על חוסר הסבירות שבחזקות חלוטות

פסק הדין (מיום 12.5.2003) מפי השופטת טובה שטרסברג-כהן, בהסכמתם של הנשיא אהרן ברק והשופט אליעזר ריבלין, ובמקרה זה מצא לנכון הנשיא להתבטא במילים אלו: "אני מסכים לפסק דינה היפה של חברתי, השופטת ט. שטרסברג-כהן".

מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, (עמ"ה 119/97, יום 17.12.2000) על ידי השופטת ברכה אופיר-תום, כאשר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה אחת בלבד; האם שני בני זוג - העובדים באותה חברה - זכאים לתבוע חישוב מס "נפרד", למרות חזקת התלות במקורות ההכנסה, שנקבעה בסעיף 66(ד')(2) לפקודת מס הכנסה.

נבהיר כי הסעיף האמור שולל (לכאורה) את האפשרות לחישוב מס נפרד (חזקת התלות במקורות ההכנסה), אם הכנסת בן-הזוג האחד מקורה בחברה "אשר בה יש לשני בני-הזוג או לבן-הזוג השני, במישרין או בעקיפין, זכות בהנהלה או 10% מזכויות ההצבעה, אלא אם כן היתה למקבל ההכנסה הכנסה כאמור מהחברה זמן סביר, ולא פחות משנה, לפני נישואיו או חמש שנים לפני שלבן-זוגו היתה זכות כלשהי, במישרין או בעקיפין, בחברה".

בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי (ביום 17.12.2000), קבע בית המשפט כי ה"רציו" של הסעיף האמור הוא למנוע מהנישומים, בסיטואציה הזו, פיתוי לבצע מניפולציות בהכנסותיהם, במטרה להקטין את נטל המס הכולל על הכנסותיהם.

אשר על כן, בכל מקרה בו קם הרקע העובדתי לקיומה של חזקת התלות, אין נפקות של ממש לעובדות האחרות בשטח - אף אם הללו מצביעות על היעדר תלות או השפעה על הכנסת בן-הזוג - שהרי די בחשש התיאורטי הנגזר מן החזקה, על מנת שזו תחול בנסיבות המתאימות.

גם השופטת ברכה אופיר-תום לא גילתה התלהבות יתרה, מהתוצאה המשפטית המתחייבת מיישום הוראות הפקודה, בעניין זה, אך הגיעה למסקנה כי על בית המשפט "להרכין את ראשו" בפני מצוותו של המחוקק, שכן נוסח החוק איננו מאפשר לבסס כל אבחנה בין מקרים "מוצדקים" לבין מקרים אחרים, ועל כן אין מנוס מהחלת חזקת התלות "גם אם לא הוכחה כל כוונה לנצל את מקום העבודה המשותף לצורך הפחתת המס".

והנה, למרות פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחרו בני הזוג קלס להמשיך במאבקם. עורכי דינם, ניר הורנשטיין וד"ר אברהם אלתר, הצליחו לשכנע את שופטי בית המשפט העליון להגיע למסקנה שונה.

בין היתר, נטען ע"י המערערים כי תכלית חזקת התלות הינה אכן למנוע הפחתת מס בלתי נאותה, אך תכלית זו תוגשם דווקא אם ייקבע כי החזקה ניתנת לסתירה באופן שהיא לא תוחל מקום שהוכח כי אין תלות בין מקור הכנסות בני הזוג, ואין ניסיון להנות מהפחתת מס בלתי נאותה.

בית המשפט העליון, כאמור, קיבל את טעוני המערערים, וקבע כי השאלה אם החזקה שנקבעה בסעיף 66(ד')(2) לפקודה הינה חלוטה אם לאו, איננה מוצאת תשובה מפורשת בהוראות החוק ובמילותיו. זוהי שאלה פרשנית של הוראה בחוק מס. אין להם לחוקי המס כללי פרשנות משלהם. חוק מס כמו כל חוק יש לפרש על פי תכליתו...

במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט העליון, כי טענתו של פקיד השומה (בדבר אי היכולת המעשית והנורמטיבית לבחון את התלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג כנימוק מספיק לקבלת חזקת התלות כחזקה חלוטה) איננה מקובלת עליו.

לדברי בית המשפט "גם אם החזקות אינן חלוטות עומד לזכותן של רשויות המס יתרון ראייתי בעל חשיבות רבה, משום שבשל קיומן של החזקות אין הוא צריך להוכיח דבר. החזקה עומדת לצידו. הנטל הוא על הנישום להפריך אותה... גם אם מבחינת פקיד השומה עדיף קיומן של חזקות חלוטות, אין זו סיבה מספקת לשלול מהנישום זכות והזדמנות להוכיח את מצב הדברים לאשורו....מבחינת תקנת הציבור לא נראה לי כי יש לפרש הוראת מס באופן המונע אדם מלהוכיח מצב עובדתי אמיתי, היכול ליהנות אותו ביתרון מס, רק כדי להקל על פקיד השומה בבחינת התלות האמורה..."

לא נותר אלא להצטרף בכל לב לדברים חשובים אלו. בני הזוג קלס, שבחרו להמשיך במאבק העקרוני שהוביל להכרעה משפטים נאורה, ראויים גם הם להערכה.