רובינשטיין: לא ניתן להוכיח שחיתות במעשיו של שרון בהחלטה 755

רובינשטיין פירסם היום (ב') את נימוקיו להחלטתו שלא להורות על חקירת משטרה נגד שרון, בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה בפרשה שנחשפה ב"גלובס". ההחלטה עשויה היתה להיטיב עם שרון או בני משפחתו, כבעלי קרקעות בכפר מל"ל.

רובינשטיין קובע, כי שרון היה מצוי במצב של ניגוד עניינים בקשר להצעתו של שר החקלאות דאז, שלום שמחון, לשינוי בהחלטה 755. שרון פעל באופן פסול כשהפר את הכללים שאסרו עליו ליטול חלק ישיר או עקיף במהלכים לשינוי ההחלטה, בלא לקבל היתר לכך מוועדת ההיתרים. הוא היה מעורב במהלך שעשוי היה לשפר, אף אם מדובר באופן פוטנציאלי, את זכויותיו או זכויות בן משפחתו בקרקע.

רובינשטיין מציין, כי יש לייחס חומרה יתרה להתנהלותו של שרון בהקשר זה, שכן היא היתה בניגוד להנחייתם המפורשת של בכירי מערכת המשפט והביקורת - מבקר המדינה ורובינשטיים עצמו. הדרך היתה פתוחה בפני שרון לבקש היתר לעסוק בנושא שהיה חשוב בעיניו, והוא נמנע מלעשות זאת.

רובינשטיין מוסיף, עם זאת, כי ככל שמדובר בעבירות מיוחדות לעובדי ציבור ובכללן עבירה של מירמה והפרת אמונים, הרי שמעשה מסוים יקבל גוון פלילי רק אם תוכח "התנהגות מדועת שיש בה יסוד של שחיתות". במקרה האמור, לא נמצא חשד להתנהגות מושחתת מצידו של שרון.

רובינשטיין קובע, כי העניין הפרטי שיש לשרון בנושא הנדון, הוא פועל יוצא של יישום מדיניות כוללת, הרלבנטית לאלפי חקלאים נוספים ולא עניין שמקורו במערכת קשרים כלכליים או אחרת עם בעלי עסקים בעלי עניין, או עניין שהנפקות שלו מכוונת אליו באופן אישי או למספר אנשים מצומצם.

כן נלקחה בחשבון הבעייתיות הקיימת במניעת האפשרות ששרון, הנושא באחריות כוללת למדיניות הממשלה, לא יעסוק בנושא כה חשוב בעל השלכות חברתיות וכלכליות במישור הלאומי.

בחינת חומר הראיות, קובע רובינשטיין, מלמדת, כי שרון הפר את הנחיית המבקר אליעזר גולדברג ופעל תוך הימצאות במצב של ניגוד עניינים. ואולם, ככל שהדברים נבחנים באספקלריה של רמת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי וככל שהדברים קשורים להחלטה 755, לא נמצאו אינדיקציות להפרה נוספת של ההנחיה שניתנה לו.

לאור אמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר ליסודות העבירה של הפרת האמונים, קובע רובינשטיין, הרי שעם כל החומרה היתרה שיש להתייחס לממצאיו של גולדברג, לא נמצא על סמך החומר קיומו של חשד סביר לפיו שרון היה שותף ל"התנהגות מודעת שיש בה יסוד של שחיתות" או קיומו של חשד לביצוע עבירה פלילית.

לדברי רובינשטיין, לא כל פעולה של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים מקיימת יסוד התנהגותי זה, ובוודאי שאינה מקיימת בהכרח את היסוד הנפשי של העבירה. הימצאותו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים יכולה להתרחש בעוצמה ובדרגות שונות ובנסיבות מגוונות, שיש בהן כדי להשליך על המשמעות הנורמטיבית של ההתנהגות.