קצר מדי לטעמו של ועד העובדים

"חצי מיליון שקלים", חזר השחקן יעקב כהן על הסכום שננקב כתקציב פסטיבל התיאטרון הקצר. כהן, שהשתתף במסיבת העיתונאים שבה הוצגה תוכנית הפסטיבל שייערך בסוף השבוע הבא בצוותא, חזר לרגע להיות סטנד-אפיסט, ופתח במונולוג שהשכיב את הנוכחים, ואשר עיקרו הוא סכום הכסף המפתה שהועמד לנגד עיני השחקנים, סכום שאינם רואים ולו אגורה שחוקה ממנו.

שלום שמואלוב, יוזם הפסטיבל ומנהלו האמנותי, אינו מוכן להיכנס איתי לנושא ההפקתי. נכון ששחקנים ומחזאים לא משולמים בפסטיבל, "אבל אני התעקשתי שהפסטיבל ינוהל, שלא ייפול על היוצרים תחום ההפקה, שלא כמו בפסטיבלים אחרים, שנותנים להם סכום מגוחך של כסף ואומרים להם 'תנו לי הצגה'. ואז השחקנים גם יושבים על הטלפון, וגם צריכים ללכת לבית-הדפוס. אצלי זה כמו תיאטרון קטן, רק צריך להגיע לחזרות". 11 מחזות קצרים, שאורכם נע מחמש דקות ועד חצי שעה, יוצגו השנה בפסטיבל. זהו ז'אנר מקובל בחו"ל, וגם כאן חוגגים לו שנה חמישית. בין השחקנים שמות כמו מוסקו אלקלעי, אביבה גר, אוהד שחר וגם אורלי ויינרמן. החומרים הדרמטיים עוסקים בצעירים הנפגשים למערכות-יחסים קצרות, מבוגרים הנלחמים על פיסת החול שבה הם עושים התעמלות מדי בוקר. במחזה "גריז" למשל, לסמנכ"ל יש פנצ'ר, והפנסיונר שמחליף לו את הגלגל מטיח בו את האשמת פיטוריו. במחזה "משפחה ברכבת" בוחרת משפחה לעלות לרכבת כדי לספר לילדתם בשורה כואבת תוך כדי תנועה, ונתקלת בבחור שנמצא על הרכבת מאז 1942.

שמואלוב: "פסטיבל לתיאטרון קצר זו הבמה למחזאים מוכרים לומר דברים שלא ניתן להם במקומות אחרים. רק אצלנו יכול היה יהושע סובול להעלות מחזה בשם 'מה ני מה ממה', שכולו ג'יבריש. דמות אחת אומרת משפט בשמונה שפות, דמות אחרת מדברת רק בפעלים. איזה תיאטרון היה מקבל ממנו מחזה כזה?

"לכאורה יש כיום הצלחה למחזאות מקורית, אבל אם תעבור את כל ההצגות המוצגות בעיר, תמצא שכל הרפרטואר המקורי מסתובב בין חמישה-שמונה מחזאים. אני מקבל חומרים ונפגש עם 50 מחזאים לפחות. אז איפה הם, איפה הטעם האחר? לא יכול להיות ששערי התיאטראות נסגרו בשנות ה-70. האוניברסיטה מוציאה אנשים, ומהפרינג' מגיעים אנשים, והדם הזה לא מוזרם למרכז העשייה".

כשחקן, שמואלוב מוכר כעת בעיקר כזוהר ("לא טוב לי"), החבר של נינה מסדרת "הבורגנים". בחמש השנים האחרונות הוא משחק בתיאטרון הבימה. בתחילת דרכו שיחק דמויות של צעירים עבריינים, מאצ'ואים, חיילים. בהמשך, נלחם שלא להתקבע בסוג אחד של תפקידים. בימים אלה הוא משחק את אביה של אנה פרנק בהצגה "יומנה של אנה פרנק". "בהצגה קודמת שיחקתי אדם שרצח את בתו, אם כבר מדברים על גיוון בתפקידים".

הפסטיבל הנו האירוע המרכזי של צוותא, הפקה עצמית שתסמן גם את פתיחת האולם החדש בן 300 מקומות, שייקרא על שמו של מנהיג מפ"ם יעקב חזן. המחזות הקצרים אינם התחלה של משהו ארוך יותר, מדגיש שמואלוב, אם כי גם כאן, כוחות השוק מצאו ערוצים חדשים לחומרים שהוצגו. בשנה הראשונה הפכו כמה מהצגות הפסטיבל לדרמות בערוץ הראשון, בשנה אחרת ריכזה צוותא כמה הצגות לערב אחד, והריצה אותם כמה עשרות פעמים. ההצגה "חופשה בפראג" גם היא החלה בפסטיבל. "המחזאי הלך הביתה ואמר רגע, הסיפור עוד לא נגמר, והיום יש הצגה שהיא להיט, אבל אותי זה פחות מעניין".

מה שכן מעניין אותו הם סימני-הניצחון לשיטה שלו. "כשמוצגת כיום הצגת 'זוגיות' בהבימה, זה רק משום שיש תיאטרון קצר. ערב שמורכב מכמה מחזות לא היה עולה פעם על הדעת, כי היו מוכרים לך את הסיפור שזה לא סחיר, אבל עובדה שזה קיים. והקהל בא אלינו כי הוא צמא לתיאטרון, לא כי מכרו לו מנוי בזול או כי אשתו גררה אותו והוא הרוס מיום עבודה".