תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה עירונית

מעשה השומה הוא השלב השני של הטלת כל מס שהוא, וארנונה בכלל זה. בשלב זה מיישם פקיד השומה של הרשות המקומית את מעשה החקיקה - צו הטלת הארנונה, ומפיק את שומת הארנונה, ע"י יישום הכללים שנקבעו בצו הטלת הארנונה על מערכת הנתונים של הנישום, כפי שהיא רשומה בספר הנכסים והנישומים.

הטלת הארנונה בידי מועצת הרשות המקומית - החלטת מועצת הרשות המקומית בדבר צו הטלת ארנונה אמורה להתקבל לא יאוחר מיום ה-1 בדצמבר שלפני שנת הכספים, שלגביה מוטלת הארנונה. הוראה מפורשת זו שוללת אפשרות של חקיקת צו הטלת ארנונה בעל תוקף למפרע.

בעוד הכנסת היא ריבון, ובידה נתונה הסמכות לחוקק חוק בעל תחולה למפרע, יונקת מועצת הרשות המקומית את סמכותה לחוקק את צו הטלת הארנונה מחוק ההסדרים במשק המדינה. סמכות זו אינה כוללת בחובה את הרשות לחוקק צו הטלת ארנונה בעל תחולה למפרע, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.

כאשר מועצת הרשות המקומית מחוקקת צו הטלת ארנונה בעל תוקף למפרע, אזי חקיקה זו היא בלתי חוקית, משום שנעשתה ללא סמכות, וביהמ"ש רשאי וחייב להצהיר על בטלותה.

היו מקרים שבהם חוקקו המועצות של הרשויות המקומיות את צווי הטלת הארנונה במהלך שנת הכספים, ולצווים אלה היה תוקף למפרע מתחילת שנת הכספים. מקרים אלה קרו בשנים שבהן חוק הסדרים במשק המדינה נחקק באיחור, תקנות ההסדרים שמכוחו נחקקו אף הן באיחור, ורק לאחר חקיקת התקנות התאפשר למועצות של הרשויות המקומיות לחוקק את צווי הטלת הארנונה.

בחוקי ההסדרים נקבע במפורש, כי המועצות של הרשויות המקומיות מוסמכות לחוקק את צווי הטלת הארנונה לאחר תחילת שנת הכספים, ובמקרים אלה חקיקה רטרואקטיבית זו נעשתה כדין.

השתת הארנונה בידי פקיד השומה - פקיד השומה משית את הארנונה בשומת הארנונה בתחילת כל שנת כספים. מעשה השומה הינו מכפלה של תעריף הארנונה, שנקבע בצו הטלת הארנונה, בשטח הבניין או בשטח הקרקע. הנתונים העומדים בבסיסה של שומה זו הם: סוג השימוש בבניין ובקרקע, האזור בו הם נמצאים, שטחם, סוג הבניין, זהותו של המחזיק וכיוצא באלה. נתונים אלו הם "יסודות השומה".

כאשר מתברר לפקיד השומה, כי נפלה טעות ביסודות השומה, והוא מבקש לתקן את השומה, אין לראות במעשה זה הטלת ארנונה למפרע. כאמור, "הטלת ארנונה למפרע", הוא ביטוי השמור לחקיקה של צו הטלת הארנונה בידי מועצת הרשות המקומית, כשלאותה חקיקה יש תוקף למפרע.

בחוקי מס אחרים קיימות הוראות מפורשות, המסמיכות את רשויות המס לתקן את שומות המס שהוצאו על ידן. סמכויות אלו מוגבלות בהיקפן, והעילות המתירות לתקן שומה סופית הן קצובות. כך למשל, רשאי מנהל מיסוי מקרקעין לתקן שומה סופית של מס שבח, מס מכירה ומס רכישה על פי הוראות סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, ושומה של היטל השבחה ניתן לתקן ע"פי סעיף 14(ה) לתוספת השלישית.

בדיני הארנונה לא הוקנתה לפקיד השומה סמכות לתקן שומות שגויות מיוזמתו. הפסיקה יצרה מבחנים לפיהם רשאי פקיד השומה לתקן שומה מכוח סמכותו הטבועה בהתקיים התנאים שבפסיקה, ועל כך נדון במאמר אחר.

הלקונה בחקיקת דיני הארנונה בסוגיה זו אינה מתירה לרשות מקומית לעשות בשומה שגויה ככל העולה על רוחה, ולפתוח שומות סופיות ללא מגבלת זמן מחד גיסא, אולם מאידך היא אינה חוסמת את דרכה בעליל מלעשות כן במקרים מסוימים.

אמור מעתה, כי שומה שתוקנה כאמור אינה הטלת מס רטרואקטיבית, כי אם תיקון שומה בדיעבד לפי צו הטלת ארנונה שנחקק במועדו. נמצא, כי אין להחיל על שומה רטרואקטיבית את המבחנים של איסור חקיקה רטרואקטיבית כי אם את מבחני סופיות השומה.