מישהי לחבק

ציפי ברנד עשתה זאת שוב. אחרי "ירוקות" המצוינת, היא מעניקה לצופים את המתנה הכי מקסימה של החורף בדמות "מישהו לאהוב", סדרת דוקו-דרמה שעניינה חיפוש אחר אהבה בעיר הגדולה. היכולת של ברנד לספר סיפור, שחלקו תיעוד ריאליסטי של האירועים וחלקו האחר רצוף הגיגים ופרשנות, פשוט מדהימה.

למעשה, נחשפת כאן בו-זמנית מורכבותה ופשטותה של העשייה הטלוויזיונית: מצד אחד, כל מה שנחוץ כדי ליצור טלוויזיה טובה הוא רעיון טוב ומצלמה. מצד שני, בעל (או במקרה דנן "בעלת") הרעיון והמצלמה צריך להיות כזה שניחן ביכולת לספר סיפור.

הסיפור של "מישהו לאהוב" די פשוט: רווקים בעיר הגדולה, שגדלו על פנטזיית החתונה האולטימטיבית (בעיקר הבנות), מתקרבים לעשור הרביעי בחייהם עם חשש גדול שמא כבר החמיצו את הרכבת. באופן טבעי (תרתי משמע), החשש הזה גדול יותר אצל הבנות. אלא שאלה, חלקן יפות ואינטליגנטיות, לא מוכנות להתפשר.

לכאורה, מדובר בנושא שעליו נשפכו כבר אוקיאנוסים של דיו, ואלפי קילומטרים של סרטי צילום. אבל ברנד מצליחה בכל זאת להאיר פנים חדשות. הפרק הראשון, שמתאר את האודישנים לסדרה ועורך היכרות עם גיבוריה, על רקע צילומי ההכנות לחתונה של אחותה הצעירה (!) של ברנד, הוא כמעט יצירת מופת שחושפת את הפערים בין מציאות לפנטזיה.

בהמשך הסדרה, תתמקד ברנד בחיפוש של גיבוריה אחר אהבה. בניגוד לברנד עצמה, שעדיין מחפשת, הסדרה שלה כבר מצאה: "מישהו לאהוב" היא פנינה אמיתית בלוח המשדרים החדש של YES.