עיכוב הליכי גבייה של חוב שנוי במחלוקת - צעד בדרך לגאולה

לאחר מכן בוצעו מדידות משותפות, והוצאה שומת ארנונה בגין השנים הנ"ל. על שומה זו הוגשה השגה שנדחתה, ועל החלטת מנהל הארנונה הוגש ערר לוועדת הערר. למרות שוועדת הערר לא כונסה, החלה המועצה בהליכי גבייה מנהליים לפי סעיף 19 של פקודת המועצות המקומיות. הנישומה עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"מ 682/02 בתי זיקוק לנפט בע"מ נגד מועצה אזורית זבולון), וביקשה, כי יעוכבו הליכי הגבייה של כל החוב. במסגרת עתירה זו הוגשה בקשה לעכב את הליכי הגבייה עד להחלטה בעתירה העיקרית.

בית המשפט המחוזי, השופט ברלינר, דחה את בקשת הנישומה ככל הנוגע לחוב שנפסק בהליך הראשון, שבגינו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. הטעם לכך הוא, כי בסוגיית העיכוב הזה כבר ניתנה החלטה שיפוטית.

לגבי החוב השנוי במחלוקת, התלוי ועומד בפני ועדת הערר, ניתח בית המשפט את הזיקה בין הליכי הגבייה המנהליים לפי פקודת המיסים גבייה לבין הליכי הגבייה המנהליים לפי פקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות.

למרות שהליכי הגבייה נעשו לפי פקודת המועצות המקומיות, אזכר בית המשפט את אכרזת המיסים (גבייה), שבה החיל שר האוצר את פקודת המיסים גבייה על גביית הארנונה. באותה הכרזה נקבע, כי אין לנקוט בהליכי גבייה לפי לגבי חוב שנוי במחלוקת. ראוי לציין, כי בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות אין הוראה דומה. המסקנה המהפכנית של בית המשפט מובאת בציטוט שלהלן: "יחד עם זה, מאכרזת המיסים ב-2002 עולה כוונה ברורה של המחוקק, אף אם רק מפיו של מחוקק המשנה, למנוע הליכי גבייה מנהליים נגד החייב בארנונה שעניינו טרם הוכרע סופית. גישה זו של המחוקק, עשויה להביאנו למסקנה, כי מוצדק באותה מידה להשהות בפרק הזמן האמור גם את הליכי הגבייה מכוח ההוראות שבפקודת העיריות".

נפלה בחלקי זכות גדולה, ולאחר קביעה זו ממשיך בית המשפט ומצטט קטע מהספר "ארנונה עירונית", שחובר ע"י הח"מ יחד עם עוה"ד גלעד, וקנין ולב, ולהלן המובאה: "ראוי, כי לנוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולנוכח הצורך במציאת איזון הולם בין צורכי הרשות המקומית לבין זכויות האזרח, ימנעו הרשויות המקומיות מלפרש את סעיף 300 לפקודת העיריות כרשות לגבות בגבייה מנהלית חובות ארנונה השנויים במחלוקת, באותם מקרים שבהם הגיש הנישום השגה וערר במועדם.

"על מנת למנוע עיכוב של שנים בגביית חובות ארנונה השנויים במחלוקת, ראוי כי הרשויות המקומיות ייעלו את עבודת ועדות הערר, ויפעלו לסיום הליכי הערר תוך פרק זמן קצר במקום תוך מספר שנים.עקרונות הצדק וההגנה החוקתית על קניינו של אדם מלמדים, שההלכות כי השגה וערר אינם מעכבים גבייה של מס השנוי במחלוקת היו יפות לשעתן. ראוי שהליכי השגה וערר שננקטו במועד, יתירו לנישום לא לשלם את סכום הארנונה השנוי במחלוקת. הליכה בתלם הקיים תגרום לכך, שהרשות המקומית תהיה רשאית לעקל ולמכור את נכסיו של הנישום בגין חוב שלא נפרע, ואם הנישום יזכה בעררו יושבו לו הכספים שנגבו לזכות המס, קרי, יתרת הכספים שנתקבלה ממכירת הטובין בניכוי הוצאות העיקול והמכירה. נישום שיתבע את השבת הוצאות הגבייה, יזכה לתשובה, כי הגבייה נעשתה כדין, וכי אי תשלום הארנונה במועדה היא מחדלו של הנישום ולא רשלנותה של הרשות המקומית.

"הסצנריו ההיפותטי שתואר לעיל מתאים למשטר עריצות ולא לחברה דמוקרטית. מאחר שהוראה בדבר עיכוב הליכי הגבייה לא נקבעה בדין, יש מקום להביאה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולהתייחס בכל מקרה לגופו של עניין." לאחר מכן הסתייג בית המשפט מהשימוש שעשינו במונח "משטר עריצות", אזכר שלושה פסקי דין שדנו בסוגיה זו, ופסק, כי ההוראה שבסעיף 300 לפקודת העיריות אינה מונעת את עיכוב הליכי הגבייה המנהלית, אולם התקופה בה ההשגה או הערר תלויים ועומדים משמשת רק להצדקת הימנעות מהליכי גבייה מנהליים. היא אינה דוחה את מועד התשלום, והרשות המקומית יכולה להגיש לבית המשפט תובענה כספית נגד החייב בארנונה, שעררו תלוי ועומד, ובמקרה המתאים עשוי בית המשפט לפסוק לטובתה וליתן לזכותה פסק דין. עיכוב הביצוע של הגבייה ניתן כנגד הפקדת ערבויות. בתי הזיקוק לא יתקשו להמציא ערבות בנקאית, אולם לטעמי אין מקום להורות כך בכל מקרה אחר. ההנמקה לכך נכתבה וצוטטה, ואין טעם לחזור על הדברים.

לא מן הנמנע, כי יימצא נישום שלא יהיה בידו להמציא ערבות בנקאית לחוב שנוי במחלוקת, והגבייה המנהלית תגרום לו לפשיטת רגל. אם לאחר מכן יתברר, כי שומת הארנונה הייתה מופרכת, והוא יתבע את כל נזקיו באופן אישי ממי שהחליט למוטטו, יעלה הכורת על הגבייה המנהלית של חובות שנויים במחלוקת, וגובי הארנונה יעדיפו כסת"ח על פני הליכי הגבייה. ועד לאותו יום - נמשיך להתריע .