צרות קונטיננטליות

אך כאשר מדובר על בנקים קטנים בהקשר זה, לא מתכוונים לבנקים קטנים ששייכים לחברות בנקאיות גדולות. כאלה יש רבים וטובים, ואף אחד לא חושש ליציבותם, תודות לחוזק הפיננסי של קבוצת האם שלהם - הפועלים או לאומי.

לכן, הבעיות שתוקפות לאחרונה את הבנק הקטן קונטיננטל, מפתיעות מאוד. קונטיננטל אינו זעיר כמו הבנק למסחר, אבל הוא נחשב קטן. מבחינת היקף ההון העצמי שלו, שמגיע לכ-250 מיליון שקל, הוא קטן קצת יותר מבנק ירושלים, וקצת יותר גדול יותר מבנק פאג"י של הבינלאומי. הוא נמצא הרחק מאחורי הבנקים הבינוניים, כמו אגוד, פיתוח התעשייה ומרכנתיל דיסקונט, שהונם העצמי מגיע ל-700 מיליון שקל עד 1.1 מיליארד שקל.

כל זה לא הפריע לבנק הקטן להעניק לקבוצת לקוחות אחת אשראי בהיקף של 120-100 מיליון שקל. כמעט מחצית מהונו העצמי הוענק לקבוצת החברות, שיש בינהן קשרי בעלות. מדובר, כידוע, בקבוצת החברות פלד-גבעוני, שגיבש סביבו רפי פלד, אשר נקלעה לאחרונה לקשיים. היום פורסם כי האשראי גדול עוד יותר, ומגיע ל-190 מיליון שקל. כלומר, כ-75% מההון העצמי של הבנק הועמד לטובת קבוצת חברות אחת.

לפי הוראות בנק ישראל, מותר לבנק להעניק לקבוצת לווים אחת אשראי בהיקף של עד 30% מהונו העצמי, כלומר כ-75 מיליון שקל במקרה של קונטיננטל. קבוצת לווים מוגדרת כקבוצת חברות ויחידים, בינהם יש קשרי בעלות או ערבות מוגדרים. לפיכך, מדובר בחריגה גסה מהוראות בנק ישראל. מכל זה עולה תהייה גדולה: איך העניק הבנק אשראי לקבוצת לווים אחת, בהיקף גבוה כל-כך מהמגבלה המותרת על-ידי בנק ישראל?

החריגה המשמעותית שנוצרה, נובעת מכמה סיבות אפשריות: סיבה אחת היא ירידה, אם כי קלה, בהיקף ההון העצמי של הבנק, מאז ניתן האשראי ועד עתה. סיבה נוספת היא גידול בחובות החברות בקבוצה, בשל אי-פרעון ריבית והצטברותה בהלוואות.

אך הסיבה העיקרית היא הרכישה המסיבית של החברות שערכה הקבוצה, תוך פרק זמן קצר ביותר. כך מצא עצמו בנק קונטיננטל נדרש לקשר בין שתי חברות, להן העניק אשראי עוד בימים בהם לא היה בינהן קשר. זה גם קרה לבנקים הגדולים, שהעניקו אשראי, למשל, לחברת הפעילה והרווחית פויכטונגר השקעות, ובוקר אחד גילו שהיא שייכת לקבוצת פלדגבעוני.

ההבדל בין הבנקים הגדולים לקונטיננטל הוא, שבבנקים הגדולים אשראים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים ללקוח אחד, נבלעים בהיקף ההון הגדול שלהם. אך בבנק קטן כמו קונטיננטל, מדובר במסה קריטית, שמביאה לחריגה מהמגבלות המותרות, ואשר תגרור אחריה הפרשות גדולות.

כל זה עורר שאלות לא רק אצלנו. גם בנק ישראל שואל וחוקר בפרשה, ומתמקד בעיקר בהיקף האשראי שניתן. ככל הידוע, בנק ישראל דרש וקיבל מקונטיננטל מסמכים הנוגעים לאשראי, אך טרם מסר את מסקנותיו.

