בית הכנסת הגדול בנס ציונה מחכה למשקיע שיצטרף לפרויקט שימורו ושיפוצו, והחזרתו
לימיו הטובים. הפרויקט משותף לעיריית נס ציונה והמועצה לשימור מבנים ואתרים
במחוז המרכז. מטעם עיריית נס ציונה מקדמים את היוזמה מהנדסת העיר, רינה קטיף,
וראש העיר, יוסי שבו. בימים אלו, הכינו הגורמים "תיק משקיע", המציג את בית
הכנסת הגדול וקורא לבעלי הון לתרום לשימורו.
בית הכנסת הגדול בנס ציונה מתנשא על גבעה טבעית הצופה למרחקים, ומשקיפה על
מרכז העיר. המבנה, הנמצא בסמוך לבית הראשונים, מיועד כיום לשימור בתוכנית נס/131.
שני המבנים המרשימים ויוצאי הדופן בולטים לעין על רקע הסביבה, ומהווים נקודת
ציון לראשית המורשת החברתית, התרבותית והאדריכלית של נס-ציונה, החוגגת השנה
120 להקמתה.
הגבעה שעליה עומדים שני המבנים נרכשה ב-1905 מידי הערבים בכסף מלא. לאחר הרכישה
החליטו פרנסי המושבה לייחד את הגבעה ואת שיפוליה, המשתרעים על פני שטח של כ-20
דונמים, לצרכיה הציבוריים של המושבה.
קופצים רבים הציעו להקים מבני מגורים על שטח יקר זה, אך החזון, האחריות הקהילתית
וטובת רווחת הציבור גברו עליהם.
לימים הפכה הגבעה למקום התכנסות של בני המושבה, וכונתה "גבעת האהבה". בימי
חירום הפכה לגבעת ההגנה וההתבצרות של נס ציונה, בזכות מיקומה הגבוה שממנו אפשר
להשקיף על כל הסביבה הקרובה. על שיפוליה המזרחיים, הנושקים לרחוב תל-אביב,
הוקמו מבני ציבור, לרבות בית הכנסת.
בשנת 1920 יצק הבנאי חיים טפר את מעלה המדרגות מרחוב תל-אביב לגבעה - כ-80
מדרגות, ומשטחים הכשירו את הגישה הנוחה לבית הראשונים, ששימש במקור כבית הספר
וכבית ועד הקהילה, ולבית הכנסת שנחנך בשנת 1926.
הילדים עזרו בבנייה בשעות הפנאי בית הכנסת הוקם על-ידי בני המושבה ללא עזרה
מבחוץ. למרות מצבם הכלכלי הדחוק, תרמו התושבים מכספם לרכישת החומרים, וילדי
המושבה התנדבו בשעות הפנאי לעזור במלאכת הבנייה. בשונה מהמושבות האחרות באיזור,
שבכולן נבנו בתי הכנסת בכספי הברון רוטשילד ועל פי תכתיביו האדריכליים, הוקם
בית הכנסת בנס-ציונה בזכות התלכדות התושבים סביב השאיפה להקים במושבתם מרכז
דתי חברתי.
המקורות התקציביים הדלים חייבו בנייה בשלבים. קומת הקרקע נבנתה ב-1914 בקירות
אבן שרוחבם 80 ס"מ, ומעליהם תקרת קמרונות. עד שנת 1922 שימש חלל זה כבית העם
(כיום הוא משמש את המשמר האזרחי). בשנה זו התחדשה בניית הקומה העליונה, שארכה
עד 1926.
הממונה על גיוס הכספים לבניית בית הכנסת היה חיים טפר, אחד מאיכרי המושבה שבלט
בנחישותו ובפעילותו הציבורית, ובבניית בית הכנסת פעל כמהנדס, כאדריכל וכבנאי.
טפר היה קבלן, ובשנותיו הראשונות בארץ שימש כבנאי של בתי הכנסת בראשון לציון
וברחובות, שנבנו בתחילת המאה ה-20.
טפר העתיק את עקרונות התכנון של בתי הכנסת במושבות הסמוכות לבית הכנסת בנס
ציונה. בדומה להם הוא מכיל חלל תפילה מרכזי, גלריה לעזרת נשים באגף המערבי,
וחדר לתלמוד תורה.
לאחר שנחנך, הפך בית הכנסת למרכז הרוחני והחברתי של בני המושבה. בשנת 1929,
במאורעות תרפ"ט, שימש בית הכנסת, לאחר שבוצר כולו בשקי חול, גם מקום מחסה לתושבי
המושבה שהתפנו מבתיהם מאימת התוקפים הערבים. בשנים ההן שימש גם מקום מחבוא
לנשק המחתרתי של ההגנה.
