שאלה של נאמנות

הילמן אומר, כי החלטתה של הוועדה לחייב כבר מהשנה דיווח מלא למס הכנסה על כל נאמנות בחו"ל אליה קשור הנישום, מיועדת לרישום בלבד ואינה מטילה חובת מס. זה נכון כמובן, וגם הוועדה אומרת זאת, אך הוועדה גם אומרת במפורש שהמטרה היא לעלות על אותן נאמנויות המוקמות רק לצורכי עקיפת המעבר ממיסוי טריטוריאלי למיסוי פרסונלי.

ההסבר של הילמן: "כאשר יוצר הנאמנות (כלומר: הנישום - א.ל) מעניק לנאמן שיקול דעת מוחלט לגבי ניהול הנכסים, חלוקת הנכסים וחלוקת הפרי, הנאמנות מוקמת בחו"ל והנאמן הוא תושב חוץ - אין לרשויות המס בישראל אפשרות למסות את הנאמן על ההכנסות השוטפות". עם זאת הזהיר הילמן, כי יש צורך בכל מקרה לבחון את מעמד הנאמנות על-פי החוק המקומי, על מנת שלא להקים אותה בצורה בה תהפוך בסופו של דבר ממקלט מס למלכודת מס.

מנהל היחידה למיסוי בינלאומי בנציבות מס הכנסה, ירון שידלו, אמר באותו מושב, כי הנאמנויות ה"חסינות" מפני תשלום מס הן אלו המוגדרות "בלתי חדירות". הכוונה היא לנאמנויות בהן ליוצר הנאמנות אין יכולת להשפיע, במישרין או בעקיפין, על הנאמנות ועל השקעותיה, והוא גם אינו יכול לחזור בו מיצירת הנאמנות ולהחזיר את הנכסים לרשותו.

שידלו שפך עוד צוננים על ראשיהם של כל המפנטזים על נאמנויות בוואדוז, איי התעלה או ברמודה: "העברת נכסים לנאמנות בלתי חדירה כרוכה באירוע מס בעת ההעברה, ותביא באופן מיידי לחבות מס, גם אם היא נעשית ללא תמורה". בקיצור: עוד יהיו הרבה ויכוחים סביב הנאמנויות בחו"ל, ומן הסתם בסופו של דבר - בעוד שנים אחדות - יידרשו בתי המשפט להכריע.