בשנים הללו לא היתה גבוהה - -5% 6%, בעוד הבנקים האחרים התגאו אז בתשואות של כ-11%-10% ובשנים מסוימות אף יותר.

מסורתית, התשואה להון של הבנק נמוכה יחסית, בשל ההון העצמי הגבוה שהוא מחזיק. בסוף שנת 2000 הגיע יחס ההון לרכיבי סיכון (הלימות ההון) ל-18.3%, בעוד הבנקים האחרים קרובים מאוד למינימום - 9%.

אך יונס לא נרדם בשמירה. מקורביו מגדירים את ההצלחה העיקרית שלו בחיזוק תחומים אחרים בבנק, שידעו לפצות את הבנק גם בתקופות בהן הפעילות בשוק ההון דלה. למשל, בנקאות פרטית, סחר חוץ וגם בנקאות ישירה בעיקר באמצעות האינטרנט - תחום אותו החל יונס לפתח, ולאחריו הפך הבנק הקטן למוביל בו. גם בשוק ההון חיזק יונס את מיקומו של הבנק, שלמרות גדולו הקטן יחסית הפך לשחקן מרכזי, וביצע כ-10% מהמחזור היומי בשוק.

היסודות הטובים שנטע יונס הם שהביאו את הבנק להשיגם נאים במיוחד בשנת 2000, בה נהנה שוק ההון מעדנה יחסית. בשנה זו השיג הבנק תשואת שיא של 13.1%, אך יונס לא זכה ליהנות מההישג - שנזקף כבר לזכות המנכ"ל החדש של הבנק, יונתן עירוני.

גם במשימה אחרת - מציאת בנק לרכישה, לא קצר יונס הצלחה. גם כאן תנאי הרקע היקשו על משימת מיזוג הבנק, שנחשבת למשימה כמעט בלתי-אפשרית בשל המדיניות הרגולטורית הישראלית. הכוונה לרצונם של הבעלים שנכנסו לבנק בשנת 1996 - קבוצת אינווסטק שרכשה את הבנק מידי הברון רוטשילד - לרכוש בנק ולמזגו לתוך אינווסטק. אז דובר על בנק בסדר גודל של אגוד או מרכנתיל דיסקונט, שמיזוגם יהפוך את אינווסטק לקבוצה בנקאית בינונית. יונס ניסה לתרום להצלחת המשימה, אך ללא הצלחה. גם בנקים קטנים היו על הפרק, כמו בנק המשכנתאות כרמל ובנק ספנות, אך כלום לא קרה.

למרות כל זאת, התגמול לו זכה יונס בולט בצורה יוצאת דופן: הוא יצא מבנק כללי אחרי שנהנה משכר של כ-100 אלף שקל בחודש בתוספת בונוסים נדירים, תנאים והטבות מפליגים. לכל זה נוספה מתנת פרידה מהברון רוטשילד שמכר את הבנק ב-1996 - 1.2 מיליון דולר המורכבים מבונוסים ומניות אותן מכר, וכן מיליון שקל נוספים מהבנק עצמו כפיצוי פרישה, למרות שהמשיך לכהן כמנכ"ל לפי בקשת הבעלים החדשים. חישוב גס מעלה, כי בשלוש השנים האחרונות שלו כמנכ"ל, קיבל יונס סכום שיא של 13 מיליון שקל כשכר ובונוסים.

אפשר להניח שהיום, יונס כבר יודע כי מנכ"ל בנק גדול שמתעורר כל בוקר עם מרבית המשק בכיסו, צריך גם לדעת לשמר את ההון העיסקי - הן מפני מנכ"לים אחרים שמתעוררים כל בוקר עם כיסים מלאים, הן מפני מנכ"לים צעירים ורעבים שכיסם עדיין ריק, הן מפני צרות מבית של ניהול אלפי מנהלים ועובדים, ובעיקר מפני הסכנות האורבות לבנק בימי מיתון - בדמות הפרשות לחובות מסופקים וההאטה חדה בפעילות.

צרו איתנו קשר *5988