חוני המעגל לא בא: על ההרשעה המחודשת ברצח הנער דני כץ ז"ל

בפתח הכרעת הדין שהרשיעה מחדש את חמשת הנאשמים המקוריים ברצח הנער דני כץ ז"ל, ציטטו שופטי בית המשפט המחוזי בת"א (ברלינר, המר ושטופמן) את דברי הסניגור, אביגדור פלדמן, שטען כי הראיות הפתולוגיות הן בבחינת "רץ מן המציאות, אשר לא אמר נואש על אף שני נסיונותיו הקודמים להוציא לאור את חפות הנאשמים, ולחלצם מהרשעת שווא, המתין 17 שנה כחוני המעגל וכעת נעור לפתע וחזר לבמה כשהוא נושא בפיו את הקריאה, ההודאות כוזבות, הניחו לנאשמים".

"אם אכן נעור משנתו הרץ מן המציאות, כחוני המעגל", מיהרו השופטים להשיב, "צר לנו כי אל אולמנו לא הגיע".

בתאריך 8.12.83, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, עזב המנוח את ביתו שבשכונת דניה בחיפה, במטרה להיפגש עם חברו, למסור לו מחברות שהיו בידיו. עקבותיו נעלמו וגופתו נמצאה כעבור שלושה ימים במערה שליש מושב יעד. ממצאים פתולוגיים קבעו כי המנוח הומת ביום היעלמו, וכי בוצעו בגופו מעשים מגונים.

חמשת המורשעים עבדו בסופר-סל ובאתרי בניה בשכונת דניה. המשטרה הצליחה לשים ידה עליהם בעקבות מציאתה של שקית זבל בקרבת מקום מציאת הגופה, ובתוכה מעטפה שעליה שמו של אחד מהם (סמיר גנאמה) מכפר סכנין, וכן תעודת משלוח של חנות הסופר-סל שבה עבד.

בחודש אפריל 85' הרשיעו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא פרידמן והשופטים סלוצקי וקליינברגר) את החמישה בקשירת קשר לחטיפתו של המנוח, בחטיפתו וברציחתו. ההרשעה התבססה על שלושה נדבכים: הודאות שמסרו הנאשמים בחקירות המשטרתיות, דחיית טענות האליבי שמסרו וחיזוקים נוספים. בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישו על ההרשעה, ובהמשך נדחתה גם בקשתם לקיים דיון נוסף.

בחודש אוגוסט 95' הוגש לשר המשפטים דו"ח של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודית קרפ, ושל סנ"צ עו"ד אלינוער מזוז מהמשטרה, שחקר את התיק על גלגוליו. מחברות הדו"ח מצאו כי ישנן תמיהות וקושיות, שמצדיקות לערוך משפט חוזר.

בין יתר הממצאים שהועלו בדו"ח קרפ, צויינו בדיקות פוליגרף שנערכו למורשעים, חולשתם של החיזוקים שתמכו בהרשעה, ליקויים וכשלים בייצוג לו זכו הנאשמים במשפטם וממצאים חדשים שהתגלו, הקשורים בחקירת השב"כ. נטען שלאחר חקירתם במשטרה נחקרו חמשת המורשעים בידי השב"כ וממצאי החקירה שללו לכאורה את קיומו של מניע לאומי לרצח.

היועץ המשפטי הקודם לממשלה, מיכאל בן יאיר, תמך בניהולו של משפט חוזר. היועץ המשפטי הנכחי, שהחליפו, וכמוהו פרקליטות המדינה, התנגדו.

בחודש פברואר 99' נעתר נשיא בית המשפט העליון למורשעים והורה, תוך היסוסים ו"לאחר לבטים רבים", על ניהולו של משפט חוזר בעניינם.

שלשום באה הכרעת דינם של שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בת"א וטפחה בחוזקה על פניהן של תיאוריות החפות שהופרחו בחלל האויר במהלך השנים האחרונות.

2.ההרשעה המחודשת

הנדבכים העיקריים להרשעה בעבר נותרו בעינם גם בהרשעה הנוכחית, בשני שינויים עיקריים - הפעם הוחלט שלא לקחת שבויים. מערכת החיזוקים להרשעה נבחנה מחדש בקפדנות, תוגברה ושוריינה מכל צדדיה. הראיות הנוספות שהתגלו לאחר המשפט הקודם נבחנו, והמסקנה החד-משמעית היתה שאין בכוחם לערער את היסודות להרשעת כל החמישה.

