לפני שנים רבות היה בארץ ישראל נחל צנוע, ירקון שמו. הנחל הזה נעלם מזמן ובמקומו
יש צומת, לא צומת ירקון, חלילה. צומת ירקונים.
צומת ירקונים חזרה לחדשות כאשר בית המשפט ציווה על הום סנטר, היפרטוי, גרינברג
וביתילי לסגור בתוך 30 יום את עסקי המכר שהם מנהלים שם. יש לקוות שהמונח "30
יום" מדויק יותר מהמונח "מיידי" שנוקט הנשיא בוש בפניותיו לראש ממשלתנו לפנות
את ערי פלשתין. אבל מי יודע? כבר מזמן נאמר אצלנו: יש מחר, אבל יש מחר לאחר
זמן. אז גם 30 יום יכולים להתמשך.
כך גם יכול להתמשך הטיפול המשפטי בנושא אחר, הכרוך במה שהיה פעם נחל ושמו ירקון:
התביעה הייצוגית שהגישו הירוקים בשנה שעברה על-פי החוק למניעת מפגעים סביבתיים
נגד רשות נחל הירקון ועיריות תל-אביב, בני ברק, פתח תקוה, רמת גן והוד השרון,
המנצלות את אפיק הנחל כתעלת ביוב פתוחה. תביעה זו מעוררת שאלה מעניינת, בהתחשב
בעומס המוטל על מערכת המשפט: אם הטיפול באסון המכביה נמשך בערכאות חמש שנים,
כמה שנים תעבורנה עד שיטופל מפגע יומיומי שאיננו בבחינת אסון המייצר חדשות?
תולדות הירקון בעת החדשה יכולות לרמוז על הסיכוי הקלוש לחסל מפגעים בירקון
ורבי מכר על גדותיו. ראשונה להתנכל לנחל היתה התנועה הציונית, שהחליטה עוד
לפני קום המדינה להעביר את מימיו לנגב. למזלו הזמני של הנחל, באותם ימים לא
היה לציונות הרבה כסף וגם מספר היישובים - שנקראו אז במדויק בשם "נקודות" -
לא היה גדול בנגב. הצינור שהונח היה בקוטר "שישה צול" שהם 15 סנטימטרים, ולא
היה בו כדי לייבש את הנחל.
מצב זה בא על תיקונו אחרי קום המדינה, כאשר חיסול הירקון נדרש למילוי שתי משימות:
המשימה המשנית היתה להעביר מים לאוכלוסיה הישראלית הצמאה. לצורך זה נתפסו המים
במעיינות בטרם העזו לחדור לאפיק הירקון. בכך התמלאה המשימה הראשונה במעלה.
האפיק התפנה לקליטת מי השופכין של האוכלוסייה הצמאה שבאגן ההיקוות של הנחל.
ביקור שעשה לאורך הירקון לפני עשר שנים אדם שיכונה כאן בשם "פלוני", גילה שאפיק
הנחל קולט על נקלה שפכים, אשפה אורגנית, מקררים ישנים, כסאות שבורים ואפילו
משאיות שבלו מזוקן. אותו ביקור היה פרי רעיון יפה שהעלה מי שהיה אז יושב הראש
של רשות נחל הירקון, אורי מרינוב, שהיה אז הממונה על איכות הסביבה בארץ. מרינוב
היה סבור לתומו, שהירקון יכול לשוב ולהיות נחל שיזרמו בו מים חיים פחות או
יותר ועל גדותיו אפשר יהיה לקיים שפע פעילות ספורט ונופש בתוככי הירק. "פלוני"
עסק אז בתכנון סביבתי, בייחוד בהכנת פרוגרמות שימור שיש להן בסיס כלכלי, והוא
התבקש להכין הצעת עבודה שתהיה בסיס לתכנון מפורט לשיקום הירקון וגדותיו.
