חקירה צולעת של תאונות עבודה

ואולם, למרות הנתונים הקשים האלה, שירות הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה, שאמור לפקח על הבטיחות והגהות במקומות העבודה, אינו מבצע את עבודתו כראוי. במילים אחרות: האגף, שאמור להביא לצימצום התאונות ולהקטנת נזקיהן, מבצע "פעילות דלה", כהגדרת המבקר.

אותה פעילות דלה באה לידי ביטוי בכל ההיבטים: מספר הדיווחים שהאגף קיבל מהמעבידים על התאונות שאירעו לעובדיהם, היה שליש בלבד מהתאונות ובגינן אושרו תביעות. תגובה מצד האגף על הפרת חובת הדיווח - לא היתה.

מספר תאונות העבודה שמפקחי העבודה חקרו את סיבותיהן היה מצומצם ביותר - 3% בלבד מכלל התאונות שדווחו ו-1% ממספר התביעות לדמי פגיעה שאישר המוסד לביטוח לאומי. "שיעור שולי של חקירות מצביע על אוזלת יד של האגף במילוי תפקידיו", אומר המבקר. אגף הפיקוח גם לא יצר מנגנון של שיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי, כדי להבטיח זרימת מידע על התאונות שבגינן הוגשו תביעות כספיות למוסד.

גם במקרים הבודדים בהם בוצעו חקירות, מיעט האגף בנקיטת אמצעי אכיפה נגד האחראים לתאונות. דו"חות החקירה כלל לא הועברו ללשכה המשפטית של המשרד לצורך הגשת כתבי אישום. "לא אחת התרחשו תאונות, בהן כאלה שהסתיימו במותם של העובדים, שבהם התריעו המפקחים בעבר על ליקויי בטיחות והפרות חוק".

המבקר מצביע על גידול ניכר בתאונות במיוחד בענף בתאונות הבנייה אך אגף הפיקוח, לא בענף זה ולא ביתר הענפים, לא הפעיל מערך פעולות מנע ואכיפה כדי לצמצם את התאונות ולהגביר את ההרתעה והמודעות בנושא.