חשבוניות עוסק חשודות

כאשר מנהל מע"מ מוציא שומה לפי מיטב השפיטה ופוסל חשבוניות, מבלי לפסול ספרים, הוא זה שיידרש לפתוח ולהוכיח ברמה לכאורית את טענותיו

בין שופטי בית המשפט העליון נתגלעה מחלוקת בשאלה, מי נושא ב"נטל השכנוע" וב"נטל הבאת הראיות" להוכחת אמיתות חשבוניות של עוסק שפנקסיו לא נפסלו, אך מנהל מע"מ טוען שהן פיקטיביות ולכן לא מותרות בניכוי?

נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי המהווה חלק מדיני הראיות. זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות שביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל תוביל לדחיית תביעתו.

נטל הבאת הראיות הוא נטל דיוני, חלק מסדרי הדין. זה הוא הנטל המוטל על בעל דין להביא את ראיותיו כדי לעמוד בנטל השכנוע במידה שנטל זה מוטל עליו, או כדי לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו ולראיותיו של יריבו. מדובר בנטל משני, שעיקר קיומו הוא לצורכי הנטל העיקרי.

במקרה הנדון, ניכתה המערערת תשומות. מנהל מע"מ סירב להכיר בחלק מהחשבוניות, בטענה שהן פיקטיביות והוצאו ע"י עוסקים מפוקפקים. למערערת הוצאה שומה לפי מיטב השפיטה, וזאת מבלי לפסול את פנקסיה. המערערת הגישה השגה ומשזו נדחתה עירערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. השופט קבע בהחלטת ביניים, כי המערערת תישא בנטל השכנוע ובנטל הבאת הראיות בהוכחת אמיתות החשבוניות המדוברות. על החלטה זו נסב הערעור לבית המשפט העליון.

דעות השופטים, כאמור, נחלקו. השופטת שטרסברג-כהן סקרה בהרחבה את סוגיית נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות ואת המסגרת החקיקתית שבמסגרתה יש לדון בשאלה הנ"ל. מסקנותיה היו כדלהלן.

כאשר קיימת מחלוקת בין עוסק לבין רשויות מע"מ על זכאותו של הראשון לנכות מס תשומות, רובץ הנטל העיקרי (נטל השכנוע) על העוסק, להוכיח כי החשבוניות הוצאו לו כדין. זאת, הן מכוח סעיף 38(א') לחוק מע"מ והן מכוח דיני הראיות הכלליים, המונחים בעקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל הנ"ל מלווה את העוסק עד לסוף הדרך.

כאשר פנקסי העוסק נפסלו, מוטלים עליו שני הנטלים המוזכרים לעיל. העוסק יידרש לפתוח בהבאת ראיותיו ולשכנע את בית המשפט באמיתות טענותיו.

וכעת לסוגייה שעמדה במרכז הערעור - סיטואציה לפיה העוסק ניהל את פנקסיו כדין, והם לא נפסלו, אלא שמנהל מע"מ פוסל כמה חשבוניות בטענה כלשהי ומוציא שומה לפי מיטב השפיטה (מכוח סעיף 77(א') לחוק). במקרה שכזה, נטל הבאת הראיות עובר למנהל מע"מ. הוא זה הנדרש לפתוח בהבאת ראיותיו ולהוכיח ברמה לכאורית את התשתית העובדתית שבגינה הוציא שומה לפי מיטב השפיטה למרות אי פסילת הספרים. לאחר מכן יידרש העוסק להביא ראיות לסתור את ראיות המנהל. הנשיא ברק צידד במסקנות אלו. השופט אנגלרד הסכים גם הוא להן. ואולם, בעוד השופטת שטרסברג-כהן גורסת שאם קיימת מחלוקת האם מדובר בשאלה פנקסית או בשאלה לבר-פנקסית, גם אז מוטל נטל הבאת הראיות על מנהל מע"מ, השופט אנגלרד סבור שבמקרה שכזה יש לאפשר לבית המשפט להחליט על מי יוטל הנטל. (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ. מע"מ, פס"ד מיום 1.7.03. הנשיא אהרן ברק והשופטים (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ויצחק אנגלרד. בשם המערער עו"ד יעקב קסטל וסילבר, בשם המשיב עו"ד יהודה ליבליין)