מאז ועד שנות ה-80 צוינו ונחוגו בבית הכנסת של נס ציונה האירועים החגיגיים
של תושבי הקהילה: לידות, בריתות, טקסי בר מצווה ונישואין.
זהו מבנה מלבני מוארך, עם גג דו-שיפועי שהיה מחופה במקורו בפח אבץ. לימים הוחלף
גג זה בלוחות אסבסט. מערכת הגג מוסווית על-ידי גמלונים ומעקות. הגג נשען על
מערכת של קירות נושאים הבנויים בקומת הקרקע מאבן מקומית, ובקומה העליונה מלבני
מלט. בשלב השני של בניית בית הכנסת טויחו הקירות בטיח על בסיס סיד, תוך הדגשה
והבלטה של האורנמנטיקה בחזיתות.
סגנון אדריכלי אקלקטי הסגנון האדריכלי הוא אקלקטי, ומייצג מקורות השפעה שונים.
נעשה בו ניסיון להיטמע בתרבות המזרחית המקומית, תוך כדי שילוב מוטיבים יהודיים
עם אלמנטים מהסגנון האירופי הקלאסי. 12 חלונות רחבי מידות המסתיימים בקשת מחודדת,
בהשפעת האדריכלות האיסלאמית, ומעוטרים במגיני דוד צבעוניים, מאירים בנדיבות
את חלל אולם התפילה, ומסמלים את 12 השבטים.
החזיתות מחולקות למספר מודלים באמצעות פילאסטרים קלאסיים, הבולטים ממישור הקיר
ומסתיימים בקצה העליון בקרניז קלאסי מעוטר, המקיף את כל המבנה. בראש החזית
המזרחית, הפונה לרחוב תל-אביב, בנוי גמלון מסוגנן, שבמרכזו זוג חלונות מקושתים
הנראים כלוחות הברית. מעליהם במרכז, מפוסל מגן דוד, ומעל לגמלון מתנוססת מנורת
שבעת הקנים.
מוטיב דומה קיים בחזית המערבית של המבנה, שהיא חזית הכניסה לאולם התפילה. זוג
החלונות המקושתים בחזית זו מאירים את עזרת הנשים, הנמצאת מעל איזור הכניסה
לאולם התפילה.
באגף המערבי שתי קומות, שגובהן זהה לגובה אולם התפילה. אגף זה כולל את עזרת
הנשים, את חלל הכניסה ואת חדר תלמוד תורה. חזיתותיו מובדלות משלוש החזיתות
הראשיות המקיפות את אולם התפילה באמצעות שני פילאסטרים גבוהים, המפרידים בין
הגוש הקדמי לאחורי, ומדגישים את השוני ביניהם.
בגוש האחורי החלונות מסתיימים בקשת רנסנסית מלאה, העיטורים מינוריים והקיר
המערבי מתעגל ברכות. מרכיבים אלה מצביעים על גישה מינורית יותר ומחייבת פחות
מזו שבאגף הקדמי. אפשר לראות בכך הבחנה בין העולם הגברי הייצוגי (האגף הקדמי)
לבין העולם הנשי, הפרגמטי והצנוע יותר (האגף האחורי).
עיצוב החלל הפנימי מפתיע בעוצמתו ובעושרו. ניכרת בו השפעתן החזקה של מסורות
ארכיטקטוניות שמקורן בבתי הכנסת בפולין ובמזרח אירופה בכלל.
ארבע עמודי ברזל עם כותרות קלאסיות נשאו תקרת עץ מקומרת המגביהה את האולם במרכזו,
מעל לבימה ולארון הקודש (לימים הוחלף העץ באלומיניום). התקרה נצבעה כפי הנראה
בתכלת בגוון השמים, כדי לקרב את המתפלל אל הקדוש ברוך הוא (מוטיב החוזר על
עצמו בחלק מבתי הכנסת בארץ באותה העת).
ארבעת העמודים, כנגד ארבע האמהות, מחלקים את האולם לתשעה חלקים שווים המשולים
לתשעה ירחי לידה. בטבורו של האולם ניצבת בימה משושה מעוטרת אף היא בגווני תכלת.
מולה, על הקיר המזרחי, ניצב ארון קודש עשיר באלמנטים של האדריכלות האירופית
הקלאסית.
בית הכנסת כיום, אף שהינו פעיל, נמצא במצב מוזנח. לאחרונה נחשפו ציורי קיר
מרשימים שצוירו על קירותיו הגבוהים, ונדרשת השקעה בשיקומם. "גלובס" יעקוב אחר
התקדמות שימור בית הכנסת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