400 עמ' מכילה הכרעת הדין. כל טענת הגנה נבחנה מכל צדדיה ונשללה קטיגורית בידי השופטים. 400 עמ' של ממצאים מפלילים. אכן, בניגוד לפרסומים המגמתיים שבאו בעקבות ההרשעה החוזרת, ההרשעה אינה מתבססת אך ורק על הודאותיהם של חמשת המורשעים. "ההודאות הן אכן הנדבך החשוב ביותר בראיות התביעה, נדבך בלעדיו אין", קבעו השופטים בהכרעת הדין, "אולם אינה דומה אמירה כי הראיות (ככל הנראה הכוונה ל"ההודאות" - צ.נ.) הן הנדבך העיקרי לאמירה כי הן הראיות היחידות הקיימות. קיימות בתיק ראיות נוספות".

ההודאות שמסרו המורשעים, אליבא דפסק הדין, ביטאו את המציאות האמיתית והן ניתנו שלא בשל לחץ פסול שהופעל עליהם. כל אחד מהנאשמים מסר מספר הודאות (לא תמיד נמסרו גירסאות אמת, אלא שסיטואציות דומות מוכרות ממקרים אחרים) ונערכו שחזורים.

הודאותיהם של המורשעים עברו את מבחני המהימנות המוכרים (הפנימיים והחיצוניים). מורשע אחד (אחמד קוזלי) ידע להצביע על מקום זריקת בגדי המנוח (שלא נמצאו בסופו של דבר), וגם ידע לתאר את הבגדים שלבש המנוח ביום האירוע, את החפצים שהחזיק בידיו; הוא ידע לספר על עבירות המין שבוצעו במנוח; לתאר את מקום ושעת החטיפה; הוא תיאר בפרוטרוט את דרך אופני ביצועה של העבירה הנפשעת.

כאמור, מסמכים של חברו (סמיר ג'נאמה) נמצאו בקירבת הגופה. מורשע אחר פלט באזניהם של כמה מדובבים שהוכנסו לתאו פרטים מפלילים.

המורשע עלי גנאיים מסר מספר הודאות. אחת מהן ניתנה בפני שופט, במהלך דיון בהארכת מעצרו. גירסה זו כללה, לפי קביעת השופטים, "הודאה מלאה, החל משיחת התכנון (של הרצח) וכלה בזריקת הגופה במערה והאיום עליו שלא לגלות".

גרסאות האליבי שמסרו חלק מהמורשעים נבחנו ונטחנו עד-דק. הן נתגלו כגרסאות רופפות, שאינן מעמידות הגנה של ממש. ההגנה הטילה את מלוא כובד משקלה על חוות הדעת הפתולוגיות, אלא שגם מהן לא באה ישועה למורשעים.

טענת הגנה נוספת שהשמיעו המורשעים גרסה שבמנוח בוצעו מעשים מיניים לאחר מותו, ונקרופיליה היא סטייה נדירה, שאין הם לוקים בה. בית המשפט דחה את הטיעון הזה, בין היתר מפאת העובדה שלא הוכח באופן ודאי שהמעשים המיניים אכן בוצעו לאחר המוות. בד בבד, מעיניהם של שופטי בית המשפט המחוזי לא נעלמה הרגישות המיוחדת שגילה אחמד קוזלי לאורך המשפט לטענת ביצוע מעשה הסדום. אחמד, ייאמר, הופלל ע"י חבריו כמי שביצע הראשון את העבירה הנ"ל במנוח.

בית המשפט דן ודחה טענה נוספת, שנדונה לעייפה בשנים האחרונות, לפיה כביכול לא הוצבע על מניע לביצוע העבירה ע"י החמישה. מעבר לעובדה שהמניע איננו רכיב מרכיבי העבירות שבהן הורשעו החמישה, קבע בית המשפט כי הנאשמים עצמם דיברו במהלך חקירתם המשטרתית על שני מניעים אפשריים לביצוע הרצח - מניע לאומני ופחד של כל אחד מפני יתר רעיו, פן יבולע לו אם יסרב להשתתף ברמזימה שנרקמה מראש.

ובאשר לממצאי חקירת השב"כ, שעליהם התבסס בין היתר דו"ח קרפ, שתמך בקיומו של משפט חוזר, ההר התגלה כעכבר. "מסקנתם הסופית של אנשי השב"כ היתה כי הם לא השתייכו לאחד מגופי הפח"ע, או התארגנות מקומית או קבוצה לאומנית", קבעו שופטי בית המשפט המחוזי. "חוקרי השב"כ שהעידו בפנינו הדגישו חזור והדגש, כי הם קיבלו מנדט אחד ויחיד, לבדוק את ההשתייכות או אי ההשתייכות של הנאשמים להתארגנות או לגוף לאומני".

"הם לא בדקו, וממילא לא הגיעו למסקנות, בשאלה אם הונעו הנאשמים או מי מהם על ידי מניע לאומני, בין אם כמניע יחיד, ובין אם כמניע המצטרף למניעים אחרים".

