גביית ארנונה עירונית: ארבע זרועות לתמנון

אם הגשת השגה או ערעור על שומת המס, יחדלו הטפסים הצבעוניים להגיע עד שתיקבע שומה סופית כדת וכדין, כראוי לכל משטר דמוקרטי במדינה נאורה.

פקודת המסים (גבייה) היא הכלי המשפטי שבאמצעותו גובה המדינה את החובות המגיעים לה בגין מסים ותשלומי חובה אחרים. זהו חוק דרקוני, שריד ארכאי מתקופת השלטון הבריטי, ויש בו הוראות שמתאימות לרפובליקת בננות.

מנהלי הגבייה ופקידיה כפופים להנחיות נציבות מס ההכנסה, וזו מציבה בדרכם מסלול מכשולים סבוך ומפותל לגביית המס. רק סרבן מסים כרוני צפוי, כי ייכנסו גובי המס לביתו וייטלו את מיטלטליו על מנת למכרם לכיסוי החוב.

בדרך כלל תסתכם הגבייה בקיזוז יתרות זכות מיתרות חובה, כגון קיזוז קצבת ילדים מחוב לביטוח לאומי, ולעיתים יבוצע את עיקול בחשבון הבנק (אם הוא ביתרת זכות). הראיה היא, כי בחמישים וארבע שנות קיומה של המדינה, היו מעטים שפנו לעזרת בית המשפט כנגד הליכי הגבייה, ורובם ככולם העלו סוגיות עקרוניות, שהיה מקום לדון בהן ולקבוע לגביהם תקדים משפטי.

הגבייה ברשויות המקומיות: בשנת 1934 נחקקה פקודת העיריות, ובה נקבע פרק של גבייה מנהלית, שהועתק בשינויים מסוימים מפקודת המסים (גבייה). דרך גבייה זו תקפה גם כיום, והיא הראשונה במניין ארבעת הדרכים. בשנת 1940 פנו ראשי הרשויות המקומיות לנציב העליון, ושטחו בפניו את קשייהם בהפעלת הגבייה המנהלית שנקבעה בפקודת העיריות. מיד נחקק תיקון לפקודה, והרשויות המקומיות הוסמכו להגיש תובענות משפטיות נגד סרבני הארנונה. את פסק הדין מוציאים לפועל באמצעות ההוצאה לפועל, וראש הרשות המקומית אינו נדרש עוד לצוות על פקידיו לעקל את הטלוויזיה של בוחריו. גם דרך גבייה זו תקפה כיום, והיא השנייה במניין ארבעת הדרכים.

באמצע שנות התשעים ניסתה עיריית רמת גן לגבות ארנונה באמצעות פקודת המסים (גבייה). טענתה כי ארנונה היא "מס" הצליחה בבית המשפט המחוזי, אולם נדחתה בבית המשפט העליון. בעקבות הכישלון, "הופעל לחץ" על שר האוצר, והוא הכריז בשנת 2000, בתוקף סמכותו, כי הארנונה היא "מס", ונפתחה הדרך להפעיל את מסלול הגבייה השלישי.

לכאורה, אין הבדל בין פרק הגבייה המנהלית שבפקודת העיריות לבין פקודת המסים (גבייה). ההבדל העיקרי הוא פרקטי - לא עוד ראש העירייה חותם על צווי עיקול, מרגיז את בוחריו, וצפוי לתביעות אישיות, כי אם פקידים שממונים על פי כללי פקודת המסים (גבייה).

שוני קטן זה השתלב באופן יוצא מהכלל עם הפרטת מערכת הגבייה של הרשויות המקומיות, ו"מכירתן" לחברות גבייה. גם כאשר הפקיד המוסמך לחתום על העיקול הוא פקיד עירייה כדת וכדין, אזי ברשויות מקומיות מסוימות הוא רוקד לחלילו של הקומיסיונר - הלא הוא פקיד חברת הגבייה, המקבל קומיסיון מסכומי הארנונה שהוא גובה.

התוצאה - בשנתיים של הפעלת הגבייה המנהלית באמצעות פקודת המסים (גבייה) בידי הרשויות המקומיות, עתרו יותר נישומים לבית המשפט כנגד הליכי הגבייה ממספר הנישומים שעתרו כנגד הפעלת אותו חוק בידי נציבות מס ההכנסה בחמישים וארבע שנה.

הדרך הרביעית של הגבייה עולה על כולן - ניתוק מים מביתו או מעסקו של סרבן הארנונה. ראוי להקדים ולציין, כי רק רשויות מקומיות בודדות נוקטות בדרך זו, משום שהיא בלתי חוקית לחלוטין!

מותר לרשות המקומית לנתק מים לנישום שלא שילם את חוב אגרת המים בגין אותו נכס, כפי שחברת החשמל מנתקת את מונה החשמל ובזק מנתקת טלפון. אסור לנתק מים למי שחייב לרשות המקומית ארנונה, היטל כבישים, היטל ביוב, היטל השבחה, אגרת חינוך, אגרת שלטים ושאר מרעין בישין. ניתוק מים בגין חוב אחר עולה לכדי עבירה פלילית של כניסה בלתי חוקית לחצריו של הנישום ופגיעה ברכושו, והיא עוולה המקנה זכות לתביעת נזיקין.

המלצתנו למי שהמים שלו נותקו שלא כדין, היא לחבר אותם חדש באמצעות אינסטלטור פרטי, להגיש תלונה למשטרת ישראל, ולעתור לצו מניעה נגד הרשות המקומית.

הכותבים הם מחברי הספר ארנונה עירונית.