האם משרדים גדולים סימנו שופטים במשוב של לשכת עורכי הדין? בעקבות פרסום תוצאות המשוב, הביע מנהל בתי המשפט, הנשיא דן ארבל, חשש מהתארגנויות נגד שופטים במשרדים גדולים. ארבל, למרבה הפלא, אינו היחיד שטוען כך. גם בקרב עורכי הדין, מדברים על התארגנויות במשרדים גדולים, שאולי "הפילו" ו"הרימו" שופטים, לפי הצורך.
יצויין, כי טענות דומות עלו בשעתו ביחס למשוב שופטים עצמאי שפירסם העיתון "כל העיר". אז דובר על אחד המשרדים הגדולים בירושלים, שהתארגן והביא להטיית המשוב לפי העדפותיו.
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, יהודית צור, חברה בוועדה המשותפת לשופטים ולעורכי הדין בנושא המשוב, האשימה בזמנו, משרדים מסויימים בהטיית התוצאות.
החשש, יצויין, נוגע לשופטים שקיבלו מספר מינימלי של הערכות - 26 או מספר דומה לו. במצב זה, משרדים גדולים יכולים להביא להטיית תוצאות.
אומר בכיר בלשכת עוה"ד: "כל משרד גדול שיש לו רצון לקדם או לבוא חשבון עם שופט, יכול לעשות את זה במחי הוראה אחת. במשרדים גדולים שבהם יש מעל 20 עורכי דין, כל מה שצריך לעשות, זה לסמן שופט".
למעשה, די בכך שמשרד שלם מתארגן להשיב באופן מסויים על שופט. אם התמזל מזלו של המשרד, ואותו שופט גם לא קיבל תוצאות נוספות, או רק מספר זניח של תוצאות, הרי שגורלו של אותו שופט "נגזר": לשבט או לחסד.
המשוב הזה הוא בדיחה בקרב עורכי הדין, אומר עורך דין, בעל משרד בינוני. "אם אני בעל משרד גדול", אומר עורך דין, "אני יכול לארגן את כל עורכי הדין במשרד, ולהביא 26 תשובות שליליות על שופט, שאני רוצה להתנקם בו".
עו"ד אלקס הרטמן, שותף בכיר במשרד גדול - ש. הורוביץ: "ניתן לסמוך על יושרם ומקצועיותם של עורכי הדין, בין אם הם גדולים או בין אם קטנים. הבעיה היא, שמשוב שמבוסס על מספר מועט של הערכות אינו רציני מבחינה מקצועית ופותח פתח להשפעה של קבוצות אינטרסנטיות, שלא על בסיס משרדי, המעוניינות להשפיע על מעמדו של בית המשפט בעיני הציבור. אני אתן דוגמה: המישנה לנשיא בית המשפט העליון, שלמה לוין, זכה לציון נמוך (הנמוך ביותר מקרב שופטי העליון) של 2.8, על סמך 27 הערכות, בעוד לוין הוא אחד השופטים הטובים ביותר שקמו למדינת ישראל. זה מראה, שאי אפשר לבסס משוב, כשמקבלים מספר כה מועט של הערכות.
"קבוצה אינטרסנטית שתתארגן כנגד בית המשפט, יכולה להביא לכך שהציונים יהיו מאוד נמוכים. הטענה שאפשר להשפיע על תוצאות, במספר מועט של הערכות, היא נכונה, אך אני לא חושב שאפשר להפנות את זה לגבי משרדים. הבעייה היא קבוצות אינטרסנטיות".
עורכי המחקר טוענים בנקודה זו, כי גם במשובים שנערכו בארה"ב, במדינות כמו יוטה ונברסקה, מספר המעריכים המינימלי נע בטווח של 27-28 הערכות.
עורכי המחקר טוענים עוד, כי תוצאותיו מפריכות החשש מפני תופעת "המפסידים הנוקמים". על פי טענה זו, עיקר המשיבים למשוב הם עורכי דין שהפסידו במשפטים, ולכן הערכותיהם הקיצוניות הן אקט נקמה בשופטים. עיון בטבלה, טוענים עורכי המחקר, מגלה שההיפך הוא הנכון: שיעור המשיבים בקטיגוריות ההערכה הקיצוניות השליליות, נע בין 20% ל-30%. לעומת זאת, שיעור המשיבים בקטיגוריות ההערכה הקיצוניות החיוביות, נע בין 44% ל-63%. לטענתם, זה מפריך את השערת "המפסידים הנוקמים". שלמה כהן: "את הרף המינימלי קבעו המקצוענים, על פי שיקולים סטטיסטיים של מירווח טעות אפשרית
"הטענה להתארגנויות מצד משרדי עו"ד, היא חסרת יסוד. אף עורך דין לא יעלה על דעתו לבקש מעורכי דין במשרדו למלא הערכות בכיוון מסויים. התחלופה במשרדי עו"ד היא גבוהה למדיי. איש לא יעלה על דעתו שהנחיה כזו תישמר בסוד. פשוט קשה להעלות על הדעת אפשרות כזו.
"בכלל, הטענות לגבי הטיית תוצאות על ידי התארגנויות למיניהן או על ידי רף נמוך, הופרכו כשהתברר שהתוצאות במשוב הארצי דומות מאוד לתוצאות בפיילוט. כזכור, הפיילוט היה מידגמי והמשוב הארצי היה כולל".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