3.הכאב

ניתן להבין את הטרוניות שהושמעו מפי הורי המנוח. המסע התקשורתי ארוך השנים העצים את כאבם.

ובכל זאת, המערכות השונות פעלו כהלכה, וכמתחייב מהנסיבות שהוצגו בפניהם בכל אחד מהשלבים השונים של המהלכים והגילויים מהשנים האחרונות.

דו"ח ועדת קרפ, שנתן דחיפה ממשית לדרישה לביטול ההרשעה הקודמת, מבטא מנגנונים בריאים וראויים במערכת הכוללת בתוכה בקרות שונות, שיפוטיות ואחרות. דו"ח ועדת קרפ לא טען לטעויות שיפוטיות במשפט הקודם שבו הורשעו הנאשמים, הוא לא טען לחפותם המוחלטת של המורשעים. כל שנטען בו התבסס על ראיות שהובאו בפני עורכי הדו"ח, תוך הצבעה על אפשרות שלפיה המורשעים חפים מפשע. הגם שראיות אלו נדחו בידי בית המשפט המחוזי, טוב נעשה שהטענות נבדקו לגופן.

כך הוא בהתייחס להחלטתו של נשיא בית המשפט העליון להורות על ניהולו של משפט חוזר. ההחלטה ניתנה, כאמור לעיל, למרות היסוסיו של הנשיא בדבר המשקל הממשי שראוי לייחס לטענותיהם של המורשעים.

ביטולה של ההרשעה וניהולו של משפט חוזר אך הבליטו את מידת ההקשבה והרגישות של מערכת המשפט לאפשרות שלפיה נעשה עיוות דין במשפט. על כך ראויים כל הגורמים לברכות.

4.הערות-סיום

סביר להניח שיוגש ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי משלשום (תחילה יש לגזור את עונשם של המורשעים). במובן הזה, המסע טרם הגיע לסופו.

ניתן לשער כי מאמציהם של המורשעים יתמקדו בחידוד העימות שנוצר לכאורה בין המסקנות המצויות בדו"ח ועדת קרפ ובהחלטתו של נשיא בית המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר מזה, לבין הכרעת הדין המרשיעה מזה. סיכויי ההצלחה של טיעונים אלו אינם נראים ריאליים.

אפשרות זו נסתמנה כבר במהלך הגשת הסיכומים במשפט. בהכרעת הדין ציטטו השופטים טענה שטען עו"ד פלדמן, ב"כ הנאשמים, ולפיה "בדיאלוג שאי אפשר להשתיק אותו בין בית משפט נכבד זה ובין נשיא בית המשפט העליון, אי אפשר שיאמר בית המשפט לנשיא ברק, אכן, התמיהות כולן לא נפתרו. אכן אנו יודעים היום פחות ממה שידעת אתה בדבר מועד ואופן העברת הגופה, אך מי שמודה ברצח חזקה שהוא אשם, כי אנשים חפים מפשע לא מודים ברצח".

שופטי בית המשפט המחוזי לא אהבו את הטענה. "ספק אם יש לאמירה זו מקום", הם כתבו בתשובה. "אין דיאלוג בינינו לבין נשיא בית המשפט העליון. דיאלוג - אם כך ניתן לכנות זאת, מתקיים בינינו לבין חומר הראיות בתיק, בינינו לבין מצפוננו וחובתנו כבני אדם וכשופטים".

"לו אכן היה בינינו דיאלוג לבין נשיא בית המשפט העליון, וודאי לא היינו משמיעים בפניו את הדברים ששם בפינו הסניגור המלומד. מה שהיינו אומרים הוא: אדוני הנשיא, קיימנו את הוראתך 'לפתוח את ההליך מחדש', לקיים הליך De Novo , אשר בו 'אין עוד להסתמך על הרשעת המבקשים או על הממצאים והמסקנות שהוסקו נגדם'".

וכאן מגיע העיקר, "התמיהות, לשיטתנו, נפתרו לפחות ברובן המכריע. ידיעתנו באשר לכל רכיבי ההתרחשות הפלילית שבה נחטף ומצא את מותו דני כץ בן ה-15 ז"ל, היא כזו שהגענו למסקנה שהתביעה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהנאשמים הם שרצחו את המנוח".

(תפ"ח (ת"א) 5052/99 מ"י נ. קוזלי ואח', הכרעת דין מיום 25.2.02. השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שטופמן. בשם המאשימה עו"ד ר. לוי, ר. וינריב, ע. קרמני, ה כץ, בשם הנאשמים עו"ד א. פלדמן וס. בן-נתן)