כשהחוק אינו מתייחס לנגר העילי

אף שמבחינה עניינית אמור חוק הניקוז להיות פרק במסכת חוקי המים של ישראל - שחוק המים, התשי"ט-1959 הוא ראש וראשון בה - הרי שקשה לראות כיצד הוא משתלב בה.

ראשית, חוק הניקוז אינו מתייחס אל הנגר העילי בהקשרו של משק המים הלאומי. לאמור: הנגר העילי, אליבא דחוק הניקוז, הוא מפגע, ואינו נתפש (גם) כמקור מים. במסגרת חשיבה זו אין מפעל ניקוז נדרש להיות, מניה וביה, חלק ממפעל מים אזורי, ואין חובה לשלבו במערכת אספקת המים.

לגישה עקרונית זו ביטוי מוחשי מאד: במקומם של מאגרים לתפיסתם של מי גשמים ושדות החדרה להעשרתם של מי-תהום, אנו מוצאים בעיקר מובלי בטון המסלקים את הנגר העילי אל הים. מים אלה אובדים למשק המים הלאומי.

ביטוי שני לגישה, שאינה רואה בנגר העילי משום מקור מים, הוא היעדר התייחסות לשאלת איכותם של מים אלה. באורח אופייני, הנגר הנאסף ממשטחים מבונים נושא עימו גם חומרים מזהמים שונים, בפרט, מפליטות של כלי רכב (דלקים, שמנים ותוצרי שריפה שלהם). לו היו מים אלה נאספים, היה מקום ליתן את הדעת גם על כך. בחוק הניקוז, לגופו, אין למצוא חובה המוטלת על איזה גורם שהוא לטפל במים אלה, או להבטיח את איכותם התקינה. אם ברצוננו לנצל מים אלה, יש ליתן את הדעת גם על מניעתו של זיהום מהם.

פן שלישי עולה מהיחס בין חוק הניקוז לבין חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בחוק הניקוז שטחים מבונים הם "יצרנים" של נגר עילי, מחד גיסא, וצרכנים של שירותי ניקוז (למניעת נזקי הצפות), מאידך גיסא. לכן, הקשר בין שתי מערכות אלו מוגבל להסדרת ייעודם של שטחים בהם נועדו להתבצע עבודות להקמתו של מפעל ניקוז, ומטרתו למנוע את תפיסתם, פיזית, על-ידי שימוש קרקע אחר. ושוב, כיוון שחוק הניקוז הוא "מוטה בעיה", אין הוא "מוטה פתרון" והוא אינו מתאים ליישומן של עבודות שונות שהציעו תפקיד פעיל יותר למשקי הבית - שילובם של משטחי החדרה למי גשמים ברמות הנמוכות של התכנון העירוני (בחצר הבית, או במשטח חנייה).

לכל בעיה עקרונית כאמור ניתן להציע פתרון משפטי-פרשני. כך, לדוגמא, ניתן לטעון, כי החלופות לפעולות ניקוז - "לרכז, לאגור, להוביל או להרחיק מים" - קובעות סדר עדיפויות: לרכז (באופן פעיל) את מי הנגר העילי, כך שיהיו זמינים לשימוש, או לאגור אותם (באופן סביל), ואם הדבר אינו ניתן לביצוע באזור בו נקוו, כי אז יש להובילם למקום אחר בו ניתן לעשות כן, ורק אם אין כל אפשרות אחרת להרחיקם.

ואולם, במובן ידוע, פתרונות כאמור הם מלאכותיים - הולדתם אינה בחוק הניקוז, אלא בצורך להתאים מסגרת קיימת למציאות השונה מזו אותה ראתה לה כיסוד. זה הוא אותו סיפור על החייט, אשר משכנע את הלקוח להתאים עצמו למידותיה של חליפה עקומה ..

יש לזכור גם, כי חקיקה היא מסר. אי שינויו של חוק הניקוז, ואימוצו של פתרון פרשני בלבד, עלולים לשדר "עסקים כרגיל" למשק הניקוז.

הכותב הוא מנהל מחלקת איכות הסביבה באהרונסון-אבולעפיה-גלאון-צין-אמודאי ושות'.