החדשות הרעות

זוהי האירוניה של "אחורי החדשות", תוכניתו של ניצני שעלתה אמש בערוץ 10. בכל כוחה היא מנסה לשמש כתיקון לתוכנית האומללה ההיא מהשבוע הראשון לקיומו של הערוץ, אבל בסופו של דבר היא דווקא מציירת אותה באור לגמרי לא רע. ברמן אולי נכשל בזמנו, אבל הוא לפחות היה רענן מאוד וגם ניסה ללכת בדרך חדשה אותה ניסה לפניו רק ג'ון סטיוארט ב"דיילי שואו" האמריקנית.

ומה לגבי ניצני? ניצני לא מנסה משהו חדש באמת. בתוך אולפנו - הזול והמכוער מאולפני ערוץ 10 - הוא יושב ויורה בקצב בדיחות קרש איומות אליהן נענים רק צחוקים מוקלטים.

יש לו ארבעים וחמש דקות להעביר שם, הוא לא באמת צריך את זה, אבל אתם יודעים איך זה - העורך, שי אביבי, ביקש שיעשה ג'סטה - אז הנה הוא עושה.

שם את חליפתו הפחות טובה, מאוורר את המבטא הערבי השחוק הרשום על שמו של האשם תמיד, ומשחרר כמה פאנצ'ים דפוקים על איראנים, חמאסניקים ודחלאנים. פתאום מוצא את עצמו הצופה מתגעגע לא רק לטל ברמן, אלא גם לאלי יצפאן.

זוהי תמצית הערב שמציע ניצני. זהו החידוש שלו. אבל גם אם חדשנות ממין זה היא לא בדיוק כוס התה שלכם, עדיין תמצאו כאן גם כמה דברים שתוכלו להתחבר אליהם ביתר קלות, בעיקר דברים שמצאתם כבר באלף תוכניות אירוח אחרות. כמו, למשל, שיחה עם החבר הטוב (שהוא גם בנק) יאיר לפיד, או, לחילופין, ראיון עם קרן מור שמספרת בקצב הכתבה של קומוניקט על הצגתה החדשה ("נהדרת - מצחיקה ועצובה כאחד").

כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי היחיד של התוכנית הזו טמון במבנה שלה. הוא כולל כמה פינות שאת הפוטנציאל שלהן ניתן אולי לממש: פינת "אנחנו מסבירים לעובדים הזרים", או פינת "החדשות הרעות והחדשות הרעות באמת". אלה מהוות עוגנים קומיים שתוכנית שלמה יכולה לשרוד בעזרתם.

אבל לפני שזה יקרה צריכים ניצני ואביבי לעשות מעשה נועז באמת: לשחרר לאלתר את צוות הכותבים שלהם. אם זוהי הסחורה הקומית שהם מצליחים להפיק אחרי שבוע כמו זה החולף, ראוי למצוא מישהו שיעשה את העבודה במקומם.

יש להניח שהצוות של טל ברמן עוד פנוי.