הנ"ל נעל נעלי הליכה, חבש כובע טמבל לראשו ויצא לבדוק את המתרחש כדי להכין
את הצעת העבודה. הממצאים היו ברורים. המעיינות נחטפו בטרם הגיעו לאפיק הנחל,
ואילו בין המשאיות הנושנות והמקררים החלודים זרמו לאטם מי הביוב, שדוללו במקצת
במי המוביל הארצי שהוחלט לבזבז חלק קטן מהם בדרכם מהכינרת לנגב, כדי שהביוב
בירקון לא יהיה סמיך מדי. עם זאת, כדי לקמץ בבזבוז, אם אפשר לומר כך, הובטח
שהזרימה תהיה איטית וקלושה עד כדי כך, שבחלקו התחתון של הירקון, בין רידינג
לשבע טחנות, מי הים זרמו פנימה בכוח הכובד והפכו את הקטע הנ"ל לכעין לשון ים
ציורית.
תכנית העבודה הוגשה למועצת רשות נחל הירקון. עשרים חברי המועצה הצטופפו מעברו
האחד של השולחן הארוך, בדומה לתלמידי ישו בסעודה האחרונה, ומולם ישב "פלוני"
והציג את הצעתו. ההצעה לא אושרה. בתחילה חשב הנ"ל שאולי הצעתו היתה גרועה.
אחר כך חשב שאולי נמסרה העבודה לאלמוני בעל פרוטקציה. אבל מאחר שהיו לו קשרים,
למרות שלא היתה לו פרוטקציה, גילה עד מהרה, שכמו ממשלת ישראל אחרי מלחמת ששת
הימים, גם רשות הירקון החליטה שלא להחליט. עיון ברשימת עשרים החברים הבהיר
את העניין. שיקום הירקון וגדותיו הטריד את אורי מרינוב ואולי גם את נציגי משרד
הבריאות ומשרד התיירות. אבל רוב חברי הרשות ייצגו את הגורמים המזהמים - הרשויות
המקומיות.
אז למה הזמינו הצעת תכנון לשיקום הנחל? מפני שבפרוטוקול הישיבה מס' 4 של מועצת
הרשות, ב-14.11.91, נאמר: "אושר פרוטוקול מס' 3". ומה נאמר בפרוטוקול הישיבה
מס' 3 שנערכה כשנה וחצי לפני הישיבה מס' 4, כלומר ב-21.6.90? "הוצגה תכנית
להפסקת זרימת הקולחים והשפכים לירקון ולאספקת מים מסוננים לנחל... נושא אכיפת
הפסקת הזרמת השפכים והקולחים לנחל ייבדק מבחינה משפטית". אז אם ייאכף הטיהור,
אפשר יהיה לגשת לשיקום.
אכן, בפרוטוקול מס' 3 לא דובר על ביצוע מיידי וגם לא על ביצוע בתוך 30 יום.
ובכל זאת, שהות של שנה וחצי בין ישיבה אחת לישיבה שנייה שדנה באותו עניין,
אומרת דרשני. ומה שחשוב עוד יותר, תוכנית השיקום שכמעט הוזמנה לפני עשר שנים,
כמעט שהזמינה את עצמה תריסר שנים קודם לכן. בראשית 1979 הגישה רשות שמורות
הטבע תכנית שיקום שדיברה על פארקים ועל פיתוח קיט ונופש לכל אורך הנחל, על
סילוק השפכים ועל פתיחת הנחל לשיט ואפילו על סילוק פולשים מגדות הנחל. אמנם,
הפולשים היו אז מעטים וצנועים - להבדיל מן הפולשים הקרויים מע"ץ וחברת החשמל
- כי תרבות הקניונים טרם הגיעה ארצה לפני חצי יובל שנים. כבר זרקו אז לנחל
מקררים ישנים, אבל עדיין לא מכרו על גדותיו מקררים חדשים.
קשה לומר שמים רבים - אם לא מי ביוב - זרמו בירקון מאז 1979, אבל אין ספק שמי
ביוב רבים יזרמו באפיק הנחל, עד שבמקום ירקונים על הצומת יהיה לנו ירקון אחד
המצדיק את התואר נחל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
