בג"ץ: מוסד הנותן את שירותיו בהתנדבות במישור הארצי - איננו פטור מארנונה

העמותה יצאה נגד החלטת שר הפנים להתנות את מתן הפטור בכך שפעילות המוסד המבקש את הפטור תשרת בעיקר את תושבי הרשות המקומית, וכי פעילותו תהיה בתחומים שהרשות המקומית פועלת ומוסמכת בהם, כגון רווחה, בריאות, חינוך וכדומה.

אדם טבע ודין טענה, כי היא נותנת שירות לציבור בתחום איכות הסביבה, וכי פעולותיה מתבצעות גם במישור המקומי וגם במישור הארצי. העמותה טענה, שאין מקום להבחנות שעושים הקריטריונים בין מוסדות המשרתים בעיקר את תושבי הרשות המקומית לבין מוסדות המשרתים גם תושבים אחרים.

השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת השופטים אהרון ברק ודורית בייניש, החליט לדחות את העתירה, לאחר שקבע, כי התניית מתן הפטור במתן שירותים שנועדו להיטיב עם קהילת הרשות המקומית שבתחומם מצוי מבקש הפטור, היא קביעה סבירה וראויה.

עוד נקבע, כי ייעודה של הארנונה מתיישב עם היגיון הפטור ממנה. תכלית הפטור היא לעודד פעילותם של גופים שאינם שלטוניים המספקים בהתנדבות שירותים מקומיים במקום המוסדות העירוניים או לצידם. בכך ניתן להפחית את המיסוי העירוני שנועד למימון פעילות כזו. מכאן קובע פסק הדין, כי יש היגיון במתן פטור ממס עירוני לאותם גופים התורמים בהתנדבות לאותה פעילות.

פסק הדין מאשר את הקריטריונים שעל-פיהם פעל שר הפנים וקובע, כי אדם טבע ודין נותנת שירותים לכלל תושבי הארץ, ולכן איננה זכאית לפטור מארנונה. (בג"ץ 1675/02).