גם השותפים השבדים של בנק הפועלים בבנק קונטיננטל, חוקרים ובודקים את העניין. לצורך העניין, אף שכר הבנק השבדי SEB את שירותיו של משרד עורכי דין מקומי, שיסייע להם להבין מה קרה בבנק הנחמד שלהם בישראל, שדיווח כל שנה על רווח נקי, צנוע אך עקבי, ופתאום שקוע בהפסדים.

לפי מקורות בבנק, חגיגת האשראי לקבוצה נסתיימה לפני שנה, והאשראי האחרון הוענק באוגוסט 2001. למעשה, לא מדובר בזמן רב לאחר שהחלה הקבוצה הצעירה את פעילותה. לאחר עצירת ברז המזומנים לקבוצה, פרש מנכ"ל הבנק, פיני חורב, ולמרבה האירוניה מצא לו משרה חדשה דווקא בדירקטוריון הבנק למסחר.

אבל אז התחילו להתגלות התוצאות הקשות של כל המהלך. ברבעון האחרון של 2001, רשם הבנק הפסד גדול - 12.5 מיליון שקל - שהעביר את הבנק לדווח על הפסד שנתי ראשון מאז שנות ה-80 הרחוקות, בסך של 5.6 מיליון שקל.

גם יחסית לבנקים אחרים, שדיווחו על הפסד בשנת מיתון זו, מדובר במשהו יוצא דופן. זאת, כי כבר בשורת הרווח המימוני, כלומר רווח מפעולות מימון בניכוי הפרשה לחובות מסופקים, רשם הבנק הפסד גדול.

כל זה נגרם כתוצאה מגידול של עשרות מונים בהפרשות לחובות מסופקים. אלה הסתכמו באותו רבעון בלמעלה מ-28 מיליון שקל, בעוד שברבעונים קודמים נהג הבנק לבצע הפרשות של 4-1 מיליון שקל ברבעון.

כבר בחודש מארס, עם פרסום דו"חות אלה, צויין ב"גלובס" כי מרבית הבנקים דיווחו על הרעה בתוצאות, וחלק בלתי מבוטל מהבנקים הקטנים והבינוניים אף עבר להפסד. אז הנחנו כי מדובר בשנה ממותנת ביותר, והערכנו כי בעתידי, לאחר המיתון ועם החזרה לצמיחה, יחזרו מרבית הבנקים לריווחיות נאותה. אך כבר אז עלה החשש כי מקונטיננטל עולה תמונה יוצאת דופן.

ואכן, ההפסדים נמשכו גם ברבעון הראשון של שנת 2001. לפי הערכות שונות, הניתנות בעיקר לנוכח מצבה של קבוצת פלד-גבעוני, ניתן להעריך כי קצב ההפרשות בקונטיננטל יימשך, ואיתו גם ההפסדים.

בנק קונטיננטל הוקם בשנת 1974, כיוזמה משותפת של בנק הפועלים ושל הבנק הגרמני BFG. המטרה היתה להעניק שירותי סחר בינלאומי לסקטור העיסקי. ואכן, עד היום מתמקד הבנק בפעילות סחר חוץ.

בשנת 2000, רכש הבנק השבדי SEB את הבנק הגרמני BFG, וקונטיננטל להיות בבעלות חלקית של הבנק הגדול בשבדיה, לו 600 סניפים ברחבי יבשת אירופה.

לפני שנים אחדות, הבינו בבנק הפועלים שבתור בנק כל-בו, שידו בכל השקשור לפעילות בנקאית, כולל סחר חוץ, אין יותר צורך בבנקי נישה. להיפך - אלו מייקרים עלויות וצורכים מנהלים, דירקטורים ולוגיסטיקה נפרדת. אז התקבלה בבנק הפועלים החלטה לרכוש את חלקם של הגרמנים, שהפכו בינתיים לשבדים, ולמזג את הבנק לתוך בנק הפועלים. תהליך דומה נעשה עם בנק אמריקאי-ישראלי, והתחיל להתבצע גם עם בנק משכן.

עד עתה, השבדים לא כל-כך רצו למכור. עכשיו, כך נראה, הפועלים כבר לא ממש רוצה לקנות.